תהילה-אין כוונה לפגוע..

[מיכל...~]

תהילה-אין כוונה לפגוע..

הדבר שהכי מושך אותי בתאטרון ..ובמשחק בפרט זה המחיאות כפיים בסוף.. אני יודעת שזה נשמע נורא אגואיסיטי ורוכשני...אמממ יכול להיות שאני אגואיסיטית..בעצם..בטוח שכן..אבל..שתחשבו על זה איזה סיפוק אדיר מרגישים מהמחיאות כפיים האלה... כל העבודה והתיסכולים והעצבים שווים את זה... להרגיש מעין אקסטזה כזאתי שכולם מריעים לך..כולם מעריכים אותך..אחחח איזה תחושה נהדרת.. נו..טוב ..אני אגואיסיטית וזקוקה לתושמת לב ולהערכה מאנשים..אבל..מי בעצם לא כזה? אתם יודעים מה ..אני כמעט בטוחה שאחד השיקולים של כל שחקן זה התהילה והפירסום... שתחשבו על זה ..מי לא רוצה קרדידט?! תפסיקו לשחק את עצמכם..שבאתם לשחק בשביל להגשים את הפוטנציאל שטמון בכם... אל תתבישו...זה בסדר לחשוק בתהילה פירסום וקצת כסף אחרי הכל כולנו בני אדם..השחקנים הם פשוט בני אדם מטורפים.. שיהיה לכולנו יום טוב מיכל

 

[מיכל...~]

אמממ בעצם...

בעצם...שאני חושבת על זה...אין בעיה לשלב בין תאוות הבצע לכישרון רוצים כסף?.יש רוצים לממש את הכישרון...? ממשיים אז...בעצם..חיים טובים יש לשחקנים..מרויחים מכל הצדדים.. אני מאחלת לכם שתממשו את הכישרון שבכם..ושתרויחו אפילו קצת כסף.. ואולי...באחד הימים תזכו בתואר הנכסף של להיות שחקן/במאי/תסריטאי מפורסם.. אז יאללה!! צאו לכבוש את עולם הזוהר והבמה!! רק תזהרו הדרך תלולה ורצופת מכשולים..אך עם קצת התמדה וכח רצון אפשר להגיע לאן שרוצים! מצטערת שחשדתי בכם בתאוות בצע...חשבתי שכולם כמוני.. טוב...השעה עושה לי את זה ואני מתחילה לכתוב שטויות...אני אפסיק עכשיו.. לילה /בוקר טוב שיהיה לכם ובהצלחה בדרך לעולם הבמה. שולחת לכם צידה לדרך, צידה של התמדה כוח רצון והמון המון כישרון טהור..אמממ..וקצת..קצת..תאוות בצע ופירסום.. יום נעים מיכל

 

[מאריאן]

תיאטרון וכסף לא הולכים ביחד.

מה שנראה כמו תהילה, כייף וכסף זה בעצם המון עבודה קשה וזיעה. (את שיטת הנקודות גנבתי מחברי WC) 1. כסף - כסף לא מרויחים בארץ, בטח לא מתיאטרון. נקודה. 2. תהילה - תהילה מקבלים רק מנחי ערוץ הילדים. אף אחד לא מזהה ברחוב את ענת וקסמן ומתנפל עליה בבקשות לחתימה. את יכולה להיות סטארית בהצגה הכי אהובה בתיאטרון הכי גדול, ושבוע אחרי שההצגה נגמרה כולם שוכחים ממך. 3. עולם הזוהר?? אני חושבת שטעית במקצוע. מה כל כך זוהר בתיאטרון הישראלי? 4. כישרון טהור - לא תמיד מה שנחוץ כדי להצליח באודישנים זה כישרון טהור. יש הרבה הרבה מאוד דברים מעבר (פרוטקציות למשל). 5. חיי משפחה - כל מי שרוצה לנהל חיי משפחה לצד קריירה תיאטרלית מפוארת, יכול לשכוח מזה. כשכן משיגים עבודה - עובדים בשעות הכי מוזרות שיכולות להיות. אם השתתפת פעם בהפקה, את יודעת שזה אומר לבוא בימי שבת, זה אומר שאין לך זמן לשום דבר אחר חוץ מההפקה. מעבר לזה, הרבה חזרות כל מה שאת עושה זה עומדת על הבמה כמו מטומטמת ומחכה שהתפאורן/תאורן/במאי/מפיק יגידו לך מה לעשות, ואפילו לא יוצא לך להגיד את הטקסט בקול רם. אז אם את רוצה להיות שחקנית בגלל הזוהר והכסף, תשכחי מזה. מאריאן

 

[סירופ שוקולד]

תהילה ופרסום

נראה לי שצריך קצת להפריד בין הדברים... אני נורא מסכימה עם העניין של מחיאות הכפיים בסוף, ואני אשקר אם אני אגיד שזה לא אחד הדברים שמושכים אותי במשחק. ברור שזאת הרגשה מדהימה- להיות על הבמה, העיניים של כולם נעוצות בך, ובסוף מחיאות הכפיים.. אבל מחיאות הכפיים האלה משמען לאו דווקא תהילה. וכמו שמאריאן אמרה, בארץ הזאת אין יותר מידי תהילה, ובטח שלא בתיאטרון. בשבילי מחיאות הכפיים הן מין אישור כזה, לכך שעשיתי את העבודה שלי כמו שצריך. לזה שאנשים מעריכים את המשחק ואת מה שהעליתי על הבמה. וכמובן כמובן.. תשומת הלב... אז אני יכולה למשל להעיד על עצמי, שכמו שאמרת- אני נהנת ממחיאות הכפיים ותשומת הלב. ואני חושבת שזה אפילו מגיע לי אחרי שאני עובדת כל כך קשה על הפקה. אבל אני לא מחפשת תהילה, ואני לא חושבת שכל מי שנהנה לשחק ונהנה מתשומת הלב מחפש דווקא את התהילה והכסף שבזה.. ס.ש.

 

[מאריאן]

Fame, I wanna live forever.... ../images/Emo47.gif

ניראה לי שכל מי שבחר להיות שחקן עשה את זה כי יש בתוכו ילד קטן ומסכן שרוצה שיאהבו

אותו, לא? אני אוהבת משחק בגלל הרבה דברים, דברים כמו הכייף שבלהיות מישהו אחר, להבין את המניעים של הדמות, לחקור אותה... וגם אני אוהבת את הכייף שאחרי שמופיעים, את המחיאות כפיים... אבל אתם יודעים מה הכי הכי הכי כייף? הכי אני נהנית כשעובדים עם כל מגמת תיאטרון ביחד, אפילו אם עובדים רק על להתקין את התיאורה בשביל הבגרויות, או אם יושבים אחרי בי"ס כולם ביחד ומחכים שתתחיל החזרה... זה הכי כייף. אני לא חושבת שיש מקצוע אחר שהייתי מרחיבה ונהנית כל כך פשוט מלהיות עם האנשים שבמגמה ולהכיר אותם.

ועכשיו קצת התלהבות מהסמיילים החדשים:

מאריאן, מזמזמת לעצמה את FAME, שיר תהילתי כשלעצמו.

 

[מיכל..~]

מיכל מנסה להציל את כבודה האבוד...

בוקר אור לכם! נשמע מהודעתי הנ"ל שאני חומדת ורודפת אחר תהילה וכסף ולכן אני מתעניינת בתאטרון ובמשחק בפרט...אנא קבלו את הסבריי... ברור שלמחיאות כפיים בסוף ולתחושת הסיפוק בסוף..משך אותי למשחק.. אבל הסיבה היותר מרכזית היא שאני פשוט אוהבת את החלק שבו אתה הופך להיות משהו אחר..כבר לא אתה..נכנס לעולמות שונים וקסומים אתה יכול לדמיין לעצמך להכנס לראש ולרוח אחרת .. זה נשמע נורא כייף להפוך ולו לרגע קצר למישהו אחר.. מגמת תאטרון בניגוד לרוב המגמות שמלומדות בביתי הספר הרגילים היא נורא...פתוחה ... לא צריך לשבת שעות בבית ולחרוש לקראת מבחנים ענקיים..ברור שיש את היחידה העיונית אבל בכל זאת זאת מגמה נורא "כיפית" כייף לעבוד כקבוצה ולגלות דברים חדשים על עצמך..מה היכולות שלך לעמוד במצבי לחץ..כשרונתיך לעבוד בשיתוף פעולה.. כמה הראש שלך פתוח לרעיונות חדשים ..יצירתיים..בקיצור במגמה הזאת יכולים להתפתח לאו דווקא מהרמה הלימודית אלא מהרמה האישית..מתפתח בך ביטחון עצמי..יצירתיות..פתיחת ראש..שיתוף..טוב אני לא אלאה אתכם בעוד פרטים ודברים..תלמדואת זה על עצמכם.. בקיצור הודעה זאת באה להסביר שאינני רודפת אחר הזוהר והתהילה..ומסכימה מאוד עם מריאן בקשר לזה ששחקני התאטרון לא מקבלים את הקרדידט המגיע להם..אני בכלל חושבת שזה יותר קשה..אך בהחלט יותר כייף ומספק לעבוד על במה מאשר מול מצלמה..לעבוד מול קהל "בשידור חי"..שווה פי אלף מאשר לעמוד מול 5 אנשים ולצלם..זה יותר מהנה ובהרבה יותר מספק.. האנשים בארץ אינם מעריכים את שחקני התאטרון ולא מביאים להם את הערכה והכבוד שמגיע להם..טוב אני גלשתי לי לנושא אחר לגמרי... מצטערת אולי אין קשר בין תחילת ההודעה לסופה..שאני מתחילה לכתוב אני נסחפת.. טוב שיהיה לכם בוקר טוב ויום מוצלח..נראה לי שאני אלך לישון לי קצת סופסוף ... מיכל

 

[מאריאן]

מיכלי,

את לא צריכה להתנצל... גם אני אוהבת את הבמה, כמו שכתבתי, בין השאר בגלל הילדה הקטנה שבי שפתאום מקבלת את התשומת לב שהיא מחפשת. וגם בגלל כל מה שכתבת על המגמה. זאת הרגשה מדהימה להיות חלק ממגמת תיאטרון שעובדת ומתפקדת כצוות. שמעתי מאנשים במגמות תיאטרון שאצלם זה שונה, שיש תחרות גדולה, מתחים ומריבות, אבל במגמה שלי (ואני מניחה שגם בשלך) יש עבודת צוות מדהימה. אני שוקלת לעזוב את המגמה (מכל מיני סיבות שאני לא אפרט כרגע), אבל הדבר העיקרי שבגללו אני לא רוצה לעזוב את המגמה, זה בגלל האנשים במגמה. ואת צודקת, באמת בארץ לא מעריכים מספיק את שחקני התיאטרון, ובכלל את אנשי התיאטרון (מפיקים, תפאורנים, מלבישים, במאים, תאורנים, מחזאים...) מקווה שישנת טוב

מאריאן

 

[WC]

פאקקט!

מיכי- תקשיבי ותעשי זאת היטב נכון יש שחקנים או יותר נכון דוגמנים /שחקנים שחושקים בתהילה ובפרסום! כאלה שהולכים לאודישנים ועושים את ה-מלט של שייקה ספיר! ויש כאלה שאוהבים להרגיש קרשים של במה מתחת לרגליים! אור של פארים עליהם! עינים של קהל שמפוקסות עליהם! שנהנים לשחק - כי זה מקפיץ להם את האנדרינלין והרבה מעבר!!! גם את מחיאות הכפיים אבל לא רק!!! כל השחקנים מתוסבכים - כל האמנים מתוסבכים בצורה כזאת או אחרת! אבל להגיד שכולם רוצים תשומת לב ופרסום ותהילה?! הזוי קצת לטעמי! WC u want fame! well fame costs- in swate

 

[מיכל..~]

wc היקר

שלום

לך.. בדיוק בגלל מה שאתה חושב הבאתי את הודעתי השנייה שתסביר שלא כל השחקנים ואפילו אני חושבת מיעוטם נהיים שחקנים בגלל הפירסות והתהילה..רק אמרתי שזה תמיד משך אותי ובאמת זה מקפיץ את האדרנלין..ועושה טוב על הנשמה

אבל זה לא הדבר שמשך אותי ומושך אותי כיום..אם הית מסתכל בהודעותי האחרות..ולא מסתכל רק בהודעה הראשונה אולי הייתי מבין.. בכל מקרה באתי שוב..(!) להבהיר ולהסביר שאינני רודפת אחר תהילה וזוהר ואינני רודפת בצע! אני יודעת שאולי הרבה אנשים הסיקו כך מהודעתי הראשונה אך אני באה לתקן טעות זאת! טוב... לילה/ טוב שיהיה לך ולכולם..

מיכל