שימו "לב", שני בהמות הבשן (בינתים) שכמוכם:
"לוסטיג סיפרה כי הותקפה מינית כמה פעמים במהלך חייה.
(1) זקן תקף אותה בתחנת האוטובוס בכיתה ט'.
(2) גבר זר נגע בחזה כשהייתה בכיתה י"א.
(3) מאמן כושר נגע בה בגיל 22.
(4) ומסעדן מוכר תקף אותה כשהייתה בת 24."
ואתם, הבהמות, לא רואים שום דבר מוזר עם ריבוי ה"נגיעות" הזה....
בנוסף לכך,
זה כבר באמת היה צריך "לעזביר" לכם במה עסקינן:
"הלכתי לשתות בבית של מסעדן ידוע בתל אביב. חצי מכן מכירות אותו,
בחלקכן הוא גם פגע. אבל אף אחת לא התלוננה עליו אף פעם", כתבה.
וממשיכה:
"בכנות, אני לא ממש יודעת מה היה שם. באתי, שתיתי, אני זוכרת שלא
יכולתי לנהוג הביתה ושהתעוררתי במיטה שלי (איך הגיעה פתאום למיטה
שלה???)
עירומה, בארבע לפנות בוקר". בפוסט לוסטיג מפרטת כי הגיעה
לבית החולים איכילוב,
אך שם סירבו לבדוק אם ניתן לה סם אונס.(????? --
באמת????? למה סירבו פתאום???....)
אבל הנה הפצצה הגואלת (אולי לא אותכם....):
מאוחר יותר גילתה
כי במהלך אותו ערב ביקרה עם המסעדן המדובר
אצל חברים ושם הוא נגע בה לעיני הנוכחים אבל בכל זאת ולמרות זאת
היא עזבה איתו - אולם היא לא זכרה דבר מאותו אירוע. "הוא הושיב אותי
על הספה והתחיל לגעת בי לעיני כל מי שהיה בחדר".
ואת זה, יעני, סיפרו לה לאחר מעשה.....
שמעתם פעם את המונח "שרלילה"????
לפי התיאורים שלה -- זה כנראה מה שהיא היתה, או שידרה, באותם הימים!!!!
ועוד לקח לה, בתור "עיתונאית"(????)
עד גיל 38 בערך "להבין" שהיא
לא אשמה
בכל זה.....
נו - באמת.....