סיימתי את הספר Autoboyography
אני הרוס. גם פיזית כי שעות היום ישבתי ושכבתי וקראתי וזה תמיד לא נוח לי כשאני שעות ככה.
אבל בעיקר נפשית כי לכל הרוחות.
 
והנה קישור למה שאת כתבת עדי
:
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/109/184458842/בידור/טלוויזיה
 
לא היה לי ממש ספק שיהיה סיום טוב.
או ליתר דיוק החל מ75% כבר הייתי משוכנע שיהיה סיום טוב. דווקא בגלל שהכל התחיל להיות כל כך נוראי אז הייתי משוכנע שבסוף יהיה בסדר.
קיוויתי גם שמישהו מתוך המשפחה של סבסטיאן כן יתמוך בו בשלב מסוים, אבל את זה לא קיבלנו (האחות הקטנה לא נחשבת
)
עד כמה שזה היה עצוב לשמוע על כך שהמשפחה של סבסטיאן לא מדברת איתו זה היה אפילו יותר נוראי כשזה תואר מנקודת המבט של סבסטיאן. ובערך צרחתי אל הספר שהם לא שווים את זה. שההורים שלו הם איומים. זה שהם כל הזמן כאילו נחמדים רק הופך את זה ליותר נורא, כי אם הם היו הורים חרא באופן כללי אז היה לו קל לעזוב.
זה היה באמת קשה.
 
אומנם היה לי ברור שטאנר יקבל את סבסטיאן חזרה בסוף רציתי שהוא יגרום לסבסטיאן להתאמץ יותר. או לפחות להוכיח את עצמו.
כי הייתה הקבלה מאוד גדולה עם הסיפור של ההורים של טאנר וזה שאבא שלו חזר אל אמא שלו והתחנן בפניה שתקח אותו חזרה. אבל היא דרשה שהוא יוכיח את עצמו.
וזה לא חשוב בתור עונש, זה חשוב כי טאנר התרסק פעמיים בגלל סבסטיאן. הרי הוא כבר חזר אליו והודה שהוא הומו והיה יום אחד איתו ואז נעלם לו שוב באופן אפילו יותר נוראי.
אני מאמין שאם הספר הסתיים אז זה סוף טוב לעד, אבלן אם הייתי טאנר הייתי מפחד שהוא לא תוך זמן קצר יברח חזרה למשפחה שלו.
 
אגב אני לא יודע איך זה לא עלה עד עכשיו אבל הסרט הזה מאוד מאוד הזכיר לי את הסרט Latter Days (משנת 2003)
אני רוצה להאמין שאין סיכוי שלא ראית את הסרט. גם כי זה לחלוטין משהו שתאהבי וגם כי זה כולל את ג'וזף גורדון לוויט.
שיט עכשיו בא לי לראות שוב את הסרט.
 
לגבי שאלות שלך:
1. באגם - אני מניח שזה היה hand jobs
2. גם אני הרגשתי שאוטום (אפשר לקרוא לה סתיו?) מנצלת אותו. ואני שמח שהיא גם ראתה את זה ככה. אבל לאחר מעשה עם איך שהוא הסביר את זה הבנתי שגם הוא ניצל אותה.
3. אני די מיד הבנתי שכשעוברים פתאום לפרק של סבסטיאן זה כי טאנר סיים לכתוב את הספר. זה פשוט שהוא ממש סיים לכתוב את הספר בדקות שבהם הוא ישב במשרד של המורה הזה.
 
אבל זה באמת מוזר שהספר (כלומר שלנו) פתאום עבר למשהו חיצוני. זה כאילו הסופרת (סופרות) התחייבה לרעיון של זה שהספר הוא הספר שטאנר כותב בשיעור הזה, אבל אז בשלב מאוד מאוחר הבינה שהיא לא יכולה למתוח את זה עד הסוף.
 
אני גם מעדיף סוף טוב מאשר סוף ריאליסטי.
לפחות בדברים כאלו.