סתם פקיד זוטר
New member
בין קודש לחול
שבת בצהרים. פייסבוק. הספקתי ללייק, להגיב ואף לרענן את הדף כמה פעמים. לא, לא הופיע סמל אדום, אין התראות חדשות. משעמם. מדכא. הקירות סוגרים עלי. החלטתי לצאת החוצה לטיול, לרענן תאים אפורים.
הולך לאיטי. כל כך לאט, שאני לא מספיק לעבור את מעבר החצייה בירוק. וכי למה למהר לחצות את הכביש לצד השני אם אפשר להישאר בצד הנוכחי?
ככר העירייה, קבוצת תיירים ותיירות יוצאים מבית הכנסת הגדול. מרבד יונים נוחת בככר. אייפון, קליק, היונים מצולמות. אני תמה: באמריקה אין יונים?
עובד זר יושב על ריצפת טלפון ציבורי ומשוחח עם משפחתו בחו"ל. אומרים שבטלכרט זה יוצא יותר זול. זה לא חילול שבת - ידגישו הדתיים - להיפך, אסור לגוי לשמור שבת, השבת היא אות בין בני ישראל לאלוהים, אות שלהם ורק שלהם.
'המדריכה לא ויתרה, וחזרתי לגיזרה!' - יכריז השלט הבא. סטודיו C.
בחנות לצידי עומדות בובות ראווה עירומות מבגדיהן. סוף עונה - אפילו עבור הבובות קשה למצוא ביגוד. אני תוהה, בעיניים חילוניות, מי שבא לידי 'הרהור עבירה' מבובות כאלה נחשב לנוטה או לסוטה? או שמא הוא דווקא ראוי להיחשב כתקין גנטית?
פעם זה היה אחרת, אני נזכר. פעם בשעה הזו היה חמי מבקש חמוצים וחזרת - תוך שהוא מחמיא לחמותי כמה הצ'ולנט מיוחד. בעצם זה לא פעם, זה קורה עכשיו, רק אני לא שם. אבי בטח מריץ עכשיו את זמירות השבת. מריץ, שכן יש לו להשלים את 'הדף היומי'.
וערב שבת, איך היה שונה. תמונות של ימי שישי מתקופות שונות בחיי חולפות במוחי. לומד בבית המדרש מהבוקר עד הערב. משחק כדורגל בפארק גני יהושע. רץ ברגע האחרון לקנות פיצוחים ועיתון לשבת. מתקלח ומתגלח בעשרים הדקות שבין כניסת השבת לשקיעת החמה. בתמונה העתיקה ביותר מילדותי המוקדמת, אני רואה את עצמי מבקש מאמי כבר בצהרי שישי ללבוש בגדי שבת, והיא מסרבת: יש עוד זמן עד שבת, זה עלול להתלכלך.
אני מנסה לנתח מה אני מרגיש. געגוע? לא, היום יותר טוב לי. סתם מוזר כזה. השוני. לא רחוק מפה, בבני ברק, מולכת הקדושה, המשפחתיות, סעודות, שירה. פה, ללא מלוכה, החולין. שקט, רגוע, נחמד, אבל חולין.
המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה אדוני.
אני לא יודע אם הקודש והאור מקבילים אל מול החולין והחושך, או שמא דווקא האור מתחבר אל החולין והחושך אל הקודש. אני גם לא יודע אם אדוני מבורך בכלל. מה שאני כן יודע, זה שצריך למהר הביתה, תיכף מתחיל המשחק של ברצלונה. לעזאזל קודש וחול, לעזאזל אור וחושך, אני רוצה לראות את מסי..
--------------------
חיפשתי שיר אהוב שקשור לשבת, ולשני השירים הפייבוריטיים שלי לא מצאתי לינק, לשלישי מצאתי. אשמח אם אי מי יעלה קישור לשניים הראשונים שלא מצאתי.
1. חוקותיה במרה - מרדכי בן דוד. לא מצאתי לינק.
2. וזכנו לקבל שבתות - אברהם פריד. לא מצאתי לינק.
3. ידיד נפש - אברהם פריד. צירפתי לינק.
יישר כוח על היוזמה הברוכה.
שבת בצהרים. פייסבוק. הספקתי ללייק, להגיב ואף לרענן את הדף כמה פעמים. לא, לא הופיע סמל אדום, אין התראות חדשות. משעמם. מדכא. הקירות סוגרים עלי. החלטתי לצאת החוצה לטיול, לרענן תאים אפורים.
הולך לאיטי. כל כך לאט, שאני לא מספיק לעבור את מעבר החצייה בירוק. וכי למה למהר לחצות את הכביש לצד השני אם אפשר להישאר בצד הנוכחי?
ככר העירייה, קבוצת תיירים ותיירות יוצאים מבית הכנסת הגדול. מרבד יונים נוחת בככר. אייפון, קליק, היונים מצולמות. אני תמה: באמריקה אין יונים?
עובד זר יושב על ריצפת טלפון ציבורי ומשוחח עם משפחתו בחו"ל. אומרים שבטלכרט זה יוצא יותר זול. זה לא חילול שבת - ידגישו הדתיים - להיפך, אסור לגוי לשמור שבת, השבת היא אות בין בני ישראל לאלוהים, אות שלהם ורק שלהם.
'המדריכה לא ויתרה, וחזרתי לגיזרה!' - יכריז השלט הבא. סטודיו C.
בחנות לצידי עומדות בובות ראווה עירומות מבגדיהן. סוף עונה - אפילו עבור הבובות קשה למצוא ביגוד. אני תוהה, בעיניים חילוניות, מי שבא לידי 'הרהור עבירה' מבובות כאלה נחשב לנוטה או לסוטה? או שמא הוא דווקא ראוי להיחשב כתקין גנטית?
פעם זה היה אחרת, אני נזכר. פעם בשעה הזו היה חמי מבקש חמוצים וחזרת - תוך שהוא מחמיא לחמותי כמה הצ'ולנט מיוחד. בעצם זה לא פעם, זה קורה עכשיו, רק אני לא שם. אבי בטח מריץ עכשיו את זמירות השבת. מריץ, שכן יש לו להשלים את 'הדף היומי'.
וערב שבת, איך היה שונה. תמונות של ימי שישי מתקופות שונות בחיי חולפות במוחי. לומד בבית המדרש מהבוקר עד הערב. משחק כדורגל בפארק גני יהושע. רץ ברגע האחרון לקנות פיצוחים ועיתון לשבת. מתקלח ומתגלח בעשרים הדקות שבין כניסת השבת לשקיעת החמה. בתמונה העתיקה ביותר מילדותי המוקדמת, אני רואה את עצמי מבקש מאמי כבר בצהרי שישי ללבוש בגדי שבת, והיא מסרבת: יש עוד זמן עד שבת, זה עלול להתלכלך.
אני מנסה לנתח מה אני מרגיש. געגוע? לא, היום יותר טוב לי. סתם מוזר כזה. השוני. לא רחוק מפה, בבני ברק, מולכת הקדושה, המשפחתיות, סעודות, שירה. פה, ללא מלוכה, החולין. שקט, רגוע, נחמד, אבל חולין.
המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה אדוני.
אני לא יודע אם הקודש והאור מקבילים אל מול החולין והחושך, או שמא דווקא האור מתחבר אל החולין והחושך אל הקודש. אני גם לא יודע אם אדוני מבורך בכלל. מה שאני כן יודע, זה שצריך למהר הביתה, תיכף מתחיל המשחק של ברצלונה. לעזאזל קודש וחול, לעזאזל אור וחושך, אני רוצה לראות את מסי..
--------------------
חיפשתי שיר אהוב שקשור לשבת, ולשני השירים הפייבוריטיים שלי לא מצאתי לינק, לשלישי מצאתי. אשמח אם אי מי יעלה קישור לשניים הראשונים שלא מצאתי.
1. חוקותיה במרה - מרדכי בן דוד. לא מצאתי לינק.
2. וזכנו לקבל שבתות - אברהם פריד. לא מצאתי לינק.
3. ידיד נפש - אברהם פריד. צירפתי לינק.
יישר כוח על היוזמה הברוכה.
)
