אני לא מבינה את הענין עם המסכים
נהפוך הוא. שתסתובב כל היום ובערב תשב מול המסך. ספציפית, הילדים שלי יושבים על הספה בסלון בשעות הערב ואני מעדיפה לפרוש למיטתי ולטלביזיתי וללכת לישון לפניהם. לעתים הם במיטה צופים במשהו בטלפון שלהם. הם הולכים לישון לבד, כשעייפים.
 
אני לא משחררת לחלוטין, ממש לא, אבל אני בדעה שילד ישן היטב הוא ילד שמתעורר בנינוחות בבוקר. יש אנשים שצריכים יותר משמונה שעות (ויש לי כזו) וכאלה שצריכים פחות מזה. כל עוד הקימה בבוקר היא באופן סביר ומהיר, הילד ישן מספיק. הילדים שלי יודעים שהם צריכים לקום באופן סביר בבוקר ולכן לא הולכים לישון בשעה 2 או 3. בסופי שבוע הם חוגגים עד מתי שבא להם, וגם זה בדרך כלל לא יותר מאוחר מ- 2-3 בבוקר, עם חברים. באמצע השבוע ברבע לשתים עשרה הבית כולו ישן, והילדים הם אלה שמכבים אחרונים את האור...
 
אני חושבת שהנושא הפך למוקד למריבה ולכן הילדה מתעקשת מולך. היא במילא לא יכולה להשאר ערה, אז למה לא להגיד לה שתלך לישון כשהיא עייפה? כמה פעמים היא תוכל למשוך עד שלוש בבוקר ולקום למחרת? וזה כיף לה?
 
אם זה לא אסור, למה לה בעצם להתעקש? לפעמים יש דברים שנורא חשובים להם, כמו הגמר של האח הגדול, או אתגר החסינות בהשרדות, או האירוויזיון, או משחק כדורגל. פעם ב.. שילכו לישון מאוחר מדי, ויגררו את עצמם מהמיטה בבוקר בדכאון - זה השיעור הטוב ביותר והם שונאים את זה.