איך היה השבוע שלי

[mykal]

מענין ומאתגר לבחור,

רק אם יורשה לי להגיד משהו לגבי סעיף 1.
(אומרת זאת כמורה בדימוס, וכמי שמלוה נכדים שלומדים ביסודי)

יש פולחן גדול סביב העין של כיתות קטנות, זה מיותר ולא נכון.
יש הרבה יותר תועלת לתלמידים כשהכיתה גדולה יותר, הרבה יותר אתגר לימודי,
הרבה יותר מרחב בחירה של חברים, הכרות עם יותר שיטות למידה,
גם למורה יותר מענין כשיש יותר קולות ויותר אינטראקציה של חיוניות.

אני מכירה את הדיעה שיש יותר משמעת--או יותר תשומת לב לכל תלמיד.
שטויות, מורה שלא יודע להשתית משמעת לא משנה אם בכיתה 16 תלמיד,
או 40 תלמיד.
מורה אכפתי עם אמפטיה לתלמידים מעניק אותהתשומת לב, ל--20 תלמיד או ל--40 תלמיד.מי שלא יודע ולא יוצר תקשורת--זה לא הכמות זה האופי או הרצון.

 

[debby12]

מעניין. אני לא מורה ורחוקה מלהבין הרבה בחינוך

אבל אינטואיטיבית זה מרגיש לי שזה נכון עד גבול מסוים. כלומר - כיתה של 4 תלמידים זה באמת לא הצלחה גדולה, אבל גם כיתה של 40 לא. כלומר יש איזשהו מספר אידיאלי באמצע שיותר ממנו פירושו פחות מדי תשומת לב אישית. אחרת, למשל, מדוע קמה "מחאת הסרדינים" בארץ?

אבל חלק ממה שאת אומרת ראיתי גם. למשל ראיתי בתי ספר שבהם ההורים הוציאו את התלמידים כי "שכבה של רק 36 תלמידים" (ב-2 כיתות) או "שכבה של 90 תלמידים" (ב-5 כיתות) זה "לא מספיק גדול כדי לאפשר לילדים להתפתח".

נראה שההורים פה מוצאים אידיאלי כיתות קטנות עם שכבה יותר גדולה של מעלה 100 תלמידים. על כל פנים - זה מה שההורים היותר "מחוברים"/מבינים אומרים פה מסביבי

 

[אחת המתרגמות]

האמפתיה והאכפתיות הן ודאי תנאי הכרחי, אבל לדעתי לא תנאי

מספיק. לדעתי מורה שצריך להקדיש תשומת לב אישית ל-40 תלמידים יעשה את זה בפחות הצלחה מאשר אם יצטרך להקדיש תשומת לב אישית רק ל-20 תלמידים. אם יש לו 45 דקות, בכיתה של 20 תלמידים יוכל להקדיש דקה לכל תלמיד, וגם ללמד פרונטלית. בכיתה של 40 תלמידים לא יספיק לעשות זאת.

 

[mykal]

עונה לשתיכן,

זה שיש "מחאת הסרדינים" או שמנקזים את הפתרון לענין
כמות התלמידים בכיתה--כי יש איזה טרנד שמישהו מוביל.
בסין וביפן יש בכיתה מאה תלמיד. וגם שם לומדים,
אז אולי בשביל העולם המערבי זה בהחלט מוגזם.
אבל 40 תלמיד בכיתה--זה בהחלט אפשרי.
(אם היה צריך ללחום על דברים--אז על מרחב יותר גדול לפרט.
בשולחן, במעברים בין טורים, בחצר. ועוד.)
אני למדתי בכיתה של 55 תלמידים, ותאמינו לי רק זכרונות טובים--
מחברת הילדים מרוב המורים--כן היה גם מורה נוראי, שהעליב וביש,
היה עושה זאת גם לו היו 12 תלמידים בכיתה--כי זו האישיות.
אני אומרת מנסיון--נכנסתי לכיתה והיתה אוירה נעימה,
דיברתי עם תלמידים על הכל חופשי, וגם הספקתי את החומר,
ביקרתי כל תלמיד בביתו. הכרתי את כולם.
הכל בנוי על האישיות של המורה--כך בעיני.

 

[חייבתלהגיב]

האם את חושבת שמורה פרטי

לילד אחד מקדם את הילד מבחינת לימודים (לא מבחינת היצע החברים שבמקרה הזה הוא אפס, וגם לא מבחינת כמה מעניין למורה) פחות מאשר לימוד בכיתה של 40 ילדים?
ועוד, האם יש לך ניסיון בלימוד כיתה של 16 ילדים?
כי דווקא אצלנו חלה ירידה בכמות התלמידים בכיתה השנה, והמורים מתלהבים מהשינוי (אותם מורים שלימדו קודם לכן כיתות גדולות יותר) מבחינת היכולת שלהם לתת תשומת לב אישית לכל ילד, וכו'.

 

[mykal]

שאלת כמה שאלות ואענה לך,

לגבי מורה פרטי--לאיזה צורך מורה פרטי? לגבי השגים לימודיים
בלי ללכת לבי"ס? --לטעמ לא ילמד יותר חומר ולא ידע יותר.
כשאתה לומד בקבוצה יש סינרגיה של ידע, --שאלות שאחרים שואלים,
עושר לשוני ולא חד מימדי, יש קצת תחרותיות שבהחלט מקדמת ותורמת.
המורה בסופו של דבר הוא נעשה "משעמם" וחדמימדי.
מורה פרטי--להעשרה, כמו שדבי אמרה, למשל--לתכנים יהודיים, כן מועיל,
כי זה בא מחוץ ובתוספת למסגרת. (זו דוגמא) לנגינה אולי כי משולבת בכך טכניקה.
מורה פרטי נחוץ--כשיש בעיה, למשל ילד חולה וחסר, למל, אם יש בעיה מוטורית
כשצריך לשדרג חסרים --לזמן קצר, לתת השלמה וביטחון.
בעיני מורה פרטי--דבר מיותר.

יש לי נסיון בכל גדלים והרכבים של כיתות. (חוץ מכיתה א' ומלבד בחינוך מיוחד)
ואני רוצה לומר לך, שלפעמים באילוץ לימדתי 120 תלמיד באולם , כי חסרו מורים,
והיה כיף גדול. הם נהנו ואני נהניתי. נכון לא בדקתי את המבחנים של כולם ולא הייתי אחראית רגשית על כולם, אבל--זו חוית למידה מעולה.גם להם--תשאלי אותם
ותראי שזה כך.

למורים ברור שיותר כיף פחות תלמידים בסך הכל כמורה--למשל, הרבה פחות מחברות בדיקה, הרבה פחות מבחנים לבדיקה, הרבה פחות ביקורי בית, ישיבות פדגוגיות קצרות יותר, ועוד....
מבחינת ההנאה של הלמידה עצמה--הרבה פחות נעים עד משעמם. בעיני.

 

[חייבתלהגיב]

אם לא ברור לך שמורה פרטי,

שמסוגל להתאים את החומר למצב של הילד הספציפי ולקדם אותו בהתאם לקצב שלו, יקדם אותו מבחינה אקדמית יותר מאשר לימודים בכיתה של 40 תלמידים שבה המורה צריך ללמד את כל 40 התלמידים יחד ולא יכול להתאים את עצמו לקצב של אף אחד מהם, בעצם, או לרמת הידע של אף אחד מהם, או וכו', אז אין טעם שנמשיך בדיון, כי אנחנו רואות את העניין בצורה שונה באופן קיצוני.

 

[mykal]

נכון,לא אמשיך בדיון,

מורה טוב הוא לא מורה שרק מלמד חומר שלא ידוע,
מורה טוב נותן כלים ללמידה.
רוב הלמידה של האדם היא הלמידה העצמית, שינון חומר שנאמר ע"י אדם, באותו קול
באותה שפת גוף ע"י אדם מסוים לאורך זמן--לא מקדם כלום, גם אם נדמה לך
שכבר למד איתו 5 ספרים.
לקרא ולשנן, םתוספת הסבר--זה לא לימוד.
אגב המילה אקדמיה--שם יש בקושי הנחיה עיקר הלמידה היא עצמית.
נותנים כלים, ומה שקיבלנו קודם--וזהו.
מבחינתי מי שחושב שמורה פרטי הוא חזות הכל--זכותו,
בעיני זה הרבה כסף על קרן הצבי.

 

[חייבתלהגיב]

מי דיבר על לשנן את החומר שהמורה אמר?

מורה פרטי יכול גם להתאים את חומר הקריאה למצב של הילד מבחינת יכולות וידע, בנוסף לקידום שלו באמצעות השיחה איתו. עזבי את הכסף, זו לא השאלה - נניח המורה הפרטי עובד בחינם ומקבל משכורת מארגון שרוצה לקדם את הידע והיכולות של ילדים בארץ.
השאלה האם המורה הפרטי כן או לא יביא את הילד למצב טוב יותר מבחינת יכולות וידע בסוף שנת לימודים, נניח, מאשר היו מביאים אותו המורים שלו בכיתה בת 40 התלמידים.

 

[mykal]

תראי, בהיררכיה

המורה הוא בעל הידע, והתלמיד הוא הקולט.
זה הסדר בשביל זה לוקחים מאת המורה.
כתבתי למעלה--אם יש ילד שבגלל נסיבות חסר לו חומר מותאם לגילו,
ואין מסגרת אחרת--אזי למורה הפרטי תפקיד --להשלים ולקדם.
אם יש תלמיד שבגלל לקויות ספציפיות צריך תיווך--מורה מומחה לתחום יתוך למידה,
ילדים רגילם/ממוצעי כשרון ילמדו טוב יותר בכיתה מאשר אצל מורה פרטי.
ואני כמובן מתיסת ללימודים רגילים. ומי שמחונן, שילמד בקבוצה תואמת.
לטעמי לימוד בקבוצה עם מורה לקבוצה לימודית מועיל פי כמה.
(גודל הקבוצה לא מפריע גם אם הוא גדול יותר--להפך)

 

[חייבתלהגיב]

אין כזה דבר "חומר מותאם לגילו".

מורה פרטי יקדם את הילד הרבה מעבר לאן שהוא היה מגיע לו היה נמצא בכיתה במשך אותו פרק זמן - וסביר שהוא יגיע לחומר, שלכאורה "לא מותאם לגילו".

ילדים רגילים ילמדו טוב יותר בכיתה מאשר אצל מורה פרטי - זה נראה לי, בפשטות, לא נכון. ומי שנראה לך "ילד רגיל" אולי ייראה לך "ילד מעל הממוצע" אחרי שנה אצל מורה פרטי.

 

[mykal]

לא נכון,

ילד רגיל לא יהיה מעל לממוצע עם מורה פרטי.
ילד רגיל אולי פרק זמן מסוים יהיה בעל קצת יותר ידע.
בשביל להיות מעל לממוצע צריך ללמוד לצד כשרון ויכולת מעל לממוצע..
אבל את צודקת בכל. ואני טועה תמיד, לפחות איתך, אז בסדר הפנמתי.

 

[חייבתלהגיב]

אין לי מושג למה את מתכחשת למציאות,

אבל כרצונך. לא נראה לי שתמצאי רבים שחושבים שההתקדמות בכיתה של 40 תלמידים משתווה להתקדמות עם מורה פרטי - זה לא איזה רעיון ייחודי שלי או משהו בסגנון.

 

[mykal]

בארור שלא יזדהו

אתי--כי לבעלי אינטרסים וניצול תקשורת בצורה טובה,
יש הרבה יותר כח מהאמת הצרופה והפשוטה.
כנראה--שיש לך גם אינטרס בכיתות מצומצמות--אז תהני, זו היום המגמה,
כמה קל לא לראות דברים דחופים ונחווצים ממש.

 

[חייבתלהגיב]

מה? איזה אינטרס יכול להיות לי?

מה גם שאנחנו דנות כרגע במורה פרטי לעומת כיתה בכלל, ולא בכיתה מצומצמת (משם התחלנו, אמנם, אבל לא על זה אנחנו מדברות כרגע).

 

[mykal]

אין לי מושג--זו האוירה,

ולא, בעיני אין צורך ברמה העקרונית,
לא מורה פרטי ולא כיתה קטנה.
ויותר מזה --יש הרבה הפסדים אחרים שמעבר ללמידה.

 

[חייבתלהגיב]

לא ברור לי השימוש במילה צורך פה.

הנקודה היא שעם מורה פרטי מתקדמים יותר - האם יש צורך בהתקדמות הזאת? זה תלוי במטרה שמגדירים. תכלס אפשר להגיד שאין צורך בכלום.

לגבי הפסדים שמעבר ללמידה - אני מסכימה לגמרי. השאלה היא לא לגבי מה שמפסידים כשלא נמצאים בכיתה, אלא אך ורק אם מתקדמים יותר מבחינת הלמידה.

 

[mykal]

המשפט הראשון שלך,

שמוצבת בסופו סימן שאלה, חלקיו בהקשר לא קיימים בעיני.
אני מצטטת ואחלק ואסביר.
"הנקודה היא שעם מורה פרטי מתקדמים יותר - האם יש צורך בהתקדמות הזאת?"
"הנקודה היא שעם מורה פרטי מתקדמים יותר
אני מתנגדת לרעיון שעם מורה פרטי מתקדמים יותר.
זו לא אקסיומה, זו לא אמת.
בעיני מורה פרטי נחוץ במקרים חריגים. לא כשיטה.
יש מבוגרים יותר ובני נוער שהם בעצמם אוטודידקטים, באופן אישי,
זה מקומו גם של המורה הפרטי.
האם יש צורך בהתקדמות הזאת?
בעיני לימודים הם ערך חשוב ומכובד, וכל התקדמות בתחומי ידע רבים ומגוונים,
הם חשובים. לא הפסקתי מעולם ללמוד,
גם היום בגימלאות (ולמרות הקשיים בבית) אני לומדת.
אבל אין קשר להתקדמות ולמורה פרטי, ולא לכיתה קטנה.
יש קשר לענין האישי בלמידה. וכל מה שיודעים ומתקדמים מבורך.

 

[חייבתלהגיב]

ושוב את משתמשת במילה נחוץ.

השאלה פשוטה - בהינתן ילד אקראי בגילאי יסודי, האם אחרי שנה עם מורה פרטי (שמסוגל לקדם אותו בקצב שלו, לתת לו חומרים שמתאימים במיוחד לו, לעזור לו עם קשיים נקודתיים שלו, וכו') הידע והכלים שברשותו של הילד יהיו פחותים, זהים, או גדולים בהשוואה לאותו ילד לו למד אותה שנה בכיתה בבית ספר עם 40 תלמידים ועם מורים שיש להם יכולת זהה למורה הפרטי (אבל 40 תלמידים ללמד)?
השאלה היא לא אם, בהנתן שהוא רכש יותר ידע וכלים באחת השיטות, היה לו צורך בידע והכלים הנוספים האלה - אלה אך ורק באיזו מהשיטות הוא רכש יותר ידע וכלים.

 

[mykal]

די משעשע,

הנה המשפט שלך כאן בתגובה,
" בהינתן ילד אקראי בגילאי יסודי, האם אחרי שנה עם מורה פרטי (שמסוגל לקדם אותו בקצב שלו, לתת לו חומרים שמתאימים במיוחד לו, לעזור לו עם קשעים נקודתיים שלו, וכו') הידע והכלים שברשותו של הילד יהיו פחותים, זהים, או גדולים בהשוואה לאותו ילד לו למד אותה שנה בכיתה בבית ספר עם 40 תלמידים ועם מורים שיש להם יכולת זהה למורה הפרטי (אבל 40 תלמידים ללמד)?"
את זה כתבתי לאורך כלתגובותי, כן בהנתן ילד שצריך תיווך נוסף בגלל מציאות פרטית שלו, קשיים כאלה ואחרים, שם בדיוק שם נחוץ/צריך/ראוי/נכון
שיהיה לו מורה פרטי--ולא סתם מורהפרטי אלא בעל כישורי ידע בתחום הספציפי.
ואת זה כתבתי כל התגובות.