הפיק כאן בפורום חלק 1 ../images/Emo107.gif
סראסוואטי *מוקדש לכל שאר העולם...חוץ מהילדה שאני הכי שונאת- שני... *הערות מחברת...בכחול... פרק 1 סראסוואטי היתה יתומה מאב. בגיל 14 וחצי סראסוואטי איבדה את אביה בתאונה שאפילו היא לא יודעת מהי. סראסוואטי היתה תמיד ילדה שובבה ושזופה, היא טיפה על עצים והשתובבה בלי סוף. כולן היו חברות שלה, כי היה לה את הכישרון להתחבב מיד. אחרי מותו של אביה, סראסוואטי נהייתה שקטה, בהתחלה היא הפסיקה כמעט לטפס על עצים, אחר כך נהייתה שקטה מעט, מהורהרת, אחר כך התחילה להסתגר בחדרה, החברות הפסיקו לבוא, בסוף היא התחילה לאכול קצת מאוד ונראתה חיוורת ודקיקה. אמה של סראסוואטי החליטה שלא להתערב, ולהעניק לה את כל המרחב והדברים שהיא רוצה, ולזה לא היתה בעיה כי הן היו עשירות וגרו באחוזה ענקית. יום אחד בארוחת הערב סראסוואטי לא הגיעה, אמא שלה עלתה לקומה העליונה ומצאה אותה ליד הפסנתר. סראסוואטי מאז ומעולם לא ניגנה הרבה, למרות שהיה לה פסנתר גדול בקרבתה. כעת היא ניגנה מנגינות שקטות וזורמות, יפות ועדינות, ואם זאת בעלות עוצמה. אמא של סראסוואטי התפלאה לשמע המוזיקה והחליטה לרדת, כדי שסראסוואטי לא תשים לב שהיא ראתה אותה. סראסוואטי סירבה תמיד ללכת להוגוורטס, אמא שלה לא ידעה למה, אבל היא החליטה שלא ללחוץ עליה. באותו הרגע אימה של סראסוואטי החליטה שהיא כן לוחצת עליה, ´היא כבר בת 15,´ חשבה ´הגיע הזמן שהיא תלמד קסמים. היא חייבת להמשיך את מורשת המשפחה´ והחליטה להעלות את הנושא בארוחת הערב של אותו היום. סופסוף סראסוואטי ירדה, ואימה החליטה לפתוח בשיחה. "הכל בסדר סראסוואטי?" "הכל בסדר, אמא" "סראסוואטי, את יודעת שאני רוצה שתלכי סופסוף ללמוד בהוגוורטס..." "כבר דיברנו על זה, אמא" "אני יודעת אבל..." פתאום נחלי דמעות ירדו מעיניה והיא עצמה לא ידעה למה. "אמא!" נבהלה סראסוואטי "למה את בוכה אמא?!" "את לא יודעת עד כמה אביך היה גאה אילו היה רואה שאת הולכת להוגוורטס..." לשמע המילה ´אביך´ התמלאו עיניה של סראסוואטי דמעות, "אני ילך אמא...רק בשבילך ובשביל אבא...רק שלא תבכי..." "סראסוואטי הטובה שלי, מה ההיתי עושה בלעדייך?" שאלה אמה של סראסוואטי ספק שאלה ספק שאלה רטורית. *** סראסוואטי כבר היתה בפתח הדלת. לימוזינה גדולה ושחורה כבר חיכתה להם בפתח הבית והנהג עזר לה להוריד את מזוודותיה אחת אחת. בקרוב היא תהיה בהוגוורטס, והכל רק בשביל אמא שלה ואבא שלה. היא עלתה על הלימוזינה ונסעה. כשהגיעה לרציף היא נכנסה בתוך הקיר, ויצאה מהצד השני, הכל היה כל כך לא מפתיע, אפילו משעמם. אחד הדברים שאמא שלה לא ידעה עליה זה שכל השנים היא למדה וקראי ספרי קסמים מתוך הספרייה הענקית שיש להם בבית, ככה שהיא ידעה המון קסמים, יותר מהחומר שהם אמורים ללמוד בארבע השנים שהיא פספסה. היא עלתה על הרכבת ולמזלה מצאה תא שלא היה בו אף אחד, ונכנסה. היא התיישבה, פתחה ספר ´הוגוורטס, תולדות´ והתחילה לקרוא. אחרי 5 דקות היא שמעה קולות ומיהרה לקחת את דבריה, להתכופף ולהתחבא בצד אחד הספסלים. הקולות הלכו והתקרבו ובסוף הם הגיעו לתא שלה. היא שמעה קול של נערה אומר- "הנה תא פנוי..." ואחר כך שמעה קול של נער אומר- "הלוואי שמאלפוי לא יגיע לפה..." ואז מוסיף במין צעקה "אי! רון! למה אתה דורך לי על הרגל?!", סראסוואטי הרגישה שהיא מועדת ונופלת ממקום מחבואה. היא ראתה נערה ושני נערים. "אוי...סליחה...ל...ל...לא התכוונתי..." היא הסמיקה ופנתה לרוץ לדלת ומשם החוצה. כשרצה החוצה עוד שמעה את הנערה אומרת- "לא, את יכולה להש,"בשלב הזה היא ניסתה להגביר את קולה,"...להש...לא משנה..." סראסוואטי רצה במסדרון עד שהגיעה לתא אחר שהיה ריק. היא המשיכה לקרוא את ´הוגוורטס, תולדות´ אבל לא הצליחה להתרכז, ´למה אני חייבת לעשות לעצמי בושות על היום הראשון?!, הם בטח שנה חמישית ככה שאני צריכה להמשיך ללמוד איתם והם יצחקו עלי...´. בלי שהיא שמה לב הזמן עבר במחשבות על החלום המוזר שחלמה לילה לפני כן.
פשוט...רון והרמיוני לא מתחבר לי...אז הלכתי על משהו אחר...
ואאאאזזזזז...חשבתי שרון ישאר נורא, אבל נורא בודד, אז החלטתי לחבר לו את סראסוואטי...
(אני יודעת שהוא אמור להראות חבול, אבל במקרה הזה הוא עייף בצורה נוראית...
)
