שוב עובדים על אלוהים בעיניים!
- פותח הנושא BravoMan
- פורסם בתאריך
נקודת מבתי היא שכל התורה
ספציפית החומש, מורכבת מסיפורי מעשיות שלא התרחשו, שאין שום אלוהים, ואם יתגלה שסיפור על משה כן היה אמתי מבחינה כלשהי, הרי שיהיה מדובר באדם משוגע שראה תופעות טבע לא קשורות והחליט לפתוח במרד.
 
היא נכונה באותה מידה כמו נקודת מבט שלך כי אתה קבעת שפירוש אירועים תלוי ב-"משקפיים" שהאדם שם, כלומר, אין מציאות אובייקטיבית, וכל מי שרואה משהו וטוען שהוא רואה X צודק, בדיוק כמו כל אחד אחר שיגיד שראה בעצם Y.
 
שים לב!
זו טענה שלך, לא שלי.
 
ונראה שהגיע הזמן שתגדיר את המילה "הכרה" כפי שאתה משתמש בה, כי אני די בטוח שזו עוד מילה שאתה חורג מאוד מהמובן המילוני שלה.
ספציפית החומש, מורכבת מסיפורי מעשיות שלא התרחשו, שאין שום אלוהים, ואם יתגלה שסיפור על משה כן היה אמתי מבחינה כלשהי, הרי שיהיה מדובר באדם משוגע שראה תופעות טבע לא קשורות והחליט לפתוח במרד.
 
היא נכונה באותה מידה כמו נקודת מבט שלך כי אתה קבעת שפירוש אירועים תלוי ב-"משקפיים" שהאדם שם, כלומר, אין מציאות אובייקטיבית, וכל מי שרואה משהו וטוען שהוא רואה X צודק, בדיוק כמו כל אחד אחר שיגיד שראה בעצם Y.
 
שים לב!
זו טענה שלך, לא שלי.
 
ונראה שהגיע הזמן שתגדיר את המילה "הכרה" כפי שאתה משתמש בה, כי אני די בטוח שזו עוד מילה שאתה חורג מאוד מהמובן המילוני שלה.
לא טענתי
שכל נקודת מבט נכונה.
טענתי שיכולות להיות כמה נקודות מבט מקבילות שכולן נכונות, והן רק במישורים שונים. למשל המישור הטבעי והמישור האמוני.
ברור שאתה, שלא האירה דעתך באור האמונה, תטען שנקודת המבט שלי שגויה.
וברור שאני אטען הפוך.
כמו שאתה בוודאי לא חושב שנקודת המבט שלי נכונה, כך גם אני לא סבור שנקודת מבטך צודקת.
שכל נקודת מבט נכונה.
טענתי שיכולות להיות כמה נקודות מבט מקבילות שכולן נכונות, והן רק במישורים שונים. למשל המישור הטבעי והמישור האמוני.
ברור שאתה, שלא האירה דעתך באור האמונה, תטען שנקודת המבט שלי שגויה.
וברור שאני אטען הפוך.
כמו שאתה בוודאי לא חושב שנקודת המבט שלי נכונה, כך גם אני לא סבור שנקודת מבטך צודקת.
איך בדיוק אני לומד מה כתוב בתוך המזוזה
שעל דלת הבית שלי?
אני הרי לא רשאי לפרק אותה! אני אולי יכול ללמוד מה אמור להיות כתוב בתוכה, אבל אין לי בתור אדם מן השורה שום דרך להיות בטוח שזה באמת שם.
 
עם התפילין המצב קשה עוד יותר, כי עוד יותר קשה לפרק אותם בלי להרוס מאשר רוב המזוזות.
 
התירוץ "נועלים מפני גנבים" אולי היה תקף לפני שגוטנברג המציא את הדפוס.
הוא לא יכול להיות תקף היום, ואין סיבה שיהיה תקף היום, כי אין סיבה הגיונית היום לייצר ספר בצורה יקרה ואטית להחריד ובכך להפוך אותו למטרה של גנבים.
 
אתה טוען ש-"ספר שנכתב כהלכתו" הוא הספר היחיד הכשר לקריאה, אבל למה ההלכה הזו מתייחסת גם לסוג החומר עליו כתוב הספר, ולא רק לבדיקת נכונות הכתוב?
 
הרי אתה טעון שהראיונות חשובים, אז למה גם עור פרה חשוב? איך הוא עוזר להעביר או לשמר את הרעיונות היום, כשאנו יכולים לכתוב אותם על חומרים טובים יותר?
 
למשל, היום יש טכנולוגיה שיכולה לשמר מידע בתוך גביש קוורץ שיחזיק מעמד מאות אלפי שנים, אפילו בתנאים קשים, הרבה יותר ממה שקלף הכי שמור בעולם יכול לשרוד:
http://gizmodo.com/optical-data-storage-squeezes-360tb-on-to-a-quartz-disc-1759359652
 
אבל הרי ספר תורה שיכתב כך לא יחשב "כשר", מדוע?
 
האלילות כאן היא במתן חשיבות לחפצים, והבאת חיבה וכבוד מהסוג ששמורה לא סתם לבני אדם, אלא לבני אדם מאוד מיוחדים לאותם חפצים.
כבר הסברתי והוכחתי לך שגם דתות שאתה מכנה "אליליות" כמו הדת היוונית לא באמת ראו בחפצים שלהם כמו פסלים אלוהים, אלא רק ייצוג.
 
ולפי היחס שחפצים זוכים לו ביהדות, בהחלט נראה שיש בה את אותה מגמה בדיוק:
תפילה בכותל שווה יותר מתפילה בבית כנסת, ספר תורה מקלף כתוב ביד שווה יותר מספר תורה מונצח בקוורץ, ומזוזה שנכתבה ע"י רובוט בכלל לא כשרה, בעוד שמזוזה שנכתבה ע"י אנס, אם הוא בכל זאת סופר סת"ם תישאר כשרה גם לאחר הרשעת אותו אנס.
 
איך אתה מסביר את זה?
 
אגב, נאמר שתפקיד המזוזה הוא "להגן על הבית". אם אתה מאמין שפיסת פלסטיק שבתוכה פיסת עור פרה איכשהו מספקת לך הגנה, האם זו לא אמונה בחפץ?
הרי אלוהים כל יכול של היהדות לא באמת צריך חפץ כדי לדעת אם צדיק או רשע גר כאן, או אפילו מה בלבו של אדם.
 
אגב, אם נתעמק בזה, יש הרבה יותר משותף בין הדת היהודית לדתות הפוליתאיסטיות שאתה קורה להן "אליליות" מאשר שונה.
הרי גם האל הלא נתפס שלך צריך שיקריבו לו קרבנות. מעניין מה הוא עושה איתם ואיך
שעל דלת הבית שלי?
אני הרי לא רשאי לפרק אותה! אני אולי יכול ללמוד מה אמור להיות כתוב בתוכה, אבל אין לי בתור אדם מן השורה שום דרך להיות בטוח שזה באמת שם.
 
עם התפילין המצב קשה עוד יותר, כי עוד יותר קשה לפרק אותם בלי להרוס מאשר רוב המזוזות.
 
התירוץ "נועלים מפני גנבים" אולי היה תקף לפני שגוטנברג המציא את הדפוס.
הוא לא יכול להיות תקף היום, ואין סיבה שיהיה תקף היום, כי אין סיבה הגיונית היום לייצר ספר בצורה יקרה ואטית להחריד ובכך להפוך אותו למטרה של גנבים.
 
אתה טוען ש-"ספר שנכתב כהלכתו" הוא הספר היחיד הכשר לקריאה, אבל למה ההלכה הזו מתייחסת גם לסוג החומר עליו כתוב הספר, ולא רק לבדיקת נכונות הכתוב?
 
הרי אתה טעון שהראיונות חשובים, אז למה גם עור פרה חשוב? איך הוא עוזר להעביר או לשמר את הרעיונות היום, כשאנו יכולים לכתוב אותם על חומרים טובים יותר?
 
למשל, היום יש טכנולוגיה שיכולה לשמר מידע בתוך גביש קוורץ שיחזיק מעמד מאות אלפי שנים, אפילו בתנאים קשים, הרבה יותר ממה שקלף הכי שמור בעולם יכול לשרוד:
http://gizmodo.com/optical-data-storage-squeezes-360tb-on-to-a-quartz-disc-1759359652
 
אבל הרי ספר תורה שיכתב כך לא יחשב "כשר", מדוע?
 
האלילות כאן היא במתן חשיבות לחפצים, והבאת חיבה וכבוד מהסוג ששמורה לא סתם לבני אדם, אלא לבני אדם מאוד מיוחדים לאותם חפצים.
כבר הסברתי והוכחתי לך שגם דתות שאתה מכנה "אליליות" כמו הדת היוונית לא באמת ראו בחפצים שלהם כמו פסלים אלוהים, אלא רק ייצוג.
 
ולפי היחס שחפצים זוכים לו ביהדות, בהחלט נראה שיש בה את אותה מגמה בדיוק:
תפילה בכותל שווה יותר מתפילה בבית כנסת, ספר תורה מקלף כתוב ביד שווה יותר מספר תורה מונצח בקוורץ, ומזוזה שנכתבה ע"י רובוט בכלל לא כשרה, בעוד שמזוזה שנכתבה ע"י אנס, אם הוא בכל זאת סופר סת"ם תישאר כשרה גם לאחר הרשעת אותו אנס.
 
איך אתה מסביר את זה?
 
אגב, נאמר שתפקיד המזוזה הוא "להגן על הבית". אם אתה מאמין שפיסת פלסטיק שבתוכה פיסת עור פרה איכשהו מספקת לך הגנה, האם זו לא אמונה בחפץ?
הרי אלוהים כל יכול של היהדות לא באמת צריך חפץ כדי לדעת אם צדיק או רשע גר כאן, או אפילו מה בלבו של אדם.
 
אגב, אם נתעמק בזה, יש הרבה יותר משותף בין הדת היהודית לדתות הפוליתאיסטיות שאתה קורה להן "אליליות" מאשר שונה.
הרי גם האל הלא נתפס שלך צריך שיקריבו לו קרבנות. מעניין מה הוא עושה איתם ואיך
אתה
יכול לפתוח את המזוזה ולקרוא את הכתוב.
אתה גם יכול לדעת מה אמור להיות בתוכה.
הדפוס לא פותור את בעיית הגנבה של ספר תורה כשר, שהרי ספר כזה אינו מודפס, כי ההלכה מחייבת כתיבה בכוונה ולמדפסות אין כוונות.
תן חשיבות לחפצים אינה אלילות. אלילות היא תפילה לחפצים (או לכל דבר נתפס. וכן תפילה אליהם כמתווך ומייצג של האלוהות).
כבר כתבתי שהדת היוונית הקדומה היא אלילית שהרי יש בה אפולו וזאוס וכו' הם נתפסים.
תפקיד המזוזה אינו להגן על הבית, אלא זו מצווה שיש בה ייחוד ה' ואהבתו.
יכול לפתוח את המזוזה ולקרוא את הכתוב.
אתה גם יכול לדעת מה אמור להיות בתוכה.
הדפוס לא פותור את בעיית הגנבה של ספר תורה כשר, שהרי ספר כזה אינו מודפס, כי ההלכה מחייבת כתיבה בכוונה ולמדפסות אין כוונות.
תן חשיבות לחפצים אינה אלילות. אלילות היא תפילה לחפצים (או לכל דבר נתפס. וכן תפילה אליהם כמתווך ומייצג של האלוהות).
כבר כתבתי שהדת היוונית הקדומה היא אלילית שהרי יש בה אפולו וזאוס וכו' הם נתפסים.
תפקיד המזוזה אינו להגן על הבית, אלא זו מצווה שיש בה ייחוד ה' ואהבתו.
אוקיי, אז הנה כמה שאלות:
מה ההבדל בין מדפסת לעט?
הרי המדפסות עדיין מופעלות ע"י בני אדם שיש להם כוונה כשהם נותנים את הפקודות.
 
למה סופרי סת"ם לא כותבים על נייר איכותי אלא על קלף, שהיום הרבה יותר יקר?
 
למה הספר חייב להישאר בצורת מגילה, במקום בצורת עמודים נוחה יותר?
 
ואז יש כמובן את השאלות הקשות, שאינך מסוגל לענות עליהן:
האם אלוהים שלך אינו גיבור, אינו גדול, ואינו נורא?
האם הוא לא מלך מלכי המלכים?
 
הרי כל אלה תיאורים נתפסים, אז הוא וודאי לא יכול להיות אף אחד מהם!
ואם הוא לא - למה אתה כל הזמן מתייחס עליו ככזה?
 
והשאלה שהתחמקת ממנה: למה צריך להקריב לאלוהים קרבנות???
מה ההבדל בין מדפסת לעט?
הרי המדפסות עדיין מופעלות ע"י בני אדם שיש להם כוונה כשהם נותנים את הפקודות.
 
למה סופרי סת"ם לא כותבים על נייר איכותי אלא על קלף, שהיום הרבה יותר יקר?
 
למה הספר חייב להישאר בצורת מגילה, במקום בצורת עמודים נוחה יותר?
 
ואז יש כמובן את השאלות הקשות, שאינך מסוגל לענות עליהן:
האם אלוהים שלך אינו גיבור, אינו גדול, ואינו נורא?
האם הוא לא מלך מלכי המלכים?
 
הרי כל אלה תיאורים נתפסים, אז הוא וודאי לא יכול להיות אף אחד מהם!
ואם הוא לא - למה אתה כל הזמן מתייחס עליו ככזה?
 
והשאלה שהתחמקת ממנה: למה צריך להקריב לאלוהים קרבנות???
ההבדל הוא
שבמדפסת אתה לוחץ 'הדפס', ומכאן והלאה הכול אוטומטי, ואילו בכתיבה אתה משקיע כוונה בכל מילה ומילה. ספר תורה צריך להיכתב "לשמה" כדי שיהיה כשר למצוות הקריאה בתורה, ובהדפסה רק לחיצת ה"הדפס" יכולה להיעשות לשמה, ולא כל הכתיבה.
הכתיבה על קלף, כי זהו פרט מהלכות מצוות כתיבת ספר תורה.
כך גם לגבי מגילה לעומת ספר, סוג הדיו, צורת הגופן וכו' אלה כולם פרטי הלכות מתורה שבעל פה.
ודאי שאינו גיבור ולא גדול ולא נורא וכו', על פי השימוש המתאר של המילים.
ואצטט לך מדברי הרמב"ם במורה הנבוכים ח"א פרק נ"ט על מאמר חז"ל באותו אחד שאמרבתפילתו "האל הגדול הגיבור והנורא האדיר והחזק היראוי והעזוז" וגער בו החסיד. והנה חלק מדברי הרמב"ם:
כאן נסתיים דבר החסיד הזה. התבונן תחילה סלידתו והרחקתו ריבוי תארי החיוב, והתבונן היאך ביאר כי התארים, אלו הונחנו להכרעת דעתנו בלבד, לא היינו אומרים אותם כלל, ולא נבטא במאומה מהם. אלא שכאשר דחקנו הצורך לדבר עם בני אדם במה שיתן להם מושכל מסוים, כמו שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם, לתאר להם את ה' בשלמויותיהם, הרי כל מה שאנו רשאים הוא להיעצר עם אותם האמרות, ולא נקראהו בהם אלא בשעת קריאתם בתורה בלבד. אך כיון שבאו גם אנשי כנסת הגדולה, והם נביאים, ותקנו להזכירם בתפלה, הרי תכליתנו שנאמרם בלבד.
כלומר התארים כשלעצמם חסרי משמעות או בעלי משמעות שגויה. השימוש היחיד של המילים הוא בדיבור האמוני-מצוותי (כגון תפילה). ועיין שם המשך דבריו.
לגבי השאלה המודגשת לגבי הקרבנות, איני זוכר ששאלת אותה (אולי קראתי מהר). על כל פנים, קרבנות אינם שונים מתפילה, ואותה שאלה שאתה שואל על קרבנות אפשר לשאול גם על תפילה. אלה ואלה ממצוות עבודת ה' (תפילה - עבודה שבלב, קרבנות - עבודה שבמעשה). האם נתחיל מעל במה זו לנתח את טעמי המצוות של כל מצווה ומצווה וכל פרט ופרט?
שבמדפסת אתה לוחץ 'הדפס', ומכאן והלאה הכול אוטומטי, ואילו בכתיבה אתה משקיע כוונה בכל מילה ומילה. ספר תורה צריך להיכתב "לשמה" כדי שיהיה כשר למצוות הקריאה בתורה, ובהדפסה רק לחיצת ה"הדפס" יכולה להיעשות לשמה, ולא כל הכתיבה.
הכתיבה על קלף, כי זהו פרט מהלכות מצוות כתיבת ספר תורה.
כך גם לגבי מגילה לעומת ספר, סוג הדיו, צורת הגופן וכו' אלה כולם פרטי הלכות מתורה שבעל פה.
ודאי שאינו גיבור ולא גדול ולא נורא וכו', על פי השימוש המתאר של המילים.
ואצטט לך מדברי הרמב"ם במורה הנבוכים ח"א פרק נ"ט על מאמר חז"ל באותו אחד שאמרבתפילתו "האל הגדול הגיבור והנורא האדיר והחזק היראוי והעזוז" וגער בו החסיד. והנה חלק מדברי הרמב"ם:
כאן נסתיים דבר החסיד הזה. התבונן תחילה סלידתו והרחקתו ריבוי תארי החיוב, והתבונן היאך ביאר כי התארים, אלו הונחנו להכרעת דעתנו בלבד, לא היינו אומרים אותם כלל, ולא נבטא במאומה מהם. אלא שכאשר דחקנו הצורך לדבר עם בני אדם במה שיתן להם מושכל מסוים, כמו שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם, לתאר להם את ה' בשלמויותיהם, הרי כל מה שאנו רשאים הוא להיעצר עם אותם האמרות, ולא נקראהו בהם אלא בשעת קריאתם בתורה בלבד. אך כיון שבאו גם אנשי כנסת הגדולה, והם נביאים, ותקנו להזכירם בתפלה, הרי תכליתנו שנאמרם בלבד.
כלומר התארים כשלעצמם חסרי משמעות או בעלי משמעות שגויה. השימוש היחיד של המילים הוא בדיבור האמוני-מצוותי (כגון תפילה). ועיין שם המשך דבריו.
לגבי השאלה המודגשת לגבי הקרבנות, איני זוכר ששאלת אותה (אולי קראתי מהר). על כל פנים, קרבנות אינם שונים מתפילה, ואותה שאלה שאתה שואל על קרבנות אפשר לשאול גם על תפילה. אלה ואלה ממצוות עבודת ה' (תפילה - עבודה שבלב, קרבנות - עבודה שבמעשה). האם נתחיל מעל במה זו לנתח את טעמי המצוות של כל מצווה ומצווה וכל פרט ופרט?
תודה, שאתה שוב מוכיח שאני צודק!
כפי שאני רואה מדבריך שלך, הטענה שמה שחשוב הוא הרעיונות שבספר תורה הוא שקר ותו לו.
 
שהרי כל ההלכות הקשורות בספר תורה קשורות בחפצים - קלף, דיו, כותב, ושום הלכה לא עוסקת בתוכן.
והתירוץ היחיד שלך לכך הוא כמובן "אלה הן ההלכות מהתושב"ע". כלומר - תשובה סתומה שמסתכמת ב-"ככה זה."
 
הנה גם הרמב"מ במורה נבוכים שלו כותב דבר והיפוכו באותה פסקה בודדת שציטטת: במשפט אחד הוא טוען שהתיאורים השקריים הם רק עבור אנשים אחרים שלא מבינים, ומיד אחרי זה אומר שמקומם בתפילות, שאמורות להיות "עבודת ה' שבלב".
 
אבל למה שאדם שעובד את ה' בלבו צריך לבטא זאת בקול רם במילים שקריות, ועוד בסביבת אנשים אחרים שגם הם מאמינים את אותו הדבר בלבם?
משום שככה נצטווה. ע"י האליל שלו, שאינו שונה מכל אליל אחר.
 
אין לי כוונה לדון איתך בטעמי מצוות, כי אני כבר מכיר את התשובה היחידה שיש לך לכך, ובעצם כתבת אותה שוב גם כאן: "ככה זה".
 
הטענה שלי היית שונה - הטענה שלי היית שלמעט ספירת כמות האלים, אין שום הבדל בין יהדות לדתות אחרות שאתה קורא להן אליליות.
אין הבדל בין יווני קדום ששחט עז כדי לרצות את זאוס, ובינך שמוכן לשרוף פרה כי אתה מרגיש שזה איכשהו מקרב אותך לאלוהים שלך.
כך או כך, שניכם מחפשים טובה מיצור כוחני כלשהו, וכל הניסיונות שלך להראות לי שאלוהיך אינו יצור, עד כה, השיגו מטרה הפוכה בדיוק...
 
קח את השבת ותחשוב טוב טוב על זה...
כפי שאני רואה מדבריך שלך, הטענה שמה שחשוב הוא הרעיונות שבספר תורה הוא שקר ותו לו.
 
שהרי כל ההלכות הקשורות בספר תורה קשורות בחפצים - קלף, דיו, כותב, ושום הלכה לא עוסקת בתוכן.
והתירוץ היחיד שלך לכך הוא כמובן "אלה הן ההלכות מהתושב"ע". כלומר - תשובה סתומה שמסתכמת ב-"ככה זה."
 
הנה גם הרמב"מ במורה נבוכים שלו כותב דבר והיפוכו באותה פסקה בודדת שציטטת: במשפט אחד הוא טוען שהתיאורים השקריים הם רק עבור אנשים אחרים שלא מבינים, ומיד אחרי זה אומר שמקומם בתפילות, שאמורות להיות "עבודת ה' שבלב".
 
אבל למה שאדם שעובד את ה' בלבו צריך לבטא זאת בקול רם במילים שקריות, ועוד בסביבת אנשים אחרים שגם הם מאמינים את אותו הדבר בלבם?
משום שככה נצטווה. ע"י האליל שלו, שאינו שונה מכל אליל אחר.
 
אין לי כוונה לדון איתך בטעמי מצוות, כי אני כבר מכיר את התשובה היחידה שיש לך לכך, ובעצם כתבת אותה שוב גם כאן: "ככה זה".
 
הטענה שלי היית שונה - הטענה שלי היית שלמעט ספירת כמות האלים, אין שום הבדל בין יהדות לדתות אחרות שאתה קורא להן אליליות.
אין הבדל בין יווני קדום ששחט עז כדי לרצות את זאוס, ובינך שמוכן לשרוף פרה כי אתה מרגיש שזה איכשהו מקרב אותך לאלוהים שלך.
כך או כך, שניכם מחפשים טובה מיצור כוחני כלשהו, וכל הניסיונות שלך להראות לי שאלוהיך אינו יצור, עד כה, השיגו מטרה הפוכה בדיוק...
 
קח את השבת ותחשוב טוב טוב על זה...
שוב טעית
הרעיונות הם החשובים, ללא הרעיונות לא היו הלכות ספר תורה כלל.
לגבי הפסקה במורה נבוכים, כבר ציינתי שעיין שם בהמשך.
הוא גם כמובן לא אמר מה שייחסת לא, ולא אמר שהמילים שקריות, אלא שאי אפשר לאמרם מחוץ להקשר המצוותי שכן אז הם הופכות למילים מתארות ורק אז הן חורגות מהאמת.
שוב, ההבדל בין היווני אליי, הוא שהיווני ביטל עצמו בפני אליל, בפני משהו נתפס או נתפס בחלקו. ואילו אני מואס בביטול עצמי בפני כל דבר שהוא, יהיה אשר יהיה, וסולד מהתפיסה הסבורה שמשהו הוא שלם או כולל הכול (כולל מאיסה בתפיסה האתאיסטית שרואה ביקום את הכול).
הרעיונות הם החשובים, ללא הרעיונות לא היו הלכות ספר תורה כלל.
לגבי הפסקה במורה נבוכים, כבר ציינתי שעיין שם בהמשך.
הוא גם כמובן לא אמר מה שייחסת לא, ולא אמר שהמילים שקריות, אלא שאי אפשר לאמרם מחוץ להקשר המצוותי שכן אז הם הופכות למילים מתארות ורק אז הן חורגות מהאמת.
שוב, ההבדל בין היווני אליי, הוא שהיווני ביטל עצמו בפני אליל, בפני משהו נתפס או נתפס בחלקו. ואילו אני מואס בביטול עצמי בפני כל דבר שהוא, יהיה אשר יהיה, וסולד מהתפיסה הסבורה שמשהו הוא שלם או כולל הכול (כולל מאיסה בתפיסה האתאיסטית שרואה ביקום את הכול).
אבל אינך מסוגל להסביר כיצד
כתיבה דווקא על הקלף עוזרת להעביר את הראיונות.
אתה גם לא יכול להגיד מה זה משנה מה בדיוק חשב אדם בזמן שרשם אותם.
 
איך בכלל בודקים מה היית הכוונה אצל כותב סתם בזמן שכתב דף תורה?
יש לך דרך להציץ למוח שלו?
 
כך או כך, אתה שוב חוזר לעובדה שהמילים שלך, והמילים בספרים שלך ובתפילות שלך לא אומרות את מה שהן אומרות במילון, ושאינך יכול להסביר לי מה הן כן אומרות.
 
ואני, מהיכן שאני מסתכל, רואה אותך מבטל את עצמך בפני יצור כוחני, שציווה עליך דברים.
אחרי הכל, שמירת מצוות זה לא דבר פשוט, זה דורש מאמץ, הקרבות, אי נוחות.
אבל אלוהיך בא קודם, והחיים שלך אחר כך. אם זה לא ביטול, אז מה כן?
 
ובאשר ליצור הכוחני, אתה מדבר עליו בלשון זכר ומפאר אותו בכל הזדמנות, ובכל פעם שאני שואל אותך: למה אתה עושה ככה? אתה רק אומר "כי זה כתוב ב...".
 
כלומר, כל מה שקיבלתי ממך עד כה, אפשר לסכם כך:
1. צריך לעשות מה שאלוהים אמר כי זה טוב.
2. אי אפשר לפקפק במה שאלוהים הורה לנו לעשות.
3. לא צריך ואי אפשר לנמק את מה שאלוהים הורה לנו לעשות.
4. לא מדברים על אלוהים אלא אם זה בתפילה שמהדרת אותו.
 
נו, אתה יודע, הכלל הראשון של מועדון קרב - לא מדברים על מועדון קרב
כתיבה דווקא על הקלף עוזרת להעביר את הראיונות.
אתה גם לא יכול להגיד מה זה משנה מה בדיוק חשב אדם בזמן שרשם אותם.
 
איך בכלל בודקים מה היית הכוונה אצל כותב סתם בזמן שכתב דף תורה?
יש לך דרך להציץ למוח שלו?
 
כך או כך, אתה שוב חוזר לעובדה שהמילים שלך, והמילים בספרים שלך ובתפילות שלך לא אומרות את מה שהן אומרות במילון, ושאינך יכול להסביר לי מה הן כן אומרות.
 
ואני, מהיכן שאני מסתכל, רואה אותך מבטל את עצמך בפני יצור כוחני, שציווה עליך דברים.
אחרי הכל, שמירת מצוות זה לא דבר פשוט, זה דורש מאמץ, הקרבות, אי נוחות.
אבל אלוהיך בא קודם, והחיים שלך אחר כך. אם זה לא ביטול, אז מה כן?
 
ובאשר ליצור הכוחני, אתה מדבר עליו בלשון זכר ומפאר אותו בכל הזדמנות, ובכל פעם שאני שואל אותך: למה אתה עושה ככה? אתה רק אומר "כי זה כתוב ב...".
 
כלומר, כל מה שקיבלתי ממך עד כה, אפשר לסכם כך:
1. צריך לעשות מה שאלוהים אמר כי זה טוב.
2. אי אפשר לפקפק במה שאלוהים הורה לנו לעשות.
3. לא צריך ואי אפשר לנמק את מה שאלוהים הורה לנו לעשות.
4. לא מדברים על אלוהים אלא אם זה בתפילה שמהדרת אותו.
 
נו, אתה יודע, הכלל הראשון של מועדון קרב - לא מדברים על מועדון קרב
לא אמרתי
לא אמרתי שכתיבה על קלף עוזרת להעביר את הרעיון טוב יותר מכל מדיום אחר.
הכתיבה על קלף היא חלק מהלכות ספר תורה, לא שיטה מיוחדת להעברת רעיונות. אבל לספר לא הייתה כל חשיבות אלמלא הרעיונות שבו.
לגבי מה עבר בראשו של הסופר, זה מה שנקרא "חזקה", אם אדם מתנהג ביראת שמים, ומוכר שכמקפיד על קלה כחומרה חזקה שהוא מתכוון לשמה ולא מתכוון למשל לכתוב את הספר לשם עבודה זרה. כדי להפריך חזקה יש צורך ב"ריעותא", ראייה שגורמת לפקפק בכוונתו.
אני לא יכול להסביר על מה מצביעות מילים שאינן מצביעות, אבל אני כן יכול לתאר את השימוש בהן, ובמידה חלקית גם לתאר את העמדות שהן ארוגות בהן.
לא הבנתי את שאלת לגבי הביטול? הרי אני מתבטל בפני דבר בעולם, טרחתי להסביר שאלוהים לא רק שאינו בעולם גם אינו דבר.
לא אמרתי שכתיבה על קלף עוזרת להעביר את הרעיון טוב יותר מכל מדיום אחר.
הכתיבה על קלף היא חלק מהלכות ספר תורה, לא שיטה מיוחדת להעברת רעיונות. אבל לספר לא הייתה כל חשיבות אלמלא הרעיונות שבו.
לגבי מה עבר בראשו של הסופר, זה מה שנקרא "חזקה", אם אדם מתנהג ביראת שמים, ומוכר שכמקפיד על קלה כחומרה חזקה שהוא מתכוון לשמה ולא מתכוון למשל לכתוב את הספר לשם עבודה זרה. כדי להפריך חזקה יש צורך ב"ריעותא", ראייה שגורמת לפקפק בכוונתו.
אני לא יכול להסביר על מה מצביעות מילים שאינן מצביעות, אבל אני כן יכול לתאר את השימוש בהן, ובמידה חלקית גם לתאר את העמדות שהן ארוגות בהן.
לא הבנתי את שאלת לגבי הביטול? הרי אני מתבטל בפני דבר בעולם, טרחתי להסביר שאלוהים לא רק שאינו בעולם גם אינו דבר.
בסדר, אז בוא בבקשה תאר לי
את השימוש במילים בהגדה של פסח שמדברת על המון מעשים שאלוהים שלך עשה, בכבודו ובעצמו, כאן ממש בעולם הזה.
 
האם לא הוא הרג בכורות במצריים?
האם לא הוא קרה את הים?
האם לא הוא הוביל את בני ישראל במדבר?
האם הוא לא הרג מלכים גדולים והכה מלכים אדירים, ובאלוהי מצריים עשה שפטים?
(אגב, איך עושים שפטים במשהו שלא קיים? האם ההגדה מודה שאלוהי המצרים היו אמתיים, רק חלשים יחסית לאלוהי ישראל?)
 
לגבי הביטול, העניין הוא פשוט:
אתה מקדיש חלק נכבד מהחיים שלך, לעשיית מעשים שאין בהם תועלת בשבילך, אין בהם תועלת בשביל הסביבה שלך, אין בהם הנאה, אין מהם רווח, ובכלל, הצורך בביצוע שלהם מקשה עליך ועל הסובבים אותך.
 
כלומר - אתה מבטל את עצמך, ועושה פעולות למען משהו אחר.
אתה גם טעון שהמשהו הזה טוב, למרות שבאותה נשימה אתה אומר שזה למעשה בכלל לא "משהו", ובכלל לא בר תיאור.
 
אבל אתה יודע מה - עזוב את הביטול, תענה לי על שאלה פשוטה:
אם אלוהים אינו נתפס, ואין לו כל תיאור, איך אתה טוען שהוא "טוב" ועבודת אלוהים היא "התקרבות לטוב"?
הרי אלוהים לא יכול להיות טוב! (זה בסדר, זה אומר שהוא גם לא יכול להיות רע, או אפילו נייטרלי).
את השימוש במילים בהגדה של פסח שמדברת על המון מעשים שאלוהים שלך עשה, בכבודו ובעצמו, כאן ממש בעולם הזה.
 
האם לא הוא הרג בכורות במצריים?
האם לא הוא קרה את הים?
האם לא הוא הוביל את בני ישראל במדבר?
האם הוא לא הרג מלכים גדולים והכה מלכים אדירים, ובאלוהי מצריים עשה שפטים?
(אגב, איך עושים שפטים במשהו שלא קיים? האם ההגדה מודה שאלוהי המצרים היו אמתיים, רק חלשים יחסית לאלוהי ישראל?)
 
לגבי הביטול, העניין הוא פשוט:
אתה מקדיש חלק נכבד מהחיים שלך, לעשיית מעשים שאין בהם תועלת בשבילך, אין בהם תועלת בשביל הסביבה שלך, אין בהם הנאה, אין מהם רווח, ובכלל, הצורך בביצוע שלהם מקשה עליך ועל הסובבים אותך.
 
כלומר - אתה מבטל את עצמך, ועושה פעולות למען משהו אחר.
אתה גם טעון שהמשהו הזה טוב, למרות שבאותה נשימה אתה אומר שזה למעשה בכלל לא "משהו", ובכלל לא בר תיאור.
 
אבל אתה יודע מה - עזוב את הביטול, תענה לי על שאלה פשוטה:
אם אלוהים אינו נתפס, ואין לו כל תיאור, איך אתה טוען שהוא "טוב" ועבודת אלוהים היא "התקרבות לטוב"?
הרי אלוהים לא יכול להיות טוב! (זה בסדר, זה אומר שהוא גם לא יכול להיות רע, או אפילו נייטרלי).
אין למילים
האלה משמעות מחוץ לקונטקסט האמוני.
מה הבעיה להשמיד מקדשים ופסלים. אלה ואלה קיימים בהחלט.
ההפך- אתה אולי מתבטל כלפי עצמך, הנאותיך ורגשותיך. המטרה שאליה שואף האדם המאמין היא אף פעם לא להתבטל לגמרי כלפי אף דבר, אפילו לא כלפי עצמך.
ברור שגם "טוב" בהקשר זה אינו תיאור בעצמותו.
האלה משמעות מחוץ לקונטקסט האמוני.
מה הבעיה להשמיד מקדשים ופסלים. אלה ואלה קיימים בהחלט.
ההפך- אתה אולי מתבטל כלפי עצמך, הנאותיך ורגשותיך. המטרה שאליה שואף האדם המאמין היא אף פעם לא להתבטל לגמרי כלפי אף דבר, אפילו לא כלפי עצמך.
ברור שגם "טוב" בהקשר זה אינו תיאור בעצמותו.
אז, אלוהים חסר משמעות?
נו יופי, שוב אנחנו מסכימים.
 
אז בוא נראה: אתה מאמין בלהמציא משמעות למילים, ולשמור אותה בסתר מכולם.
אתה גם מאמין שאפשר "להתבטל כלפי עצמך", אבל איך???
מה מבוטל פה בדיוק?
 
אני מבין את המילה "לבטל" כ-"לוותר על" או "לשלול" וכשמישהו "מתבטל בפני", הכוונה שהוא שולל את עצמו, או מוותר על עצמו.
 
האם אינך רואה שלומר מבטל את עצמו בשביל עצמו זו אפילו לא טאוטולוגיה, אלא סתם משפט חסר משמעות?
 
או שגם למילה "להתבטל" יש משמעות סודית ומיוחדת עבור ה-"מאמינים"?
 
מעניין, אתה מדמיין אותי כאחד שכל היום רודף רק אחר גחמות של והנאות גשמיות?
ובו בזמן, אתה עושה שטויות שאתה אפילו לא יכול להסביר מנין באו ומה משמעותן, אבל מתאר את זה כמין דרגה גבוהה של משהו?
 
אתה מבין כמה מטורף זה נשמע?
 
מעניין אגב, שלא התייחסת לאף פרט חוץ מעניין "שפטים באלוהי מצריים", וגם פה לקח לי זמן להבין למה התכוונת.
 
אז מה, ים סוף נקרה לבדו? בכורות במצריים התאבדו?
ואיפה בדיוק בהגדה של פסח או בחומש כתוב על משהו על השמדת פסלים ומקדשים במצריים?
 
אתה היחיד שמדמיין שמצרים ראו פסל פיזי בתור אל עצמו. זה נוח לך כי זה מחזק את תחושת ההפרדה שלך מהם, אבל אין לזה שום בסיס בשום מקום.
נו יופי, שוב אנחנו מסכימים.
 
אז בוא נראה: אתה מאמין בלהמציא משמעות למילים, ולשמור אותה בסתר מכולם.
אתה גם מאמין שאפשר "להתבטל כלפי עצמך", אבל איך???
מה מבוטל פה בדיוק?
 
אני מבין את המילה "לבטל" כ-"לוותר על" או "לשלול" וכשמישהו "מתבטל בפני", הכוונה שהוא שולל את עצמו, או מוותר על עצמו.
 
האם אינך רואה שלומר מבטל את עצמו בשביל עצמו זו אפילו לא טאוטולוגיה, אלא סתם משפט חסר משמעות?
 
או שגם למילה "להתבטל" יש משמעות סודית ומיוחדת עבור ה-"מאמינים"?
 
מעניין, אתה מדמיין אותי כאחד שכל היום רודף רק אחר גחמות של והנאות גשמיות?
ובו בזמן, אתה עושה שטויות שאתה אפילו לא יכול להסביר מנין באו ומה משמעותן, אבל מתאר את זה כמין דרגה גבוהה של משהו?
 
אתה מבין כמה מטורף זה נשמע?
 
מעניין אגב, שלא התייחסת לאף פרט חוץ מעניין "שפטים באלוהי מצריים", וגם פה לקח לי זמן להבין למה התכוונת.
 
אז מה, ים סוף נקרה לבדו? בכורות במצריים התאבדו?
ואיפה בדיוק בהגדה של פסח או בחומש כתוב על משהו על השמדת פסלים ומקדשים במצריים?
 
אתה היחיד שמדמיין שמצרים ראו פסל פיזי בתור אל עצמו. זה נוח לך כי זה מחזק את תחושת ההפרדה שלך מהם, אבל אין לזה שום בסיס בשום מקום.
ודאי
לא נכבול את אלוהים בכבלי המשמעות.
לבטל את עצמך כלפי עצמך, משמעותו שמגמת חייך טמונה בהנאותיך או באינטרסים שלך.
לא דמיינתי אותך כרודף כל היום אחר הנאות גשמיות. גם ביטול עצמי מוחלט כלפי הנאות רוחניות, שלילי בעניי.
לא אמרתי שהים נקרע מעצמו (הרי כתוב שהרוח העזה עשתה זאת), ולא אמרתי שהבכורות התאבדו (הם לא). כל מה שאמרתי הוא שכשהתורה עוסקת באלוהים אין להבין זאת כתאורים, אלא כעמדה קיומית של תלות שלא ניתנת לתיאור במילים.
לא אמרתי שהמצרים ראו בפסל אל (אם כי כמובן גם זה יכול להיות), בהחלט היה אצלם פולחן צלמים, אם לא כהתגלמות האל, אז כמייצגי האל.
לא נכבול את אלוהים בכבלי המשמעות.
לבטל את עצמך כלפי עצמך, משמעותו שמגמת חייך טמונה בהנאותיך או באינטרסים שלך.
לא דמיינתי אותך כרודף כל היום אחר הנאות גשמיות. גם ביטול עצמי מוחלט כלפי הנאות רוחניות, שלילי בעניי.
לא אמרתי שהים נקרע מעצמו (הרי כתוב שהרוח העזה עשתה זאת), ולא אמרתי שהבכורות התאבדו (הם לא). כל מה שאמרתי הוא שכשהתורה עוסקת באלוהים אין להבין זאת כתאורים, אלא כעמדה קיומית של תלות שלא ניתנת לתיאור במילים.
לא אמרתי שהמצרים ראו בפסל אל (אם כי כמובן גם זה יכול להיות), בהחלט היה אצלם פולחן צלמים, אם לא כהתגלמות האל, אז כמייצגי האל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.