למפתחי תוכנה שעברו את "סף הכניסה", יש ביקוש גבוה
 
כעקרון, מפתחי תוכנה עם 2-5 שנות נסיון עדכניות בטכנולוגיות שיש להם ביקוש - הם אלו שמוצאים עבודה חדשה הכי בקלות. עדיין לא מצפים מהם להמון, הם יותר גמישים לגבי סוג העבודות שהם מחפשים, ולכן בחיפושי עבודה הם אלו שמוצאים עבודה הכי מהר.
 
לאנשים שלא הגיעו לסף הזה, הרבה יותר קשה למצוא עבודה, כי הם מקוטלגים בקבוצת "חסרי הנסיון", ויחסית מעט משרות קיימות כדי לקלוט אותם.
 
לאלו שהנסיון שלהם בטכנולוגיות איזוטריות יחסית, יש בעיה למצוא מקום עבודה חדש.
 
ולאלו שיש יותר נסיון - יש מהם לרוב יותר ציפיות בראיונות עבודה, וכך אדם בעל 10 שנות נסיון שלא מביא ערך מוסף של 10 שנות נסיון - יתקשה למצוא עבודה. רמת הציפיות עולה עם העליה בנסיון, עד לסף מסוים - ואז זו שאלה של מחיר - מקום עבודה לא ייקח עובד שעלותו מאוד גבוהה, אבל הנסיון שלו מספק את הסחורה.
 
מעבר לזה, כל מי שמוכר לך "אין סוף" - משקר. האם בסך הכל מסתכלים על העובדה שבכל רגע נתון יש הרבה מאוד משרות פתוחות בתעשיה, יותר מכמות הבוגרים הטריים החדשים שיוצאים מהאוניברסיטאות והמכללות. הם לא לוקחים בחשבון שחברות מעדיפות שלא לאייש חלק ניכר מהמשרות, מאשר לקחת מישהו שלא "עומד בדרישות".
 
מעבר לזה, התעשיה לגמרי לא הומוגנית, ובין חברות שונות, שמגיעות מרקע פיננסי שונה, יש פערי שכר (ופערי סינון) מאוד גדולים, שיכולים להגיע לפער של פי שתיים עד פי שלושה בשכר למתכנת מתחיל (חשוב על מתכנת מתחיל במשלמים לו 7000-8000 ש"ח למשרת צ'וקומוקו בפיתוח תוכנה, לעומת בוגר אוניברסיטה מצטיין שיכול להגיע לטווח של 17000-20000 (ולעיתים רחוקות גם יותר מזה) למשרה ראשונה. הפערים יכולים לגדול עוד יותר למפתחים מנוסים - שמצד אחד תפגוש מפתחים מנוסים שמעולם לא עברו משכורת של 20,000 לחודש, ומצד שני תפגוש מפתחים מנוסים בחברות כמו אמאזון וגוגל, שיכולים להגיע ל"חבילת שכר" (שכר חודשי פלוס שווה-ערך שכר" בדמות בונוס שנתי/מענקי מניות וכדומה) ששקול לכ-50000-60000 ש"ח לחודש בממוצע על פני מספר שנים (אני לא מדבר על מי שהיו במקרה ב-exit בסטארטאפ - אלא על כאלו שמראש התקבלו לחברות הללו ובתנאים הללו).
 
כשכותבים את הכתבות בעיתונים, מתמקדים בעיקר בסיפורי הקיצוניים כלפי מעלה - ומכאן מתחילות לרוץ האגדות האורבניות. זה של הטיותה פסיכולוגית שמוכרות בשם "הטיית הזמינות" בשילוב עם "הטיית השרידות".