תהיות שונות

Hidden4ever

New member
זה מאוד מורכב

אני גם לא מרגישה שיש כאן אנשים רעים או גורמים לא טובים. כן מרגישה שיש מגבלות שהן לרב כספיות שמכתיבות דברים.
&nbsp
אצלנו יש הסטוריה די ארוכה של קשיים שמתחילים עוד מגיל הינקות וכרגע המצב מבחינת הקשיים שלה הוא שיש לה קשיים חברתיים, רגשיים ולימודיים ואין הסבר פורמלי לחלק מהקשיים.
&nbsp
בית הספר דווקא נתן לה יחסית המון ביחס למשאבים הדלים שיש במסגרת בית ספרית רגילה - החל מתגבור בקבוצות קטנות, המשך בהשתתפות בשני סשנים שונים של קבוצות למיומנויות חברתיות, אחת מהן באמצעות טיפול דרך אמנות ובשנה שעברה ועד לאמצע השנה הזו קיבלה טיפול רגשי אחד על אחד.
&nbsp
לקראת סוף שנה שעברה שאלו אם נסכים שיעשו לה אבחון דרך השפ"ח. באותו הזמן הנחתי שמדובר באבחון פסיכודידקטי והיות שגם ככה רציתי להעביר אותה כזה אבחון, שמחתי על ההזדמנות לאבחון ללא עלות. בדיעבד האבחון היה פסיכולוגי/קוגניטיבי, אבל זה הסתבר לי חודשים רבים לאחר מכן כשקבלתי את התוצר.
&nbsp
לקראת אמצע שנת הלימודים נאלצנו להפסיק את הטיפול הרגשי כי המטפלת יצאה לחופשת לידה והשפ"ח טען שקיבלנו הרבה מעבר לרגיל ושמעכשיו הטיפול עלינו (למרות התנגדות של בית הספר ושל המטפלת שטיפלה בה).
&nbsp
באבחון עצמו שנעשה המליצו שניגש לאבחנה מבדלת עקב קשיי קשב וקשיי תקשורת ושנעשה גם אבחון דידקטי. המאבחנת אמרה שהיא ממליצה שנעשה לה מוקסו, לעומתה המטפלת שלה, שמאוד הערכתי אותה כי עזרה לנו ולה המון, המליצה לנו דווקא ללכת לדיצה צחור או רוני הגש כדי לקבל תשובה ברורה.
&nbsp
אנחנו הלכנו על כמה כיוונים במקביל (שלא סותרים זה את זה) -
&nbsp
1. נרשמנו בתור לדיצה צחור (בנובמבר נרשמנו - האבחון מתקיים בימים אלו)
2. פנינו לתל השומר כדי לקבל טיפול רגשי (הייתה שם בעבר בטיפול והמקום נבחר גם עקב אילוצי תקציב כי בעלי אינו עובד ואין לנו אופק). אנחנו עברנו אינטייק שאפרט עליו בהמשך.
3. פנינו לניצ"ן והיא עברה אבחון דידקטי.
&nbsp
במרץ לאחר התייעצות עם בית הספר ובעקבות המלצת האבחון של השפ"ח הנענו תהליך של וועדת שילוב (רגילה). את השילוב הבסיסי לשנה הבאה היא תקבל.
&nbsp
קיבלנו גם את תוצאות האבחון הדידקטי שהראה קושי משמעותי בכל נושא הכתיבה (דיסגרפיה) וחשד לקשב וריכוז.
&nbsp
גם באבחון הקוגניטיבי וגם באבחון לקויות הלמידה נמצא שהיא באחוזון גבוה מאוד בכל מה שקשור לאוצר מילים ולהבנת מילים. יכולת ההבעה שלה בעל פה מאוד גבוהה ובכתב נמוכה ביותר.
&nbsp
בעקבות התהיות בנושא הקשב, דברתי עם תל השומר גם לגבי זה. יש אצלה דיסוננס בין מה שהמורה מציינת בנושאי קשב וגם אני למול האבחונים שמציגים אותה כמישהי עם קווים של בעיית קשב. גם אני וגם המורה לא רואים קו ברור של בעיות קשב (ולי יש ילדה בכורה ואחים במשפחה שמאובחנים עם קשו"ר ואני מכירה את הנושא מקרוב). התחושה שלי שנסיבות האבחון גורמות אצלה ללחץ רב וזה מדמה מצב של היפראקטיביות ומוסחות ולכן זה עולה באבחונים.
&nbsp
בכל מקרה, לפני כשלושה שבועות היינו בפגישה השניה של האינטייק בתל השומר ודווקא אז הפסיכיאטרית זרקה לנו את "הפצצה" של חינוך מיוחד. היא אמרה לנו שככל הנראה יש לה בעיה התפתחותית כלשהי (חסרת שם). היא התחייבה לסייע לנו במתן המלצה לוועדה. אנחנו מצידנו היינו צריכים להחליט אם אנחנו מעוניינים בכלל בנושא. ההמלצה שלה הייתה לכיתה לילדים עם לקויות למידה ואינטילגנציה תקינה. (בסוגריים אציין שלאחר שאלון קצר שערכה לילדה היא אמרה שתברר גם בעניין הפרעת תקשורת וגם ציינה שאם אנחנו רוצים לראות אם יש בעיית קשב, שהיא תיתן מרשם לריטלין קטן לטובת בדיקת הנושא בבית...)
&nbsp
ואז התחיל סוג של מחול שדים. עברתי עם עצמי סוג של סדרת חינוך בנושא וועדות השמה שבמסגרתה עברתי כמה וכמה תהליכים עם עצמי.
&nbsp
בהתחלה התלהבתי מאוד מרעיון הכיתה הקטנה. אמרתי לעצמי שגם ככה הילדה הכי נתרמת מעזרה פרטנית אחד על אחד וגם ככה קשה לה חברתית. חששתי שבית הספר יתנגד לרעיון.
&nbsp
אבל כשפניתי למנהלת בית הספר, היא אמרה "כן" כל כך מהר וזה דווקא גרם לי להרתע. לא רק שהיא אמרה כן, היא מיד התחילה במסע לשכנע אותי שהשד לא כל כך נורא... ואני בכלל עד לאותו הרגע דווקא הייתי משוכנעת.
&nbsp
התגובה החיובית מידי של המנהלת גרמה לי להבין בדיעבד שיש מצב שהם גם ככה כיוונו לשם. המנהלת עוד באותו היום פנתה לפרט במועצה ואז היא גילתה ש... נגמרו הוועדות לשנה זו ושלהגיש לוועדה חריגה זה תהליך קשה וכמעט בלתי אפשרי עם הנתונים של הבת שלי (טרם נאמר לנו אם היא על הספקטרום ולכן מבחינת הנתונים יש לה בעיות רגשיות, חברתיות ולימודיות אבל יש לה רמת משכל תקינה וזה לא תואם וועדה חריגה).
&nbsp
גם אני ניהלתי שיחה עם מחלקת הפרט והחלטנו לנסות להגיש אותה לוועדה חריגה אבל הבנתי שזה די אבוד. מעבר לכך, התחלתי להבין יותר את המורכבות של העברת ילד לחנ"מ.
&nbsp
אין אצלנו בישוב כיתות קטנות נכון לשנה זו. בשנה הבאה תפתחנה שתיים - אחת לכיתה א' והשניה לכיתה ז'. ביתי עולה לכיתה ה'. מעבר לכך, לא ברור לי איזה סוג של כיתה קטנה נפתחת. למדתי שיש סוגים שונים. בפרט הסבירו לי שכישוב ללא כיתות קטנות מתאימות אנחנו בעצם סוג ב' ולעיתים סוג ג' ולכן מקבלים אפשרות בחירה רק אחרי שתלמידי הישובים שאצלהם יש כיתות כאלה בעצם קיבלו מקום. הנ"ל מצמצם אפשרויות. גם הגיל שלה הגביל אותנו במציאת בית ספר מתאים ללקויי למידה כי מרביתם מתחילים מגיל החטיבה.
&nbsp
זה לא נגמר בזה - קשה לי עם ההפרדה שלה החברתית. על אף הקשיים, הילדה רוצה להיות עם בנות גילה והפרדה לכיתה מחוץ לישוב די תחבל במעט שיש. אני אמביוולנטית מאוד כי יש רגעים חיוביים במערכת החברתית. יש ילדים חזקים שכן מסוגלים להכיל יותר והפרדה לילדה עם קושי חברתי לתחושתי רק תחזק את הקושי. שוב, לא הוגדרה על הספקטרום ולכן לא זכאית לשילוב בחינוך רגיל עם סייעת.
&nbsp
ולקינוח, הבנתי שלמרות מה שאומרים, היינו, שילדים שמשלימים פערים יכולים לחזור לחינוך הרגיל, לרב זה פשוט קשה מידי כי מתרגלים לסיוע. דווקא עם זה השלמתי בהתחלה, עד שהבנתי שיש ילדים שמרגישים מאוד בודדים במסגרת מיוחדת (משיחה עם חברה שילדה בבית ספר כזה).
&nbsp
בכל מקרה, במעמד החתימה על ההסכמה לוועדה אצל היועצת, שטחתי בפניה את תחושותי והיא דווקא הפתיעה ואמרה לי שלא חייבים לרוץ לוועדת ההשמה. אפשר לנסות לראות איך תתמודד עם השילוב הרגיל ולהחליט בהמשך. חתמתי על הטופס אבל הוא טרם הוגש כי אנחנו מחכים כבר שלושה שבועות להמלצה מתל השומר ולמרות פניות חוזרות אליהם, ולמרות הבטחה למכתב תוך שבוע, זה לא קורה.
&nbsp
הבוטום ליין, לא נראה לי שתהיה וועדה כזו עבורינו השנה, ו... בשנה הבאה תהיה רפורמה בנושא במערכת החינוך ואז ככל הנראה, אם לא תאובחן על הרצף, לא תוכל גם ככה להגיע לחינוך מיוחד... ולמען האמת, אין לי מושג מה אני כבר רוצה

&nbsp
מה שכן, התחלנו באופן פרטי הוראה מתקנת ואנחנו יושבים איתה בבית על שיעורים וגם היא מקבלת יותר התאמות לימודיות וזה עוזר. בעבודה אחד על אחד היא מראה יכולות טובות. לפעמים אני תוהה למה אני שולחת אותה לבית הספר. וכן, כנראה במסגרת חנ"מ לפחות מבחינה לימודית היא בטוח תשתפר. השאלה מה עם השאר.
&nbsp
מקווה שלא ייגעתי אותך.
&nbsp
&nbsp
 
איזו רפורמה צפויה במערכת החינוך?

לגבי ועדת חריגים, אם תקבלו אבחון של אוטיזם, תוכלו להספיק לקבל סייעת כבר לשנה הבאה. גם בלי מכתב אפשר לעשות ועדה, אם יש מסמכים שמרמזים מה יוחלט.
אני חושבת שזה עדיף מאשר ישר לקפוץ לחינוך המיוחד.
במיוחד שהכיתה תהיה ביישוב אחר. הלוגיסטיקה היא לא רק בלימודים אלא דווקא בקשרים חברתיים שאת מצפה שיהיה לילדה.
לבן שלי היו בעיות חברתיות, קיבל סייעת לפני שנה וחצי.
אני לא יודעת האם בזכותה או בלי קשר, השנה הוא ממש מצליח בתחום הזה. הם קבוצה מגובשת של 5 ילדים. ולרוב הוא משתלב מצויין בקבוצה (לפעמים יש כל מיני עניינים אבל בגדול במצב ממש טוב).
אצלי כמעט ואין עזרה אחרת, מקבל ריפוי באומנות וריפוי בעיסוק. אבל גם ככה אין לו בעיות בלימודים.
 

Hidden4ever

New member
הרפורמה

נושא שהתוודעתי אליו לאחרונה -
&nbsp
משרד החינוך עושה מהלך שבו הוא הולך לבטל את וועדת השילוב וועדת ההשמה (ששתיהן ישוביות) וליצור וועדת זכאות שהיא וועדה של משרד החינוך ושבה לא ישבו נציגים של בית הספר מהישוב אלא מומחים וגם נציג של משרד החינוך עצמו.
&nbsp
הסיבה העיקרית היא שהרבה מהילדים שהיום מופנים לחינוך מיוחד הם ילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב או מוגבלות משכל קלה והנ"ל עולה להם הרבה כסף. הם רוצים שרק מי שהוא באמת חינוך מיוחד יהיה בחינוך המיוחד ומי שלא, יקבל שילוב בבית ספר.
&nbsp
עד כה זה נראה סביר - אבל המשמעות בפועל היא שמצד אחד מישהו עם הקשיים האלו (שמשרד החינוך הגדירם כ "קלים") לא יוכל לקבל חינוך מיוחד מחוץ לחינוך הרגיל ומנגד, תקציב השילוב לא גדל, אבל יהיו יותר ילדים שיזדקקו לו. בנוסף, הוא מתחייב להכשיר את בתי הספר לנושא אבל הוא מריץ את הרפורמה לפני ההכשרה וגם בפועל עפ"י הסתדרות המורים, אין חובה למורה לעבור הכשרה כזו.
&nbsp
בהיבט של השילוב עם סיוע של ילדים על הרצף, הוא מתכוון לתת פחות תקציב לילדים שישולבו בכיתות הרגילות ביחס לאלו שילכו למסגרות ייעודיות. יש מאבק מאוד רציני אבל כנראה שהרבה עדיין לא מודעים לנושא.
&nbsp
https://www.shiluv-bizchut.info/
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מה הילדה מרגישה ומבינה לגבי מסלול האבחונים הזה?
למה, להבנתה, היא נשלחת לכל האבחונים האלה?
מה הרגשתה לגבי עצמה ובכלל בהקשר זה?

ובביה"ס- איך היא מרגישה שם?

אחרי שקראתי כל מה שכתבת (לא יגעת בכלל
),
כל התיאורים של ההתעסקות בקשייה, רוצה דוקא לשאול-יש לה תחומי עניין?
דברים שהיא אוהבת לעסוק בהם, דברים שהיא מביעה בהם את עצמה, את היש שבה?

אם ביה"ס קשור בכ"כ הרבה מועקות, לה וגם לך,
מה דעתך לבדוק את האפשרות של חינוך ביתי?
אנחנו עשינו את זה 3 שנים (שנה עם ילד אחד, ועוד שנתיים עם שני האחים שלו)
וזה היה נהדר.
אנשים בד"כ חוששים שזה מנתק את הילד/ה חברתית- ממש לא.
ילד/ה שרוצה קשרים חברתיים יכול/ה למצוא אותם בחוגים, בתנועת נוער,
במפגשים אזוריים של משפחות בחינוך ביתי ו/או בשלל פעילויות אחרות.
יש הרבה חוסר הכרות עם חינוך ביתי, זזה בעיקר מה שגורם לרתיעה של חלק מהאנשים ממנו.
הנה אתר עם מידע, אם זה מעניין אותך או מישהו

וכמובן שאפשר גם לשאול אותי כאן או במסר

http://ootips.org/horut/hs-faq/

ועוד כמה--

https://tozeretbyte.wordpress.com/

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E3%E5%F8_%E7%E9%F0%E5%EA_%E1%E9%FA%E9


http://israelhomeschool.org/page/2/
 

Hidden4ever

New member
שאלות טובות

בחלק מהמקרים באמת הסברנו לה למה - קשיים בלימודים ונושאים של בעיות קשב וריכוז שזה נושא שהיא מכירה מהבית. גם בעניין הרגשי אמרתי לה שזה כדי שתהיה מישהי שהיא תוכל לדבר איתה (היא מאוד אהבה את התרפיסטיות שלה - היא אוהבת שמישהו נותן לה מאה אחוז תשומת לב ומקשיב לה). לא הסברתי לה לגבי האבחון של הספקטרום בשלב זה. אמרתי שזה קשור לקשב וריכוז וזה חצי נכון כי אנחנו צריכים אבחנה מבדלת.
&nbsp
איך היא מרגישה לגבי זה - את המידע הזה קבלתי דווקא דרך המחנכת שהילדה אמרה לה שהיא עושה הרבה אבחונים ואנחנו לא יודעים מה יש לה... זה די שבר אותי. זה באמת לא פייר. אם היה באמת מקום אחד שהיה יכול לעשות הכל אבל אין דבר כזה בימינו.
&nbsp
אגב, במסגרת האבחון אצל דיצה עלתה השאלה איך לא ראתה רופא התפתחותי אבל כן ראתה כל כך הרבה גורמים אחרים (ראתה רופא התפתחות בגיל שנתיים ומאז לא וזה היה עקב עיכוב מוטורי) וכשזה עלה קלטתי שגם אני לא יודעת לענות על זה, ובמחשבה לאחור הבנתי שכל פעם נשלחנו לאבחון ממוקד אחר וכל גורם רואה רק את ההיבט הצר שלו וכל גורם גם רואה משהו נוסף ושולח אותנו לאבחון אחר. יש לה הרבה בעיות ולפעמים לצערי דברים באים במקביל.
&nbsp
זה גם משהו שלא קורה כל הזמן... אבל הייתה לנו פאזה כזו סביב גיל 4 עד 6 שאז הלכנו גם לריפוי בעיסוק ואחר כך לאבחון ספקטרום בבית אחד ובעקבות זה לאבחון קשב (שניהם יצאו שליליים) ובסוף לטיפול רגשי. ואז אחרי הטיפול הרגשי היא עלתה לכיתה א' (לאחר שגם השארנו אותה שנה נוספת בגן) והיה לנו לכאורה סוג של שקט מכל הטיפולים והאבחונים וגם ככה קבלנו "לאו" על הכל חוץ מקשיים רגשיים וקבלנו את זה.
&nbsp
ואז התחילו בהדרגה להצטבר קשיים - בהתחלה זה היה יותר בלימודים בעיקר בין כיתות א' ל- ב' וגם עדיין יכלנו לתווך בחלק החברתי ולסייע בקטע של המפגשים אחר הצהריים, אבל בכיתה ג' התחילו בעיות חברתיות ממש קשות ובית הספר הציע טיפול רגשי וטיפול במיומנויות חברתיות. וכשהקשיים רק המשיכו ועלו תמות קשות בפגישות שלה בטיפול וחלק מהזמן היא גם לא שיתפה אותנו ושמרה לעצמה, אז התחיל תהליך חדש של אבחון...
&nbsp
ושוב עלו כל הנושאים שעלו אז - קשו"ר וספקטרום ולקויות למידה... (שהן קשורות לקשיים מוטוריים ככל שאני מבינה יותר ויותר).
&nbsp
החוזקות שלה בעיני זה הדמיון שלה והראיה שלה את הדברים בצורה מיוחדת שאני ממש אוהבת, למי שיהיה אליה טוב היא תחזיר אהבה ענקית. אני יודעת שלא קל לילדים עם זה אבל אני חושבת שזה מדהים. היא מציירת ולומדת לתופף - אני אהיה כנה, לא, היא לא עילוי אבל זה כל כך שלה ואני כל כך שמחה על הבחירות האלו שלה. הציור מאפשר לה להפיק מהמחשבות שלה דברים נפלאים והתיפוף הוא משהו שהיא ממש רצתה ומייחד אותה בעיני.
&nbsp
בבית הספר: אני יודעת שהיא מתעבת למידה ורב הזמן פשוט לא מתייחסת בכלל לדרישות של המורים אבל גם לא מפריעה להם. היא סובלת מאוד מיחס שלילי במיוחד מהבנים אבל גם מהבנות - חלקן מתעלמות ממנה, חלקן פוגעות בה רגשית. החברות שהיו לה בתחילת השנה נידו אותה ... פניתי למורה אך זו ויתרה להן. כעסתי על זה אבל היא רק מורה. כן, תמיד יכול להיות יותר טוב אבל מורה זה דבר שמשתנה כל כמה זמן ואין לי שליטה על זה לצערי. היא בסך הכל לא מתנגדת ללכת לבית הספר, אבל היא לא ממש נהנית שם.
&nbsp
חינוך ביתי, אם היה בא בחשבון יאלץ אותי להפסיק לעבוד וכרגע אני המפרנסת היחידה. לבעלי יש כבר מספר שנים קושי מהותי עם העבודה - איש הייטק בתחום החומרה שלצערי במצב מדרדר והוא אובר קווליפייד. חברות נסגרות, חברות מעבירות עבודה מחוץ למדינה והוא מוצא את עצמו במצב לא יציב. היציבות היא שלי. מנגד, הוא לא מסוגל להיות מורה ולעבוד איתה על בסיס שוטף. יש לו קשיים משל עצמו. הלוואי שזה היה אפשרי אבל אני ריאלית.
&nbsp
מה שכן, דברתי בזמנו עם מישהי שילדיה בחינוך מיוחד. הבנתי שצריך הורה בבית אבל הילדים שלה למדו כל היום מיוטיוב... והבת שלי לומדת מיוטיוב יותר מאשר בבית הספר... אה כן, הנה עוד חוזקה, היא לומדת לדבר אנגלית ומדברת המון בזכות היוטיוב. כמו שציינתי בפוסט הקודם, כשרון אמיתי בשפה דבורה. אם לא יהיה צורך לדרוש ממנה ממש לשבת ללמוד כמו בבית ספר רגיל ונוכל לתת לה להתעמק ביוטיוב, המממ, אולי זה אידיאלי.
&nbsp
לגבי תנועות נוער... לפחות התנועה היחידה שפעילה אצלנו בישוב (הצופים) היא תנועה שכל קבוצה מבוססת על כיתה בבית ספר... לא ברור לי באמת מה עושים ילדים בחינוך ביתי או מיוחד במצב כזה...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ההורה לא צריך להפוך למורה בחינוך ביתי

אם בתך אוטודידקטית, זנ עשוי להיות ממש טוב עבורה.
יש שפע אתרים ללמידה עצמית בכל המקצועות, אם תרצי אוכל להעלות כמה.
ואפשר ללמוד המון גם מביקור עם אבא במוזיאון או בטבע או אפילו ברחובה של עיר.
גם משיחה עם סבתא או מהשקעת זמן בציור או תיפוף,
או הכנת ארוחת צהריים יחד עם אבא.

לגבי תנועת נוער- אם היא רוצה, לא נשמע לי סביר שידחו אותה כי היא לא מהכתה.
הפשוש שלי מדריך בתנועת-נוער, נכון שבד"כ כל הקבוצה מאותו בי"ס,
אבל אם יבוא ילד שאינו באותו בי"ס יקבלוהו בשימחה.

מה שאת מספרת על החויה שלה בביה"ס, נשמע לי עם פוטנציאל פוגעני לתפיסה שלה את עצמה ואת העולם,
משהו שעלול חלילה ללכת איתה להרבה שנים.
זו כאילו ברירת המחדל שלנו, אנחנו לא רגילים לחשוב
שזה בעצם לא מובן מאליו ולא הכרחי שילדים ילכו לבי"ס,
אבל מה שאת מספרת- גם החויה בביה"ס וגם הנטיה האוטודידקטית שלה,
גורמים לי לחשוב שאולי שווה לכם לפחות
ללמוד קצת את הנושא של חינוך ביתי ולשקול אותו.

"לא יודעים מה יש לי"- זה באמת כואב...
וגם ממחיש לדעתי כמה חשוב לדבר עם הילדים,
להסביר שזה לא משהו שיש לה- כל ילד זקוק וזכאי לקבל מהמבוגרים,
הורים מורים וכל השאר, מה שהוא צריך כדי לצמוח ולפרוח.
יש ילדים שפחות ברור למבוגרים מה הם צריכים, לכן עושים אבחונים.

וגם לשמוח בכל היש שבה, ולהראות לה את זה.
בכלל לא משנה שהיא לא עילוי בתיפוף או ציור

היא יוצרת, וזה נפלא,
וזה עשוי להיות גם משהו שיחבר בינה לבין ילדים אחרים
שמתעניינים באותם תחומים.
זה עשוי לתרום לחויה שלה מקשר עם אנשים, עם חברים,
הרבה יותר מהחיכוך המעיק בביה"ס.
 

Hidden4ever

New member
מודה ש... גדול עלי

ספציפית יותר מידי דברים בו זמנית שאני גם ככה מנסה להתמודד איתם. לא רוצה כרגע לחשוב על חינוך ביתי. נושא העבודה של בעלי הוא לא דבר סופי והוא מחפש ככה שאני לא בונה עליו כרגע. במידה והיה סופי, היה על מה לדבר אבל זה לא.
&nbsp
גם לגבי אוטודידקטיות... היא אוטודידקטית לשפות וכן אוספת המון מידע. לומדת מהטלוויזיה. לא יודעת למען האמת כרגע מעבר לזה, אבל זו שאלה מעניינת. קשה לקבל תמונה אמיתית של המשכל שלה עקב המגבלות הגרפו מוטוריות שמנמיכות את הרמה. לטעמי האישי היא מאוד חכמה. בווקסלר קיבלה בחלק של אוצר מילים את המקסימום העליון שזה אומר לטעמי הרבה אבל ככל הנראה לא מספיק.
&nbsp
&nbsp
 

schlomitsmile

Member
מנהל
כן... מכירה את זה...
המרוץ עד כלות נשימה לכיבוי שריפות, שלא מותיר חמצן כמעט,
ובטח לא כח להביט לעוד כיוון...

העניין הוא, שלפעמים (ואת זה למדתי מנסיוני) כדי לצאת מהמרוץ הכאילו אינסופי הזה
צריך להביט לעוד כיוון, כי שם השביל שמוביל החוצה.
אחרת, אנחנו דנים את עצמנו להתקע על גלגל האוגרים הזה לנצח...
&nbsp
אין לי כמובן שום כוונה ללחוץ עלייך או לנסות לשכנע אותך,
רק להציע כיוון חשיבה אחר
כי עוד מאותו דבר הרי לא הניב תוצאות טובות.
&nbsp
אם היא אוטודיקטית לשפות
אוספת מידע מהטלויזיה ובכלל
אפשר לנסות כבר עכשיו להציע לה להכנס לאתר למידה בתחום שמעניין אותה
(אם תרצי, אוכל להעלות קישור כזה)
ואז תוכלי להתרשם לגבי "מעבר לזה".
&nbsp
אם בעלך יעבוד, ואין איזו סבתא או מישהו בסביבה,
אולי תוכלו אז לשלם למישהי שתבוא לכמה שעות רק כדי שהילדה לא תשאר לבד בבית.
&nbsp
אם זה לא בא בחשבון בשום אופן, אם את לא פנויה בכלל לשקול את זה,
אולי אפשר יהיה לחפש בי"ס אחר- דמוקרטי למשל?
או "סתם" בי"ס שלא יעשה טובה אלא ישמח לקבל ילדה חכמה ורגישה עם ראש אחר

ולתת לה את מה שהיא צריכה.
&nbsp
 

grayart

New member
באמת נהייה סלט.

אנשים אנטיליגנטים קשיים יחסית קלים אבל מורכבים חופרים חופרים חופרים להגיע לשורש העניין, לגלות מי הם?, מה הבעיה שלהם?
עלולים מאוד להסתבך.
חוסר הקבלה של הסביבה והמערכת עלולה לגרום לנו לניכוי עצמי לחלק מהאספקטים של הזהות שלנו, נסיון להבין לעומק מה הבעיה "האמיתית" עלול ליצור אדם מאוד מאוד מתוסבך, שאילולי החקירה המעמיקה ועם יותר קבלה עצמית היה צומח לאדם שלם חסון ומיוחד.
 

Hidden4ever

New member
מצחיק שאמרת את המילה סלט

פעם מישהו אמר לי שהילדה שלי היא סלט


אני שוב לא חולקת. אבל זהו, אנחנו כבר בתוך התהליך. היעד שלי הוא לסיים את מה שהתחלנו ולהגיע למשהו אופרטיבי שיכול לעזור לה (לדוגמא, תל השומר - שיתנו לנו כבר טיפול ויפסיקו לסבך אותנו... לצערי, כל גורם טיפולי רוצה לבדוק דברים לפני שהוא מחליט איך לטפל... ואני שתלויה בחסדיהם ולא בוחרת לי פרטי כי יקר לי, צריכה להשפיל מבט ולהגיד תודה... ).

אני גם כל הזמן מזכירה לעצמי שלפעמים אין תשובות - או שהן קיימות אבל אנחנו עדיין לא מכירים אותן. יש גם כאן אנשים שמרגישים כמעט ספקטרום אבל אין גוף שמכיר בזה לפי מה שהבנתי... זה מבאס לפחות בהיבט הטיפולי כי הטיפול ללא הגדרה יקר. וגם כשאנחנו בעצם יודעים רק על הסמפטומים של הבעיה אבל לא לגבי הגורם, מטפלים רק בהם ולא במקור.
 

grayart

New member
מה זה לטפל במקור?

תמיד מטפלים "בסימפטומים", מחזקים יכולות, מתחשבים בחולשות, החשוב זה טיפול שיתאים לילד לא שיתאים לאבחנה.
ככה או ככה כשמגיעים למטפל כמו מרפא בעיסוק קלינאית וכדומה הם עושים אבחנה בעצמם במפגשים הראשונים.

שוב פעם, לדעתי החשיבות של האבחנה היא למען הזכאות.
בASD בזכות כך שיש קיצבה מביטוח הלאומי אפשר לתת לילדה בעבור זה, חוג או פעילות אחרת שהיא לא מוכרת כטיפול ובכל זאת יכולה לתרום יותר מטיפול.

כולנו סלט, חשוב לקבל אבחנה לזכאות ולשים אותה בצד.
הסלט הוא לא סלט של אבחנות ובעיות.
הסלט זה הייחודיות של האדם.
אני יכול להעיד מקרוב שכשאדם גדל בתחושה שהוא בעל שלל בעיות , אז זה מתקבע, וזה מה שיש בסוף.
 

Hidden4ever

New member
לוידעת אם אני מסכימה לגמרי

אנחנו לדוגמא נעים ונדים בין אבחנה של קשו"ר ואבחנה של ספקטרום (או אולי שתיהן). יש קווים חופפים אבל יש גם אלמנטים שהם לא. האבחנה כן עוזרת לדעת איזה טיפול מתאים. לא תיתן ריטלין לילד על הספקטרום שאין לו הפרעת קשב.
&nbsp
גם הנסיון של בית הספר לספק פעמיים קבוצות של מיומנויות חברתיות לא ממש הוכיח את עצמו. אולי צריך קבוצה שמתמקדת בנושאים ספציפיים. מה שנדרש לילד עם קושי חברתי עקב ביישנות או חרדות ייתכן והוא שונה מילד עם בעיית תקשורת.
&nbsp
גם לפעמים ההחלטה לאיזה טיפול ללכת תלויה באבחנה - נאמר סוג התרפיה הנדרשת.
&nbsp
בתור מי שכן הלכה עם הילדה לטיפולים גם ללא אבחנה ברורה, וגם כמי שקיבלה המון המלצות לנסות כל מיני דברים והתקשתה להחליט אם זה מתאים, האבחנה יכולה לעזור גם כן...
&nbsp
היות הילדה סלט... כן, אתה צודק, זו ייחודיות. לפעמים אפשר להסתדר עם היחודיות ללא אבחנות וסיוע ולפעמים זה לא הולך. ניסינו לדוגמא לתת לה להיות ילדה בוגרת שתלמד עצמאית, כי הרי היא בכיתה ד'. הילדה החליטה שאין צורך... מי יודע, אולי היא צודקת,אבל כן מפריע לה שהיא מקבלת ציונים של "דרוש חיזוק" ובלי שתלמד גם בבית וגם בשיעור, היא לא תצא מזה. אז למרות הגיל המתקדם, אני יושבת איתה כבר כמה זמן בעת ביצוע השיעורים וזה עוזר כי זה בונה לה את הבטחון שלה ביכולות.
&nbsp
לצערי, אני לא יכולה לסייע באותו אופן חברתית - אני לא יכולה למתן אותה ואת התגובות כלפיה כשאני לא שם. זה לא גיל שאני יכולה להיות שם. מנגד, אם זה לא היה חשוב לה, אולי היה יותר קל, אבל זה חשוב לה... אז אני יכולה להתעלם ולקוות שהבעיה תעלם. בפועל זה לא קורה. זה לא בדיוק עולם אידיאלי כמו באיזו סדרת טלוויזיה. אין כאן סוף טוב שקורה מעצמו. צריך לעשות עבודה.
&nbsp
גם לא לעשות זו החלטה ואני בוחרת ככל הנראה כן לעשות ואין לי יכולת לחזות מה יהיה ... רק לקוות שהצלחתי להמר טוב...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אבחון הוא כלי, וככל כלי, אפשר לעשות בו שימוש לטובה או לרעה
לפי התאור שלך, חושבת שחשוב שיהיה בידכם אבחון מתאים לילדה,
כמובן שבזה לא נשלמה המלאכה- אז יהיה צורך לוודא שיעשה בו שימוש לטובה.
רק בגלל שהיו ויש גם כיום אנשים שאצלם היה שימוש לרעה,
לא אומר שכדאי להמנע מאבחון.
שימוש לטובה כולל השגת מענים שהמערכת דורשת אבחון כדי לתת אותם
(למשל אם הילדה עשויה להתרם מסל שילוב או כתת תקשורת או דברים אחרים)
וכן יצירת מוכנות להקשבה ופתיחות מצד הסביבה, צוות ביה"ס, לפעמים גם המשפחה כולל המורחבת ועוד.
נכון, יש אנשים שאבחון סוגר להם את הראש ואת האזניים, אבל יש גם כאלה שלהיפך-
שבעזרת האבחון מבינים שהקריטריונים ודרך ההסתכלות הקודמת שלהם על הילדה, לא רלוונטיים לילדה.
יש לא מעט אנשים שתודות לשימוש נכון באבחון, חייהם קיבלו כיוון חיובי.
ללא אבחון הם היו בצרות גדולות.
 

Hidden4ever

New member
אכן, לא נמנעת מהאבחון

כשתגיע התשובה, אתייעץ שוב כדי לשמוע דעות ומהנסיון של האנשים.
 

kagome10

New member
לא קיימת בעולם אבחנה שיש לה סטיגמה יותר חריפה?

מה לגבי דברים כמו סכיזופרניה? יש, בהחלט יש.
&nbsp
בנוגע לשאר הדברים....
&nbsp
העולם עכשיו התקדם יחסית לפעם, ובתור האמא היא תוכל למנוע (ובעיקר, פשוט לא לעשות) הרבה מהנזק.
&nbsp
אני לא יודעת מה עדיף, ואני לא חושבת שיש תשובה אחת נכונה, יש כאלו שיפיקו תועלת מהאבחנה (אני לא זוכרת מי סיפרה איך הבן שלה שחשב שהוא דפוק הפסיק להרגיש כך אחרי שסיפרו לו על האבחנה), ויש כאלו שינזקו.
&nbsp
לא עצה מועילה במיוחד, זו הסיבה שלא כתבתי אותה. אבל אני חושבת שאפשר לקבל אבחנה ואת התועלות שהיא מביאה ולהמנע מהדרק הפסיכולוגי. אם זה מצליח, זה נשמע לי טוב, ואפילו טוב מאוד.
 

גורג42

New member
אכן, אוטיזם וסכיזופרניה נמצאים בתחרות צמודה מבחינת הסטיגמה

בכלל לא ברור לי איפה הסטיגמה גרועה יותר. זה גם לא ממש משנה, כי בשני המקרים הסטיגמה מספיק גרועה כדי להרוס לחלוטין את החיים של בן-אדם.

ואני לא חושב שקיים אבחון אחר שמתקרב אפילו למידת סטיגמה של שני אלה.

ולגבי התועלת האפשרית באבחנה:

מסכים לחלוטין שאבחנה יכולה להועיל מאוד למטרות שתיארת (למרות שגם זה תלוי באופי של הילד ושל ההורים). התגובה הנחרצת שלי היתה למקרה הספציפי שתואר כאן, שבו שולחים ילדה לאבחנה רק בגלל שמציקים לה ומתייחסים אליה כאל "לא בסדר" בבית הספר, ומצפים שאבחנה תגרום למציקים (ואני כולל את המורים ביניהם) להניח לה.

זה פשוט עולם הפוך. מי שמציק ומפלה ילדה רק בגלל שהיא קצת שונה, לא יהפוך לפתע לאדם מתחשב ומכיל בגלל אבחנה כזו או אחרת. לזרוק תווית של אוטיזם לתוך המצב הזה שהוא מלכתחילה לא תקין, זה פשוט לחפש לעצמך צרות.

נ.ב.
הנקודה היחידה שבה העולם היום התקדם, היא שיש יותר מודעות לעניין. זה שלפני 30 שנה ההורים שלי לא היו יכולים לבוא לפורום כמו זה ולקבל את כל התמונה - זו הנקודה שבה התקדמנו.

אבל זה הכל. המצב במערכת החינוך ובמערכת הרפואית לא השתנה באופן מהותי. מהעדויות ששמענו מהורים ובוגרים צעירים כאן בפורום לאורך השנים, אין שום ספק האזהרות שלי שהיו תקפות לפני 30 שנה, תקפות לא פחות גם היום.
 

grayart

New member
אני חושב שמעכרת החינוך היום

הרבה יותר "רגישה", "מודעת", "ומבינה" מאשר לפני 30 שנה.
לפני 30 שנה הרבה ילדים יכלו לעבור תחת הראדר שלה מבלי שיוציאו אותו עם הפרעה.
היום כל חריגות זו הזדמנות לאבחון הפרעה.
 

kagome10

New member
אני חושבת שאין מספיק מידע על בית הספר שלה בשביל להכריע

(ובלאו הכי מה שחשוב זה בית הספר שהיא עוברת אליו, כך שמה אני כותבת כאן זה בעיקר בשביל התיאוריה)
&nbsp
אני בהחלט רואה מצב בו האמא מביאה אבחנה, והמורים, שחשבו שהיא ילדה שטלתנית ומניפולטיבית (כי היא מנסה לכפות על אחרים לשחק כמו שהיא רוצה, פורצת בבכי מר כשלא מצייתים לה, וגם מחפשת את חברת הצעירים ממנה, שנותנים לה את השליטה שהיא רוצה), בסך הכל אוטיסטית. לכן, הם מפסיקים לנסות לשלב אותה חברתית בכיתה, נותנים לה לשחק בשקט עם החברות הצעירות ממנה (ומשחררים אותה מהשטותש ל "קבוצת השווים" בני אותו גיל, אחד מיני רבים מהנזקים של בתי ספר כמו שהם כרגע בישראל), נותנים לה פטור מטקסים ומסיבות כיתה.
בקיצור, נותנים לה את כל מה שאני רציתי כילדה פחות או יותר.
&nbsp
חוץ מזה, אם הם יפלו נגדה והאמא תרצה לצאת לקרב (או פשוט מוכנה ליצור מראיתע ין כזו לשם מיקוח), היא יכולה להגיד שהם מפלים ילדה מגובלת, ולאיים בפנייה לתקשורת, וזה יכול לעבוד.
&nbsp
אני חושבת שדברים השתנו, ולשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד, העולם הפך להרבה יותר אחיד ונותנים הרבה יותר אבחנות רפואיות לדברים שפעם נחשבו לחלק מהספקטרום האנושי הנורמלי. מצד שני, יש הרבה פחות לגיטימיות ליחס אלים לילדים בתור חלק מטיפול והרבה יותר מודעות, והרבה יותר טיפולים (שחלק לא קטן מהם באמת עוזר).
&nbsp
בנוגע להאבחנות פסיכיאטריות - אני יכולה לחשוב על עוד כמה נוראיות ממש. למשל, לא זמן המציאו "הפרעת מרדנות כפייתית" או משהו בסגנון, כדרך לתייג ילד שלא רוצה לציית למבוגרים. לדעתי אבחנה איומה ונוראית, כמעט כמו דרפטומניה הזכורה לשמצה. ויש גם נרקיסיזם ופסיכופתיה (אישיות אנטי סוציאלית, במונחים של היום). אין צורך להכנס לתחרות - לרפואה המודרנית יש מספיק חרא לזרוק על כולם...
 
למעלה