שיעורי בית - איך כדאי לעבוד מול התנגדות?

[איןאריותכאלה]

הקושי גם רגשי וגם לימודי

רגשית קשה לה להיות הגדולה היחידה, שנדרשת להכין שיעורים ולהתמודד עם מטלות די משעממות, בפרט שאחיה הקטנים פנויים כל אחד הצהריים לענייניהם. לימודית לא לימדנו אותה מעבר למה שלומדים בגן והיא מאד צעירה (ילידת סוף דצמבר) ורוכשת את מיומנויות הקריאה, הכתיבה והחישוב בפעם הראשונה, כשביחד איתה יש ילדים שכבר קוראים ספרים שלמים. בנוסף יש לה קשיים בהתארגנות והיא לא אוחזת נכון את העפרון. וגם ההורים שלה עלו רק השנה לכתה א' ועדיין מגבשים את משנתם החינוכית בנושא (ככה זה עבור בכורים). התחלנו ריפוי בעיסוק אבל זה תהליך. וגם המחנכת שלה ילדה קצת לפני פסח והמורה המחליפה האיצה את קצב הלמידה באופן משמעותי בגמר החופש.

 

[איןאריותכאלה]

בפעם האחרונה שישבה לבד והכינה שיעורים

זה נגמר בהתפרצות בכי ענקית. מצד אחד לא קל לה ולבי יוצא אליה, ואני זוכרת שהיא בסך הכל ילדה קטנה. מצד שני מבחינתי הקניית הרגלי עבודה עצמאיים היא המשימה הכי חשובה שלי, וראיתי כמה בקלות היא נצמדת אלי ומקטרת ולא יודעת כלום וממררת את חיי שתינו.

 

[הייתיאביבקיץ]

בכיתה א, לא הייתי שמה דגש על הרגלי למידה עצמאיים

קודם כל ״הרגלי למידה״, ״עצמאיים״ - לאט לאט.

חבל שהחוויה שלה מ״בית ספר״ ו״לימודים״ היא כלכך קשה ולא נעימה.
המטרה של כיתה א, לדעתי, זה שבסוף כיתה א היא תגיד ״בסך הכל היה כיף, מצפה להתחיל את כיתה ב וללמוד עוד דברים חדשים״ ולא ״איזה סיוט זה, מחכות לי עוד 11 שנים כאלה ?

״

אני הייתי מנסה להקל עליה, ולעשות את הדברים בהדרגה.
להתחיל מזה שהיא מכינה שיעורים, אפילו אם בעזרתך.
ולעבור לזה שאת רק לידה, לתמיכה נפשית ולענות מפעם לפעם על שאלות, ולאט לאט מתרחקת.

עם הבנות שלי, אני בהתחלה הייתי לידן. בהתחלה מאד מעורבת (לא עזרתי, אבל הייתי איתן. קראתי איתן את השאלות בחוברת, הסתכלתי מה הן ענו, אמרתי ״איזה יופי״) ועם הזמן, הורדתי מעורבות. ישבתי לידן בחדר (עשו שיעורים על השטיח בסלון) אבל בלי להסתכל אלא אם כן שאלו אותי, וכולי. עכשו הן עושות שיעורים בחדר אחר, לא לידי, אבל מגיעות אליי לפעמים להתייעצויות או השווצות.

תראי את זה ככה - הרבה הורים לא יודעים בכלל מה הילדים שלהם לומדים, והילדים מתנגדים שההורים ״מתערבים״ להם. מגיעים ליחסים שהורה צועק ״תעשה שיעורים!״ והילד צועק ״אין לי!״ ולהורה אין מושג אם זה נכון או לא...
בזה שהבנות שלי התרגלו מהתחלה שאני מעורבת ואכפת לי מהלימודים - עד היום הן מערבות אותי. נותנות לי לקרוא עבודות שלהן, מתייעצות איתי, מספרות לי מה לומדות.

עוד משהו - לפעמים כן צריך מעורבות גדולה יותר. כי לפעמים, כאמא את תחשבי שמה שהן לומדות הוא לא מספיק, ואת תרצי ללמד אותה יותר. אז אמנם זה לא חובה, אבל קרה שלא הסתפקתי במה שהיה להם בחוברת, והסברתי בדרך שלי או נתתי עוד מידע.

 

[הפוך עם ראש כפול]

מסכימה איתך. ומוסיפה עוד משהו
אמרת עכשיו (אין אריות כאלה) שהיא ילידת סוף דצמבר, ואני מבינה שהיא לא נשארה שנה נוספת בגן חובה. יכול להיות שגם רגשית היא עדיין לא בשלה לכל עניין שיעורי הבית וזה גדול עליה לא רק לימודית, אלא גם מבחינת משאבי הקשב, סף התסכול, יכולת ההתמדה.
במקרה כזה באמת הייתי עושה את העידוד לעצמאות באופן מאוד הדרגתי, כפי שמתארת אביבקיץ.
אני יכולה להגיד לך לגבי הבכור, שבאמת הייתי יותר צמודה אליו בשנתיים הראשונות למרות שהוא יליד אפריל ואין לו קשיים לימודיים כלל, כי הוא היה זקוק לזה רגשית. היום, בכיתה ו', בד"כ אין לי שמץ של מושג מה הם לומדים ועל מה הם נבחנים. בכיתות ג-ד עוד הייתי מכינה/מדפיסה לו דפי חזרה לבחינות לפי בקשתו כך שידעתי על מה המבחן, אבל החל מכיתה ה' גם את זה אני בד"כ לא יודעת. הוא כן מרבה להראות לי עבודות/יומני קריאה, דברים מהסוג הזה, ומבקש עצות לשיפור. מתייעץ על נושא העבודה או על איך לארגן אותה, ובאופן כללי מתייעץ לעיתים איך לארגן לו"ז ללמידה כשיש לו כמה דברים בבת אחת, אבל בגדול הוא כבר עצמאי לחלוטין.
אבל העצמאות הזו גם צריכה להיבנות על בסיס הבטחון של הילד ביכולת שלו להתמודד מצד אחד, ומצד שני שבעת צורך יהיה גורם שיעזור לו. נשמע שכרגע הבת לא ממש משוכנעת ביכולתה להתמודד, ואולי בצדק. אולי זה באמת קצת מעל לכוחותיה כרגע, במיוחד אחרי יום לימודים ארוך ואולי גם מתיש מאוד עבורה. אחרי הכול, היא באמת רק בכיתה א', והיא באמת נורא צעירה.
אני בטוחה שאם תעשי את הליווי עם מחשבה והבנה של המטרה הכללית שאת רוצה להגיע אליה, בסופו של דבר את תראי שיפור, גם אם זה ייקח זמן.
אגב, ראיתי שהעלו כאן את נושא האבחון. בתור מאבחנת - זה ממש לא הזמן. זה מאוד מאוד מוקדם.

 

[danakama10]

נשמע

שמעבר לקושי הסטנדרטי בלהכין שיעורים, יש לה אולי גם בעיה עם החומר?
דיברתם עם המורה? האם היא חושבת שהיא on track כמו שאומרים, או שיש פיגור?
אני לא יודעת איך זה עובד בארץ, אבל אני מניחה שאם יש קשיים בי"ס עושה איבחון לברר את הסיבה ומספק סיוע.

ולגבי האחים שלא עושים שיעורים, תגידי לה שכאשר היא תסיים בי"ס, להם עוד יהיו הרבה שנים להכין שיעורים!

 

[איןאריותכאלה]

תודה על העצה! בהחלט אשתמש בה

אני תמיד בסביבה, בהתחלה ישבתי צמוד-צמוד אליה. היא לגמרי בתוך התלם ומתקדמת יפה מאד, אין טענות מצד המורה - אבל קיים התסכול שהיא עדיין נאבקת בטקסט של שורות ספורות, ולידה יש ילדים שקוראים שוטף. אני מאמינה שבחינוך צריך ללכת מההתחלה בדרך בה מתכוונים להמשיך, ובהקשר הזה חשוב לי שהיא תהיה עצמאית לא כי אני רוצה להשתחרר מלשבת לידה, אלא כי אני רוצה לבנות בתוכה את תחושת המסוגלות. אחרי תקרית הבכי התחלתי להשאיר אותה לבד לפרקי זמן קצרים וידועים מראש (אני מפעילה מכונה וכבר חוזרת ) ובהמשך ללא תירוץ (אני יוצאת לארבע דקות, כשאחזור נבדוק מה שהספקת). בינתיים שבירת העבודה למקטעים קטנטנים, כשהיא יודעת שאני מלווה אותה, מוכיחה את עצמה כשיטה נהדרת. בדרך הביתה אנחנו מסכמות שנכין שיעורים תחילה, נחות קצת ואז מתיישבות, אני איתה בהתחלה ואז לסירוגין. המצברוח שלה השתפר, המרמור טרם חזר, והיא גרה בעצמה - ואל התחושה הזו אני שואפת.

 

[סמי הכבאי7]

תלמידת כיתה ב' שלי היא כזאת

הצלחתי להקנות לה את ההרגל שמכינים שיעורים כשמגיעים הבייתה, ולרוב זה עובד טוב. לעיתים רחוקות צריכה לומר משהו יותר מתזכורת פשוטה.
הגדול שלי לעומתה, צריך טררם שלם סביב השיעורים. אני מסבירה שאם הוא רוצה את עזרתי, זה צריך להיות בזמן מסויים בו אני פנויה. בימים האחרונים גילה להפתעתו שאם הוא מתישב להכין שיעורים מוקדם הוא משיג שני דברים- זמן פנוי ואמא מרוצה. נראה ששווה לו.
לגבי ביתך- אני כן הייתי מנסה להיות לצידה, גם אם זה און ואוף. ודווקא עם הקטנים, אצלנו שיעורים נתפסים כפריווילגיה של גדולים ואני מקפידה למנף את זה.

 

[איןאריותכאלה]

אני מינפתי את האמבטיה לכדי פריווילגיה

היתה תקופה שהם היו רבים מי ייכנס אחרון, והאמבטיה נתפסה כמטלה מתישה של סוף היום (כשגם אני כבר עייפה). הפכתי את האמבטיה לאחד החלקים הנחשקים ביום - כולם רוצים להיכנס ראשונים - מקווה שאגיע לזה גם עם השיעורים.......