קשה מאד להאמין, שראש ממשלה, שפרק כל עול ורסן, יתבטא בסופו של
יום בצורה שכזו. אבל מה חדש? גם אנסי (נשיא המדינה ההוא) לא חסך במלים, כאשר
הסכין הונחה על צוארו.
הבעיה היותר גדולה עם הנהנתן, היא הפילוג הנורא שהוא יצר בעם.
בראשית דרכו, הוא נעזר באותה דרך עיוועים שהעלתה אותו אל הכס, כאשר הוא
נכח על המרפסת כ'נראה ואינו רואה', כשהוא (לא) צפה במדי האס-אס שעטפו את
דמותו של רבין ואף "לא ראה" את ארון הקבורה הסמלי שאליו הוא 'הוכנס'. ומנקודה
נוראית זו, הוא רק היטיב לרדת.
במקביל, הוא היטיב לנצל את מעמדו, הן אם "בזכות" רעייתו והן אם משום שכך היה
נוח לו אישית. הוא הרגיל את "חבריו" לעובדה, שהוא הסתובב ללא ארנק, וחבריו נאלצו
לספק לו את כל תאוותיו, החל בסיגרים, המשך בתכשיטים יקרים (אך ורק בסטים
ולא כ"בודדים") עבור אשתו, וכלה בשמפניות ובכלי גילוח שהוסעו במיוחד עבורו
מקצה הארץ אל קציה האחר...
ומה הוא לא עשה, כדי שיזכה לקבל פרסום נאות? הוא רמס את זכויות הציבור,
וכפה עליו מחירי גזל בתחום מחירי המרשתת, רק כדי שהאלוביץ ההוא יהיה שבע רצון...
ולא שמקורבו מנדלבליץ פעל כברק ועצר זאת.
מנדלבליץ עיכב את קבלת ההחלטות עד אין קץ, ורק כעת, "ממש ברגע הקריטי
ביותר", הוא 'נעתר לציבור המפגינים', וקבע כי על הנהנתן לעמוד לדין.
ואילו הנהנתן (שיכול היה לפרוש בשקט ולהיחלץ מהברוך), לא היה מוכן לנטוש את הכס.
הוא האמין בקסמיו, והוא גם היה משוכנע שהם יעמדו לו לעד.
אבל מה לעשות? לכל מסיבה יש גם אפטר פרטי, וכאן השמחה הגיעה לקיצה.
אז נכון. כעת יש עדיין ציבור משולהב, שטרם הפנים כי האיש רק חטא. וכן, מאותו ציבור,
עלול גם לפרוץ איזשהו "עשב שוטה", שיחליט, ייצא ויעשה מעשה.
"נאום הגבר" של ליל שישי, קרא לאותם שוטים להתעורר ולפעול, ומי יודע? הסיכוי
שדבר מה נורא עלול לקרות, קרוב מתמיד.
ומה כאן הקץ'?
אותו בי(ו)בי היה זה שמינה את היועמ"ש, שהיה בעבר איש סודו וידידו הקרוב...
אותו קיר"ה מינה את המפכ"ל אלשיך.
אותו ראש ממשלה זחוח היה זה, שמינה את גנץ לרמטכ"ל.
ואותו איש, בתחילת דרכו כראש ממשלה, היה זה שמינה את אביגדור ליברמן
לתפקידו הרם: מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
מפתיעה עד מחרידה היא העובדה, שבזה אחר זה, כל המינויים שמינה האיש היקר
ההוא, נמצאו כבוגדים הגדולים ביותר שבגדו בו והסבו אליו את גבם...
וזו בעצם רק "נגיעה".
כי גם אנשים אחרים שהיו מקורבים אליו הפכו את עורם והעידו נגדו.
זה החל במני נפתלי.
זה המשיך עם ארי הארו.
זה הגיע גם מהכיוון של ניר חפץ.
פזמונים נשמעו גם מפיו של שליימה'לה פילבר
ובסך הכל, לא מעטים שרו, זימרו, פזמנו והעידו נגד בני הזוג הנהנתנים.
בכל מקרה, כל אלה לא הפריעו למיליארדר האמריקני המזדקן להמשיך ולהוציא לאור
מדי יום את החינמון ה"ביביתון" למען רודף השררה, תוך שהוא מכה שוב ושוב בנוני
מוזס, שהתקשה להוציא את לחמו מאותה ירושה שירש מאביו המנוח - "ידיעות אחרונות".
וכך הלאה וכך הלאה.
ועוד לא נאמרה המילה האחרונה על הצוללות.
וטרם החלה החקירה בנושא מתווה הגז, שלא היטיב כלל עם הציבור בישראל, למרות
כל התקוות וההבטחות שנסבו סביב אותו נושא: שיפור בחינוך, בבריאות ובנטל המסים.
מה מאלה מומש בפועל? כלום!
אבל במה זה הפריע לתשובה ולחבר שותפיו? חחחחחח...