מעשי מעידים רק אם אתה מאמין שהם מעידים
איך אתה יודע שאני כותב פה בגלל שאני מאמין שיש משהו מחוץ לתודעתי?
 
אולי אין לי ברירה וכל הדיון הזה הוא תהליך בתודעה שלי שאני לא שולט בו? הרי לא הסכמתה לקבל את ההפרדה שלי בין "פנים" ו-"חוץ" ע"י הפרדה של מה שהתודעה יכולה להשפיע עליו ומה שלא.
 
לגבי אמונה: פתח מילון!
https://he.wikipedia.org/wiki/אמונה
 
אמונה קיימת היכן שייתכן ספק, זו ההגדרה המילונית של המילה. אם אינך מדבר איתי עברית, לפחות תהיה הוגן וציין זאת מראש.
 
אתה הוא זה שהפך את שאלת "ידיעה מול אמונה" לשאלה המרכזית והחשובה בדיון שלנו!
כל הדיון הזה נסוב סביב ניסיונך להחליש את העמדה שלי, היות ואין לך אף טיעון שמסוגל לחזק את העמדה שלך.
 
בגלל שאינך יכול לנמק את הטענות שלך (אולי כי אתה יודע בעמקי נשמתך שהנימוקים שלך אינם טובים?), החלטת לנסות להרוס את הנימוקים של הטענה שלי.
 
זו טקטיקת דיון לגיטימית, אחרי הכל נימוקים שלי צריכים לעמוד בכל טיעון נגדי כדי להיות תקפים, אבל זה הופך את השאלה "האם בבסיס כל הידיעה שלי יש בעצם רק אמונה, או ידיעה של ממש?" לשאלה מרכזית, שאי אפשר להתקדם עד שפותרים אותה.
 
כי עיקר הטענה שלי כאן, לאורך כל השרשור, היא שערכי הם מנומקים ומבוססים, כך אני יודע שהם טובים, ושדרך החיים שלי נכונה (ככל הידוע לי).
 
אתה לאומת זאת, כל הזמן מגיע לכאן לתרץ דברים רעים בדת שלך ובערכים שלך כמו הדרת נשים (זוכר את השרשור הארוך על אשת סלבריטאי שהעלימו מתמונה?), או כפייה דתית (כריך של החייל) או רצח בשם הדת (שליסל).
 
המקרה האחרון לא ממש זהה לשניים הראשונים, כי בעוד שלהם אתה מוצא הצדקות בכל כוחך, אתה מבין שלא תראה טוב אם תנסה להצדיק את שליסל, אז אתה מנסה לנתק את המעשה שלו מהדת שלך, מה שפשוט בלתי אפשרי.
 
השרשור הזה ארוך, אבל הבא נזכר שהוא התחיל ממנהג, שנראה לי מטופש ביותר.
אתה באת להצדיק אותו, אבל נתקעת בלי הצדקות ממשיות, אז החלטת לשכנע אותי שאני, בדיוק כמוך, מאמין ללא סיבה.
 
רק שלאמונה שלך יש סיבה, אבל האמונה הזו בנויה כך שאינך יכול להודות בסיבה, כי הדבר נחשב חטא איום ונורא, משהו שיגרום לך להרגיש נפגע.
 
בגלל שפעם האמנתי באמת בדת, אני חושב שאני מבין אותך - עד היום אני לא אוכל ביום כיפור.
במחשבה הרציונלית שלי אני יודע שזה מטומטם להרעיב את עצמי יום שלם.
אני מוצא תירוצים כמו "זה טוב לעשות דיאטה מידי פעם", אבל אלה רק תירוצים.
אני יודע שהסיבה האמתית היא ה-"תכנות" שעברתי פעם, ושיצר אצלי הרגשה, אפילו עכשיו שאני לא מאמין, שאם אכל אאבד משהו.
 
לפחות אני כבר לא נמנע משתייה, כאן ההיגיון הבריא גובר על הטמטום הדתי, שכן לא לשתות יממה שלמה בחום הישראלי זאת פשוט סכנת חיים.
 
אבל, אני מבין שאפילו הניסיון לשקול ברצינות את האפשרות שהאמונה שלך היא פשוט תוצאה של שכנוע אנושי שיש אמת במעשיות עתיקות, לא אפשרית עבורך. היא כואבת, לא נוחה, אולי מרגישה מגעילה ומלוכלכת.
 
קצת קשה לתאר רגשות כאלה במילים, אבל אני מבין אותם.
ולדעתי, זו הסיבה שאין לך כלים לנהל את הדיון הזה בצורה עניינית שתיקח אותו למקום כלשהו, ואתה כל הזמן רק זורק דברים "ומה אם זה לא ככה?"
 
בוא תנסה פעם אחת לענות "אם זה לא ככה, אז איך זה כן?"
אתה רוצה לטעון שיש אפשרות שהתודעה לא קיימת? תציע אפשרות כזו! תציע חלופה!
