אמונת חכמים
בס"ד הדברים נכתבו לחברי הפורום. הרוצה להפיק לקח, לא נמנע הטוב מבעליו. חברים, אני מתנצל מראש אם יש קצת שיבושים, או אם הדברים אינם מספיק ברורים, וגם אם חלילה יצאה מכשלה מתחת ידי בפרט זה או אחר. הדברים נכתבו בחיפזון ובחטיפת כמה משפטים, ללא מחשבה מספקת תחילה עם יכולת ניפוי וסידור..פשוט יצא לי לראות כאן בפורום היקר דברים שאינם נשמעים. כאב לי, ולשמור על שתיקה רועמת לא יכולתי, כיוון שלא הייתה עושה תועלתה כלל. אומר הרב קוק זצ"ל בספרו אדר היקר, שנכתב על חותנו האדר"ת (פרק ד): ומפני מה אמונת חכמים נופלת ? מפני שכל אחד מיחש נגעי עצמו, פניותיו ומדותיו היותר פגומות, לכל גדול ובעל בעמיו. על-כן אפסה האמונה ובית ישראל הוכה לרסיסים... וכל אותם שלא קדשתם התורה ולא רוממם המוסר הטהור יותר קרובים הם להיות באמת מנוגעים בנגעי מדות שאינן טובות, וההדרכה מתקלקלת. אבל בהיות הדור נשמע לצדיק צדקות אהב, להאיש שהאמת נר לרגלו, וכשהכחות המעשיים מתרכזים לדגל אחד, או אחדים, לדגל המוסכם ונודע ברוח ד' אשר על עמו, הלא אפשר למעט כשלונות ולהרבות הבנין, לטובת עמנו וארצנו, לבנין ולא לסתירה, לתקון ולא לקלקול. לפעמים אני יכול להתבונן ברב ולראות מידות או נטיות פגומות. לפעמים אני מדמיין... אבל לעיתים יש דברים בגו. יש דברים של 'לא טובה השמועה' אשר ודאי יכולים להמצא גם אצל תלמידי חכמים. מצאנו כבר בעבר אנשי תורה שהיו מקולקלים מבחינה מוסרית, מידותית וכו'. [עיין דואג ואחיתופל שהיו מראשי הסנהדרין, דואג היה רבו ואלופו של דוד המלך] אבל גם אז, גם כאשר יש דברים הניכרים- אפילו אז אני לא נקי לחלוטין. גם אז מייחס אני את נגעי עצמי לתלמידי החכמים. כשחז"ל מלמדים אותנו ש'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה', ובלי לעסוק כרגע אם היה חטא או לא היה חטא- אומרים לנו חז"ל שמי שאומר זאת הוא בודאי טועה. הטעות היא לאו דווקא במבחן התוצאה- האם היה חטא או לא היה... יש כאן משהו מהותי יותר. ישנם האנשים שכל הזמן מתעסקים בעברותיהם של אחרים, וזו בעיה אחת. אך מלבד זאת, אנשים קטנים מייחסים את הנגעים של עצמם לגדולי תורה, לתלמידי חכמים. אני יכול לתרץ לעצמי שיש דברים בהם אני לא נגוע. אני לא צריך לחשוד בעצמי... לכן ברור שאני גם לא מייחס את הנגיעות האישיות שלי לאחרים. הדבר הרי לא שייך אלי. כך למשל כשאני תופס רב על שוחד... אלי זה באמת לא שייך. חתום ובדוק [אולי זה באמת נכון]. יש לרב נטיות הפוכות. אלי ב"ה זה לא נוגע. אני נקי. לכן אני גם יכול לשפוך קיתונות על 'מוסד הרבנות' [שם מעניין להכללה וליצירת סטיגמה], כי אם אני נקי ואני מוצא לכלוך אצל תלמיד חכם גדול בתורה- הכתם קיים באופן אובייקטיבי. אך אני לא מבין. לא מבין שעכשיו אני ה'אבא' של הנגוע בסיפור הזה..! יש משהו שמאד מזכיר לנו ברב את עצמנו. הרי הוא בשר ודם. כל אחד יכול להיות רב... ודאי שזה כך. אם היו לי מספיק ידיעות וזקן ארוך דיו- בטח כבר הייתי מעביר שיעורים באינטרנט אם לא מגיע לטלויזיה. זה כמובן אחרי שסיימתי להעביר סדרת שיעורים בישיבות שונות. רב זה לא תואר. רב זה לא מקצוע. אם אנחנו עושים אותו לכזה זו בעיה שלנו.. כשאדם לומד ועמל על התורה, ולא עושה זאת שנה או שנתיים- התורה מצמיחה ומגדלת אותו. אדם שקונה תורה, ביזע ובעמל- משתנה. לא מתהפך, אלא מתגדל וצומח. הוא כבר לא מה שהיה בעבר. נכון שהוא בשר ודם, אך אישיותו, מידותיו, הליכותיו וכל התנהלותו הרבה יותר מזוככת ומעודנת. אבל לי קל לראות ברב את החסרונות שלי. שוב, החסרונות שלי אין הכוונה דוקא דברים שאני נגוע בהם בפועל, אלא התבוננות ברב מתוך נקודת המבט השפלה והקטנה שלי. המצב המסואב בו אני נמצא גורם לי להתבונן ברב בעיניי הטרוטות. לכן קל לי לראות ברב את החסרונות שאני בכבודי או התקשורת ברוב הודה מצליחים לעטות על הרב. מדוע? פשוט. כך אני לא צריך להתרומם. אין עלי שום חובה מוסרית להתעלות מעל נקודת השפל הבהמית והבשרית בה אני נמצא כרגע. אני מצוי בתוך עולם נהנתני מלא במעדני עולם אך מרים כלענה, אלא שאצלי הדבר הופך לרעיון נשגב. 'כזה הוא העולם ואין לשנותו! כזה אני ולעולם אהיה כזה!' בשפלותי ובבהמיותי, שמקנה לי גם את הלגיטימציה להתנהג בצורה דוחה כל נפש. זהו הפשט העמוק של דברי חז"ל- 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'. כי על ידי שהאדם גדול יותר, מלא וגדוש יותר- אם קיים אפילו עיוות קטן, יכול הוא לצאת בצורה גדולה. כענק הרוצה ללטף ברכות בעל חי קטן וזעיר.. במקרה שלנו, ואני מזכיר את הדברים ברמז דק וקלוש רק משום שבאמת קשה לראות נכוחה את פני המציאות- יש מצבים בהם מידת החסד עוברת את גבולה [ע' פרשת עריות- 'כי חסד הוא']. יש אנשים שיש להם נטייה גדולה לחסד, להשפעת טוב על זולתם, הקרנת אהבה וחיבה, אור וחום. אצל אנשים גדולים לפעמים יכול הדבר הזה להתבטא בשלב מסויים בצורה מעוותת. אך זה לא כמו אדם שפורק את יצריו הדלוחים ודלי הכח בסטייה איומה.. דבר כזה אפשר היה לומר עלי, או על אדם במדרגתי. אך כשאני מתבונן על גדולי תורה, על תלמידי חכמים, אנשים גדולים ועצומים בכל אישיותם ומעלותיהם... גם הסילופים שאני יכול לראות בעיני- צריך אני להבין שנובעים הם מתוך אותו הגודל. כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.. אומרים לי חז"ל- תפסיק להביט על מעשי הגדול ממך עשרת מונים על פי חדלות האישים שלך, מתוך עיניים טרוטות! מתוך נמיכות קומה. זוהי הטעות הגדולה, שמביאה עמה חורבן נורא, וצריכים אנחנו להזהר מדעות נפסדות כאלה ומאנשים המנסים על ידי הצל להאפיל על האור עצמו שיוצר אותו..! אבל אנחנו לא נתפס חלילה לקטנות ולאפסיות. אנחנו מאמינים בע"ה שיש בנו את הכחות להתעלות,להתרומם ולהגיע לפסגות שאנשים אחרים כלל לא מדמיינים. מי שנמצא בבור ולא ראה אור יום בטח לא ידע כיצד זה לחיות חיי אורה. אולי גם אם יראה כאלה לא יסתגלו עיניו אל האור.. אך אנחנו בע"ה נשתדל להאיר, להיות זרע קודש, אנשי אמת. אולי על ידי כך גם לסגל עיני אחים יקרים גם להכרת המציאות בפנימיותה ובעומקה. "כי נפלתי קמתי, ד' אור לי". ו"כי באורך נראה אור..", אשר באור חדש יאיר על ציון, במהרה בימינו.