אני לא אהבתי ללכת לבית הספר
וסבתא שלי שהיתה אחראית לדאוג שאגיע לשם היתה אומרת לי "אתה לא רוצה ללכת לבית ספר, בסדר. אז לך לעבוד בשוק", והיתה תופסת לי את היד ופונה לכיוון שוק הכרמל. הרעיון דווקא מצא חן בעיני אבל בסוף תמיד הלכנו לבית הספר.
בית הספר תפקידו העיקרי "חיברות" של הילדים, העמדתם מול ילדים אחרים ומול מורים ומנהלים והמערכת, המייצגת את המדינה, וחינוכם להתמודד עם הקשיים שכל אלה מעמיסים על החיים. זה טוב אבל במקרה שלי בית הספר די נכשל. לא אהבתי ילדים אחרים בכלל והתרחקתי מהם. מהמורים אהבתי רק את המורה חבצלת ובהפסקות הייתי יושב איתה ומדבר איתה על ספרים שקראתי. היא עצמה כנראה חשבה שזה לא טוב כי אחרי איזו תקופה הזמינו את ההורים שלי לשיחה, והמפגשים עם המורה הסתיימו. מה שנוגע להתמודדות עם המערכת, אני משתדל עד היום להימנע ככל האפשר.