טליה אורון
New member
תגובה בנושא העבודה בכביש הר מירון
תודה לכל אוהבי הסחלבים על דאגתם, אך בבקשה היזהרו נא בעובדות (למשל: מצבת האבן לפורצי הדרך עמדה שם עשרות שנים, לפני כמה נפל הסלע ועכשיו רק העמידו אותו חזרה, האנדרטה לא הוקמה עכשיו, כפי שנזעקו בפורום).
נכון, טוב אם ניתן היה למנוע כליל את העבודה או לפחות לדחות אותה לאחר עונת הפריחה, כאשר הפקעות בתרדמת קיץ, אבל זה לא היה אפשרי. בעבודות לא נגעו בפקעות, אך הן כוסו בשכבה של חומר, אותו חומר שעליו הן צמחו מלכתחילה.
הדרך להר שייכת לצבא, והייתה קיימת כבר בהכרזת השמורה. נקודת המוצא היא שמבחינה ביטחונית העבודה בלתי נמנעת. כמו עבודות בלתי נמנעות אחרות של הצבא בשמורות ובשטחים פתוחים (ולצערנו יש הרבה כאלה לאורך גבול הצפון), היינו מעורבים על מנת למזער את הנזק, למשל: הצבנו הדרישה לעבוד בציר האספלט עצמו ולא בשוליים, שבהם תוכננה העבודה מלכתחילה, בגלל היותה כך קלה וזולה בהרבה, דרשנו שלא תהיה הפרה בשני צידי הכביש, אלא בצד אחד בלבד וכן, היה פיקוח צמוד כדיי שבאמת לא יכניסו כף עמוק לקרקע ולא יירדו לשוליים מעבר להכרחי. בכך, ניצלו מאות סחלבים וסחלבנים שפורחים עכשיו בשולי קו העבודה (ספרתי אתמול).
יש לזכור: הרצועית, הדבורניות ושאר הסחלבים צומחים בשולי הכביש בגלל תנאים משופרים - שאינם בית גידולם הראשוני - יותר מים ויותר אור.
לפי סקר שבצענו בעבר לאורך קטע זה של הכביש, 17 פרטים של רצועית צמחו בקרחת הלטמים שמצפון למצבה, שם יש פגיעה בשטח מצומצם בלבד, 12 פרטים צמחו בשני צידי הכביש. לכן, ההנחה היא שרוב הרצועיות לא נפגעו.
יש לקוות כי תוך עונה או שתיים, הצמחים יציצו חזרה. בינתיים, נלך לראות ולצלם דבורניות וסחלבים אחרים בבתי הגידול הטבעיים, אפילו אם נצטרך לשם כך ללכת מעט ברגל....
תודה לכל אוהבי הסחלבים על דאגתם, אך בבקשה היזהרו נא בעובדות (למשל: מצבת האבן לפורצי הדרך עמדה שם עשרות שנים, לפני כמה נפל הסלע ועכשיו רק העמידו אותו חזרה, האנדרטה לא הוקמה עכשיו, כפי שנזעקו בפורום).
נכון, טוב אם ניתן היה למנוע כליל את העבודה או לפחות לדחות אותה לאחר עונת הפריחה, כאשר הפקעות בתרדמת קיץ, אבל זה לא היה אפשרי. בעבודות לא נגעו בפקעות, אך הן כוסו בשכבה של חומר, אותו חומר שעליו הן צמחו מלכתחילה.
הדרך להר שייכת לצבא, והייתה קיימת כבר בהכרזת השמורה. נקודת המוצא היא שמבחינה ביטחונית העבודה בלתי נמנעת. כמו עבודות בלתי נמנעות אחרות של הצבא בשמורות ובשטחים פתוחים (ולצערנו יש הרבה כאלה לאורך גבול הצפון), היינו מעורבים על מנת למזער את הנזק, למשל: הצבנו הדרישה לעבוד בציר האספלט עצמו ולא בשוליים, שבהם תוכננה העבודה מלכתחילה, בגלל היותה כך קלה וזולה בהרבה, דרשנו שלא תהיה הפרה בשני צידי הכביש, אלא בצד אחד בלבד וכן, היה פיקוח צמוד כדיי שבאמת לא יכניסו כף עמוק לקרקע ולא יירדו לשוליים מעבר להכרחי. בכך, ניצלו מאות סחלבים וסחלבנים שפורחים עכשיו בשולי קו העבודה (ספרתי אתמול).
יש לזכור: הרצועית, הדבורניות ושאר הסחלבים צומחים בשולי הכביש בגלל תנאים משופרים - שאינם בית גידולם הראשוני - יותר מים ויותר אור.
לפי סקר שבצענו בעבר לאורך קטע זה של הכביש, 17 פרטים של רצועית צמחו בקרחת הלטמים שמצפון למצבה, שם יש פגיעה בשטח מצומצם בלבד, 12 פרטים צמחו בשני צידי הכביש. לכן, ההנחה היא שרוב הרצועיות לא נפגעו.
יש לקוות כי תוך עונה או שתיים, הצמחים יציצו חזרה. בינתיים, נלך לראות ולצלם דבורניות וסחלבים אחרים בבתי הגידול הטבעיים, אפילו אם נצטרך לשם כך ללכת מעט ברגל....