יש פתח לתקוה
New member
שוב קשיים...
מאז הפיגוע האחרון הוא לא יוצא מזה, כל הזמן מחשבות ופחדים, אמנם הוא הולך ללימודים (התחיל השנה סוף סוף ללמוד באוניברסיטה ומאד נהנה!) אבל בבית התפקוד חלש. ביום ראשון הוא נשאר עם שני ילדנו שהיו חולים. בפועל הוא שכב כל היום במיטה, ישן, הם היו ללא השגחה, גם יצאו החוצה למגרש משחקים. היו רעבים... אל תשאלו... ביום שישי שכב במיטה, לא עזר לי כמעט, לא עושה קניות, לא עוזר עם הילדים (בעיקר בהשכבות ובקימות בבוקר, שזה המצבים הכי קשים) בשבת, עשינו ארוחה, אבל לא היה לי כח לערוך שולחן, אז הוא כעס עלי שדברים לא מוכנים, נעלבתי והלכתי לחדר. הוא ישב לבד ליד השולחן, במקום אוירה משפחתית יצא נאחס. הבעיה היא שהילדים סובלים מזה, כי הם רואים שאמא לא שמחה.
מאז הפיגוע האחרון הוא לא יוצא מזה, כל הזמן מחשבות ופחדים, אמנם הוא הולך ללימודים (התחיל השנה סוף סוף ללמוד באוניברסיטה ומאד נהנה!) אבל בבית התפקוד חלש. ביום ראשון הוא נשאר עם שני ילדנו שהיו חולים. בפועל הוא שכב כל היום במיטה, ישן, הם היו ללא השגחה, גם יצאו החוצה למגרש משחקים. היו רעבים... אל תשאלו... ביום שישי שכב במיטה, לא עזר לי כמעט, לא עושה קניות, לא עוזר עם הילדים (בעיקר בהשכבות ובקימות בבוקר, שזה המצבים הכי קשים) בשבת, עשינו ארוחה, אבל לא היה לי כח לערוך שולחן, אז הוא כעס עלי שדברים לא מוכנים, נעלבתי והלכתי לחדר. הוא ישב לבד ליד השולחן, במקום אוירה משפחתית יצא נאחס. הבעיה היא שהילדים סובלים מזה, כי הם רואים שאמא לא שמחה.