גם לפרק זמן קצר: להגיע ולהיות מופתעים
לטייוואן נסעתי ל-10 ימים בלי שום מושג מה יש בה, חוץ מהעובדה שיש שווקי אוכל בשעות החשיכה שרציתי לבקר. בעבר הרחוק גם נסעתי ללאוס בהחלטה רגעית, על אף שכל מה שידעתי עליה הסתכם ב: יש מדינה כזו, היא ליד תאילנד, אפשר להוציא ויזה בתהליך מהיר של 3 שעות (זו הסיבה שנסעתי אליה, נמאס לי מבנגקוק ולא היה לי כוח לחכות יותר מיממה לעזוב אותה לארץ אחרת). בשני המקרים הופתעתי מאוד לטובה. יש משהו מאוד מענג בגילוי ובחיפוש אחריו.
נדמה לי שהרבה מהאנשים שנוסעים כלא תרמילאים הם מאוד מתוכננים. לפעמים לא רק מבחינת יותר ידע על המקום, אלא לרמת בניית תוכנית יומית למסלול בכל יום בעיר כמו לונדון או פראג (גם אליה טסתי לפני שנה בהחלטה של חצי יום לפני הטיסה מבלי לדעת כלום). זה קצת מוציא את העוקץ וההפתעה, ולא מאפשר חוויות ספונטניות יותר כי יש סוג של הרגשה ש"צריך להספיק את כל מה שכללנו בתוכנית אז לא נעצור עכשיו". ממליצה לכולם לנסות לפעמים לנסוע עם פחות תכנון, ולהיות מופתעים, ופשוט לשוטט ולגלות. וכן, קשה לעשות את זה עוד יותר היום, בעידן האינטרנט, כשכל התמונות, הרשמים והטיפים על הדוכן אוכל הכי נידח נמצאים במרחק לחיצת כפתור. אבל כדאי.
מנגד, נסעתי ב-2009 לאי הפסחא - חור קטן באמצע האוקיינוס האטלנטי - שידעתי עליו המון: על ההיסטוריה, איך נראה כל אתר ואתר וכו'. בטיסה לשם התחלתי לחשוש מכך שהזמנתי לי כל כך הרבה ימים לשהייה באי. כל גודלו כשל הכנרת במצבה היותר יבש, הכל ידוע, כמה כבר אפשר לראות שוב ושוב התגשמות חיה של אותם פסלים שראיתי במיליון ורבע תמונות? מה מעניין בזה שיסחוב למעלה משבוע שם? ובסוף, איכשהו, החוויה היתה שונה משחשבתי (אבל שוב, היא לא היתה מתרחשת באותה צורה אם היה לי מעט זמן והייתי רצה בין אתרים מפורסמים בתוכנית מוגדרת), מפתיעה ומרגשת, אחד המקומות הכי מיוחדים שיצא לי לבקר בהם - מוזמנים לקרוא על זה כאן. שימו לב שיש עמוד שני להמשך.