שאלת עזרה מצד החמים

[mykal]

מענין למה

את לא מבינה את מה שכתבתי,
ראשית נתתי שלל רעיונות איך להגיב--סימן שהבנתי שנפגעת.
שנית--כן ניסיתי למתן את הפגיעה, וזה לא שאת בחרת כן או לא להעלב--
הבנתי מעולה שנעלבת--כן נפגעים מאוד מאוד מאוד, כשאת יודעת שמישהו מתכוין "להכנס בך" ותוקף אותך בכונה ב"בטן הרכה"
את בעצמך כותבת שלא כך--אבל שההערות הנלוות פוגעות--אז כן, אבל רמת הפגיעות מתוקף הנסיבות שאת מנית--הן יותר אי נוחות ואי נעימות מאשר עלבון צורב.
אז תגיבי--מישהו אמא שלא להגיב? השאלה איך, זו בחירה שלך,
שלישית--אם את היית מדגישה אפילו לעצמך--שההערות הן לא שיפוטיות, בכל מקרה
לא מתכונות לשיפוטיות, ולא ממקום רע. אולי במקום להפגע עמוק, ולחפש פתרוון אסרטיבי, לשבת לשיחה מזדמנת ולומר בשקט, לא נעים לי ולא נוח לי--
אז בבקשה תתחשבו.

אוסיף עוד משהו לכל הדיון הארוך הזה.
את כנראה גם רגישה בכלל--כי אף אחת כאן לא התקיפה אותך, ניסו לשקף לך עוד צדדים כי באופן הכי טבעי את הבאת את המקום שלך, ולאחרים יש מבט אחר ותובנות חיים אחרות.
אז במקום להפגע ממה שנאמר כאן ולענות מאוד כפגועה את יכולה לבחור לראות קשת רחבה של דיעות ולבחור מה מתאים לך.

 

[אורלי791]

אם אני רגישה או לא זה לא משנה לצורך העניין

לא צריך לרדת לפסים אישיים של ניתוח אופי בדיון בפורום.
עברתי על הדיונים האחרונים בפורום שפתחו אנשים אחרים וראיתי שבכל דיון מישהו נעלב והרגיש מותקף ממישהו, אני לא יוצאת דופן בעניין ה'רגישות' וה'פגיעות', כנראה.

לא אמרתי שמישהי כאן התקיפה אותי, לדעתי המילה 'התקפה' אינה בדיוק מילה מתאימה, אבל אמא של שון טענה שהיא לא מאמינה לי (כאילו, מה שסיפרתי זו המצאה או שקר שלא היה ולא נברא), ואת טענת שאני כפויית טובה. אולי זו לא התקפה אבל אם זו הדרך של שתיכן "לשקף דברים" ול"הביע דעה" על בעיה שבאתי להתייעץ עליה בפורום, אז באמת אין לי יותר מה להוסיף לא נראה לי שנצליח להגיע לאיזו הבנה הדדית, לדעתי גם אם לא מסכימים בשום דבר, עדיין חבל להגיע לפסים כמו "אני לא מאמינה לך" או "כפויית טובה" או ניתוחי אופי בסגנון "מישהו כאן רגיש מידי".

 

[mykal]

את צודקת.

 

[אמאשלשון]

ברור שזכותי

מה שהכי מוזר הוא שהצגת את הבעיה בהתחלה כבעיית עזרה לא רצויה כשבהמשך מסתבר שאת דווקא אוהבת שעושים בשבלך רק לא רוצה שישפטו אותך וזה נכתב פה, ציטוט שלך "אז מצד אחד יפה מצידם שטרחו וניקו אבל מצד שני נשארתי עם הרגשה רעה בגלל השיפוטיות"

אז הבעיה שלך היא ששופטים אותך כעצלה ולא זה שעוזרים לך, את רוצה את העזרה רק בלי השיפוט, סבבה, זכותך

 

[אורלי791]

נכון, אני לא רוצה שישפטו אותי, זה גורם לי להפגע

רוב האנשים שאני מכירה נפגעים כשאומרים להם משהו שיפוטי, האם אצלך זה אחרת? אבל זה לא כל המקרה, התייחסת לנקודה בודדת. ברוב הפעמים הרגשתי בהם אי נוחות שאינה פגיעה כמו בשתי הדוגמאות האחרות שהבאתי. גם השיפוטיות באה בהקשר של עזרה במשהו שלא ביקשתי. לא ביקשתי מאף אחד לנקות עבורי את X, הם ניקו בלי שביקשתי, וגם אמרו מה שאמרו. לכן מבחינתי, עדיף כבר שלא ינקו עבורי מה שלא ביקשתי, זו היתה כוונתי כבר בהודעה הפותחת, מתנצלת אם לא הצלחתי לנסח אותה כראוי. אבל אם את חושבת שאני ממציאה או משקרת ושהדברים לא היו ולא נבראו, למה לך להתייחס לשאלה שלי, חבל על הזמן שלך ושלי.

 

[אמאשלשון]

סבבה, רק שהצגת בתחילה את הבעיה כאילו הוא נעוצה בכך

שאת לא אוהבת עזרה ולא אוהבת שעושים עבורך.
את כן אוהבת עזרה רק רוצה שהיא תגיע בלי הערות

 

[אורלי791]

אז כנראה שמהתחלה לא הבנת אותי

או שאני לא התנסחתי ברור, מוכנה לקחת על עצמי את האחריות לאי ההבנה.
מהתחלה מה שניסיתי לטעון זה לא שאני לא אוהבת עזרה, אלא שאני לא אוהבת עזרה *איפה שלא ביקשתי אותה*. ובנוסף לזה, לא אוהבת לשמוע הערות נילוות שקשורות לעזרה שלא ביקשתי אותה.
לדוגמא, אם ביקשתי עזרה במשהו שקשור לילד כי אני חולה, לא נעים לי שאחרי כן יורידו לי את הכביסה ויקפלו אותה, כי לא ביקשתי עזרה עם הכביסה. יש מי שזה דווקא טוב לה שיקפלו לה כביסה, יש מי שלא. אני מעדיפה שלא יעשו דברים כמו כביסה או ניקיון אם לא ביקשתי, הכוונה לדברים שיש בהם גם משהו שקשור לפרטיות ולא סתם פעולה כמו להרים מגבת במטבח שנפלה על הרצפה. בכביסה יש גם דברים כמו תחתונים וחזיות ולי באופן אישי לא נעים לי שההורים, שלי או של בעלי, יתעסקו איתם. יש אנשים שזה לא מפריע להם, לי זה יכול להפריע.
.
אבל עוד יותר אני ארגיש לא נעים אם גם יקפלו את הכביסה וגם יעירו לי משהו על הבגדים התחתונים שלנו או על דרגת הניקיון שלהם.

 

[ayaht]

אורלי791, את צודקת

1. אמירה מכוערת. משאירה הרגשה רעה, ומבטלת את השמחה והכרת התודה על העזרה.

2. חוצפה.

3. חוצפה וחדירה לפרטיות.

אני מודה שכנראה ה"רומן" והיחסים הטובים שלי איתם היו מסתיימים מאוד מהר.
אני לא שותקת על דברים כאלה, וזה בעדינות.

באופן אישי, זה לא אנשים טובים בעיני.
אבל איש איש וטעמו

 

[זלופית]

נשמע כמו אמא שלי

תמיד כשאמא שלי באה אליי לעזור עם הילדים והיא נשארת איתם לבד בבית, כשהם ישנים ויש לה זמן פנוי היא מרגישה צורך לעשות משהו, כאילו כדי שלא לבזבז את הזמן או שלא להתבטל. אם יש כביסה על החבל היא מקפלת ומשאירה לי על המיטה, אם יש כלים בכיור היא עושה אותם. פעם היא סידרה לי את פינת הבלגן בקצה השיש ובפעם האחרונה שהייתה היא ניסתה להעמיד לי מכונת כביסה, שמה פחות מידי בגדים ויותר מידי סבון, אבל לא הצליחה להפעיל אותה בסוף...
זה מפריע לי, היא יודעת שזה מפריע לי - אני אוהבת לעשות בדרך שלי ולא אוהבת שנוגעים לי בדברים, תמיד הייתי כזאת, גם כשגרתי עם ההורים.
ועדיין היא עושה את זה.
בהתחלה אמרתי לה תודה, אבל שאני מעדיפה לעשות לבד. לא עזר.
אז התחלתי לבקש מפורשות, בבקשה אל תעשי כלום חוץ מלהיות עם הילדים. לא עזר.
עכשיו אני פשוט משתדלת מאוד שלא להשאיר שום דבר שיקרוץ לה לסדר. זה מציק כי זה אומר שאני צריכה להספיק לעשות מהר דברים לפני שהיא באה, אבל זה מה שיש.
הבעסה שזה לא תמיד עוזר כי היא מוצאת דרכים יצירתיות, כמו לסדר לי את השיש או לעשות כביסה....
היא לא מבינה מה הבעיה, מבחינתה זאת עזרה נטו שמאפשרת לי אחכ לנוח במקום לעשות את זה ואני לא רוצה להיות בוטה ולומר לה שבמקום לעזור זה סתם עושה לי רע או שאני לא רוצה שהיא תקפל את התחתונים של בעלי.
אין לי ספק שהכוונות שלה לגמרי טובות, היא לא עושה את זה מביקורתיות או מחטטנות. זה פשוט לא מתאים לי והיא לא מצליחה להפנים.
עכשיו אני פשוט לוקחת בחשבון שאני אגיע ויהיה משהו שהיא עשתה אותו.
זה מה יש

 

[mykal]

באמת שאני לא מבינה,

למה את 'משתמשת' באמא שלך לבייביסיטר?
קחי נערה תשלמי לה קצת וזהו---מה את רוצה שאמא שלך תעשה כשהילדים משחקים או ישנים? תפתור תשבץ? תתכונן למבחן בגרות?
מה מפריע לך שהיא סדרה את השיש?
בכלל--העבירי את הילדים לבית של אמא שלך, תארגני שקית עם בגדים להחלפה,
ותבוא בערב לקחת אותם.
כואב הלב לחשוב על אמא אוהבת שטורחת ומלאה נכונות לתמוך לעזור,
והבת--זה מפריע לה. אז אל שתמשי בשירותיה.
אני הייתי יתומה מאמא וגם גידלתי ילדים--הסתדרתי--
תמיד הצטערתי שאין לי אמא--לפי הכתיבה של הכלות/בנות פה כנראה הייתי צריכה לשמוח.
אוףףףףףף.

 

[אורלי791]

זה לא רק שחור או לבן

יש מקרים שאפשר ועדיף להעזר בבייביסיטר או מישהו שיעזור בתשלום ויש מקרים שלא, מסיבות שונות ומגוונות, אין אפשרות להשיג מישהו אחר שיוכל לעזור בנושא הספציפי, אפילו בתשלום, ואז נאלצים לבקש עזרה מהאנשים הקרובים (משפחה, חברים).

את שואלת "למה לא לקחת את הילדים לבית של הסבתא?"
כי יש מקרים שבהם אם ההורה היה יכול להסיע את הילדים, אז כבר לא היה צריך לבקש עזרה מלכתחילה, יש מקרים שכל העניין מתחיל מכך שההורה נמצא במצב זמני כלשהו שלא מאפשר לו לצאת מביתו או להסיע.

את טוענת ש"כואב הלב על האמא שטורחת ולבת זה מפריע"
ומה אם היתה שואלת כאן סבתא איך כדאי לה להתנהג עם הנכדים שמתחצפים או משתוללים? האם היית חושבת "חבל שהסבתא לא אוהבת את הנכדים שלה?"
לדעתי כמו שהבת אוהבת את האמא אבל יש כמה דברים שמפריעים לה והיא שואלת מבקשת עצות, בדיוק כמו הסבתא שאוהבת את הנכדים אבל לפעמים יש לה איתם גם אי נעימויות והיא שואלת ומבקשת עצות, חבל לקפוץ ישר למסקנות קיצוניות שמישהו כאן רע או כפוי טובה או עדיף כבר שלא היה קיים...

 

[mykal]

זה בכלל לא קשור לשחור או לבן.

זה כן קשור למילוי צרכים של מי שמבקש עזרה.
גם כששוכרים מישהו לעזור--אפשר לתת הנחיות כלליות,
ומילוי הפרטים נעשה ע"י מי שנמצא בשטח.
אז כשאמא/חמות באות לעזור--"מילוי הפרטים" נעשה ע"י מי שבשטח.

מי שגר בחו"ל רחוק ממשפחתו מסתדר בלעדי משפחתו.
מי שגר רחוק ממשפחתו מסתדר בלעדיה--כן יש פתרונות.
הבעיה בגישה שאת מציגה--שגם אין לך ברירה את "תלותית" בעזרה הזו--
ואת גם מבקרת אותה.--זו גישה לא הוגנת.

אם את נפגעת ממשהו ספציפי--יש דרך לומר זאת מבלי לפגע,
ואם זה לא מועיל--יש או לותר על העזרה או לקבל אותה כעסקת חבילה.

וההשואה בין מקומה של הסבתא ביחס לנכדיה, לבין הבת/כלה כלפי הסבתא השומרת--איננו קיים. לא מבחינת הגיל, לא מבחינת המעמד.
גם הנכדים יכבדו את סבתא כפי שאימם תעשה זאת.

הערה חשובה--רוצה לסייג, אין שום זכות לא לאם ולא לחמות להעליב או לפגע בבת או בכלה. לא לזה אני מתיחסת.
דברי מתיחסים אך ורק לידיעה שכאשר מבקשים עזרה--לפעמים יש לזה מחיר ואת
איזה מחיר את מוכנה לשלם זו בחירה שלך.

 

[אורלי791]

נכון לעזרה יש מחיר ופורומים קיימים כדי לשתף ולהתייעץ

אם מישהו משתף בבעיה או מצוקה האם זה אומר שהוא ביקורתי כפוי טובה או שהמשפחה שלו רעים

הכרתי פעם אישה קשישה שכאשר בריאותה הדרדרה ילדיה ובני/בנות זוגם התגייסו לעזור לה. בנוסף היתה לה מישהי שעזרה בעבודות הבית מביטוח לאומי או גוף דומה. האישה המבוגרת התלוננה מידי פעם על דברים שהפריעו לה בעזרה שקיבלה, לפעמים עשו לה נזקים קטנים בבית או ברכוש (בלי כוונה), לפעמים נראה כאילו זלזלו או התנהגו בפטרונות כלפיה. גם כלפי העוזרת מביטוח לאומי היו לה טענות שאינה עושה עבודתה כראוי. מהכרותי עם המקרה ועם הנפשות הפועלות לדעתי האישה המבוגרת צדקה בטענות שלה אך מכיוון שלא היו לה אפשרויות אחרות יותר טובות להעזר בהן אי אפשר היה להחליף את האנשים שעזרו. אז מה, האם היא היתה כפויית טובה? אז אם עוזרים לה כשהיא בצרה אז אסור לה לבכות לאף אחד גם כשמשהו לא נעים או מזיק במקביל לעזרה? או אולי לדעתך זה תלוי מעמד וגיל - מותר להתלונן רק אם את במעמד וגיל גבוה?

כשאני מבקשת עזרה מהקרובים שלי זה כי אין לי ברירה, גם אני מעדיפה להמנע מבקשת עזרה אם לא חייבת או אם אפשר להשיג את אותה העזרה בתשלום.

אנשים שגרים בחו"ל ואנשים ללא משפחה או שיש להם מקורות אחרים לעזרה (אולי חברים או כסף...) ולפעמים קורה שבאין מי שעוזר בשעת צרה משפחה ובריאות מדרדרת או מתפרקת, לא עלינו, ואנשים מגיעים למקומות שלא כדאי להגיע.

אגב, בדוגמא של הסבתא והנכדים המתחצפים, אני לא אוהבת את הגישה שהצגת של להאשים תמיד את האמא: "הנכדים יכבדו את סבתא כפי שאימם תעשה זאת".
לנכדים יש כמעט תמיד גם אבא, ואם נכדים מתחצפים זה תלוי באבא באותה מידה כמו האמא, ויכול להיות, כמו מקרה שאני מכירה, שנכדים התחצפו למרות שהוריהם נהגו בכבוד רב כלפי הסבים. לא בכל התנהגות של ילדים האמא שלהם היא האשמה, יש עוד השפעות כמו אבא, חברים, בית ספר או חלילה משבר כשלהו שעובר על ילד.

 

[mykal]

תראי, אין סוף

לסיטואציות ולמצבים מביכים,
כן, מי שזקוק לעזרה, לא יכול לראות רק את עצמו ואת צרכיו.
אלא צריך לתת מקום גם למי ש'תורם' בעזרתו, גם לו יש צרכים ויכולות.
ואולי התלונות הן אינן כפיות טובה גורפת, אבל היא בהחלט חוס הכרת הטוב.
'הזקנה' שאת מספרת עליה--הפכה את התלונות שלה לשיח --
כי היא היתה בודדה, וכנראה, אלה היו ה'גרויים' והעולם שלה. ואולי אפילו מין אי נוחות ממצבה.
אבל, לא היא לא צדקה, כי הכלי נשבר לא כי מישהוא שבר בכונה,
אולי היה ישן, אולי לא ידעו במדויק להשתמש בו.
וכן, קורה שנשברים דברים--לך בבית לא נשבר, לא לא יפהלהתלונן,
כנראה,שהיא גם הפכה לזקנה נרגנת שכלפי כולם התלוננה.
מאוד קל להצדיק את הקרבן האומלל.

הדוגמאות על חו"ל ויתמות היו כדי להראות שאנשים מסתדרים גם ללא עזרה.
ולא כדי שלא להעזר. אבל להבין שזו טובה.

לגבי חוצפת הנכדים---מסכימה עם האופציות שהעלית, לא כ"כ התעמקתי בענין קודם----סתם הושפעתי מאיזו שיחה שקימתי עם ביתי--וזה 'קפץ' לראש.
אני בהחלא מסכימה איתך.

 

[אורלי791]

לדעתי כל עוד לא מכירים מקרה כלשהו לפרטי פרטים

וגם כמעט בלתי אי אפשרי להכיר מקרה שמישהו מספר, במציאות או בפורום, לפרטי פרטים ולשמוע את כל הצדדים, חבל לשפוט את אחד הצדדים בצורה קיצונית של שחור או לבן - לדעתי אף אחד מהמקרים, לא המקרה שלי ולא המקרה של הזקנה שסיפרתי, אי אפשר לשפוט אותם כ"כפיות טובה" וגם לא כ"הקרובים שעוזרים הם רעים ובעלי כוונות רעות". לדעתי לשפוט אנשים כך זו ראיית מציאות של שחור/לבן. לדעתי ברוב המקרים האלה, כולל הסיפור שלי ושל הזקנה ה"נרגנת", יש עניין מורכב ואפור הרבה יותר מזה ואין צד אחד לבן וצד שני שחור בסיפור, או צד אחד רע וצד שני טוב. לכן בפורום מבקשים עצות להתמודדות.

ובקשר לדוגמאות על חו"ל, אני מכירה לא מעט מקרים של משפחות שהתמוטטו ללא העזרה, ונגרמו נזקים, לא כולם יכולים להסתדר לאורך זמן בלי עזרה. לדוגמא, גם אישה צעירה יכולה לסבול ממחלה כרונית או מסוכנת, או סתם להיות תקופה בשמירת הריון מרותקת למיטה, לא לכל אחד יש יכולת או אפשרות טכנית לשכור מישהו, מכירה אישה שגדלה אצל השכנים כי האמא שלה היתה חולנית מאוד ובגלל שהאם והאב היו ללא משפחה לא היתה להם עזרה מהמשפחה, מזל שהשכנים שלהם היו אנשים מאוד טובים וגידלו את הילדים שלהם אבל יש מקרים שגם מזל כזה אין.

 

[mykal]

אתיחס לשני הנושאים שהעלית,

לגבי הפסקה הראשונה,
אנחנו בפורום שמביע דיעהלא שופט,
ונכון שיש בעיה שבכתיבה אין טונציה ואין שפת גוף, והשיחה לא בהכרח זורמת,
ולכן, אני לא שפטתי אף אחד--ולא קבעתי רעים וטובים --
אלא הבאתי את ההרגשה שלי שלו היית מעמידה אותי--במקום החמים שלך
רק בסיטואציה שהבאת, הייתי מרגישה ממש פגועה שבאתי עם רצון ממש גדול
להיות שם בשבילך--ובשביל הנכדים שלי--
ולתת באהבה גדולה, כשאני מותרת על דברים שלי--ולא מתחשבנת על כך,
והכלה שלי--תכתוב--שאני לא יודעת גבולות, ואני מתנשאת ומחטטת--כאילו מה מענין אותי מה קורה באינטימות שלך--יש לי את חיי, ואני מקוה שהיא מעריכה אותי, ואוהבת אותי ואם עשיתי משהו שלה פחות נעים, בס"ה תגיד את זה עם חיוך, ונסגר ענין,
כן אם הייתי מגלה את זה--הייתי מרגישה כפיות טובה.
וזה בכלל לא ממקום שופט אותך, אלא נותן זוית ראיה אחרת ממקום אחר.
ויום אחד--כשאת תהיי חמות--תראי את הדברים מהזוית שאני רואה אותם.

ולגבי הזקנה אותו הדבר--אני עם אחותי ואחי טיפלנו באבא הרבה זמן,
אנחנו כולנו גרים רחוק בעוד אחותי הכי קרוב היא גם לא עבדה ולכן הקדישה יותר זמן.
מאיתנו ואנחנו כל הזמן ניסינו לפצות אותה והערכנו אותה--ובעיקר אבא שלי--
שהיה איש מקסים--ואמר אפילו במוגזם תודה רבה, ושמח בכל עזרה וסמך עלינו.

אז נכון אני לא מכירה את הזקנה שסיפרת עליה, אבל הנסיון שלי אומר,
שאם אבא היה מתרגז ששברתי את הכלי ההוא--ושיתי משהו שלא צריך וכד'
כן, הייתי מפחיתה אולי את המאמץ להגיע שעה וחצי כל כיוון ולהיות שם,
עדיף באמת עובד זר שיטפל--לא נעים גם לעשות וגם לקבל על הראש.

ואגב המשפט הזה--לא נעים גם לעשות וגם לקבל על הראש.
הוא נכון בכל מערכת יחסים, ויש דרך לדבר בחיוך ובנחת ולבקש אחרת.

לגבי הפסקה השניה--ברור שצריך סביבה תומכת, ברור שנוח שיש משפחה עוזרת,
ואני לא מסכימה עם המשפט האחרון---אני תמיד צוחקת ואומרת--גם לדון קישוט היה עוזר, לבד החיים בלתי אפשריים כמעט.
ואם כבר אני אספר לך שיש לי בת חולה מאוד, הרבה תמיכה יש לה מאיתנו וביקר ממני, אני מבשלת בשבילם, אני הולכת איתה לטיפולם, אני לוקחת את הילדים אלי,
הכל באהבה, אבל,אם אשמע ביקורת מהחתן שלי (מזל שהוא שמח בכל עזרה)
אני בהחלט אעזוב, או שאציע לבת שלי לגור אצלי. יש גבול.
ומזלי--שאנחנו מסתדרים והוא מתיעץ ומקבל תמיכה--ויודע להודות.
אי אפשר גם לשעבד את חייך, וגם להרגיש שצולפים בך.

ואדגיש שוב, עיצה מה לעשות כשפחות נוח אני הצעתי וגם אחרות--
לא שפטתי בשום צורה--רק הבאתי צד נוסף--שאולי לא חשבת עליו.

היי ברוכה, מאחלת לך הרבה טוב.

 

[ד ר ל י]

איחולי רפואה שלמה לבתך

 

[אורלי791]

הבעיה שאת מייחסת לי דברים שבכלל לא כתבתי

את כתבת "והכלה שלי--תכתוב--שאני לא יודעת גבולות, ואני מתנשאת ומחטטת--כאילו מה מענין אותי מה קורה באינטימות שלך"

לא כתבתי בשום מקום דבר כזה על החמים שלי, מאיפה הבאת את זה? זו הפרשנות שלך לדבריי. תקראי שוב את הודעותיי. כתבתי שהם עוזרים גם בדברים שלא ביקשתי ושזה לא נעים לי, וכשביקשו דוגמאות לדברים שקרו במציאות כתבתי מה קרה. כל היתר פרשנות שלך, זה שלך בלבד.

כבר יצא לי להיות גם בצד העוזר וגם בצד הנעזר במשפחה. כשעזרתי לקרובת משפחה בזמן שהיתה מרותקת למיטה נזהרתי שלא לעשות דברים שעלולים להפריע לה. גם כשיש כוונה טובה אפשר לעשות טעויות ולפגוע. כולה באתי להתייעץ לא טענתי שחמים שלי רעים או חטטנים או שטלתנים. אם זה נראה לך ככה מהדוגמאות שהבאתי זו הפרשנות שלך אני לא אשמה שככה הם מתנהגים, בכל מקרה מהכרותי איתם לדעתי הם עושים זאת מכוונה טובה.

אני מבינה שעוד לא יצא לך להיות בצד של מי שנאלץ להגיע למצב בו הוא מבקש עזרה מהקרובים. זו חוויה שונה לגמרי מלעזור לאחרים, אני הייתי בשני המצבים ואני מאחלת לך מה שאני מאחלת תמיד לעצמי: שתמיד תהיי בצד שיכול להגיש עזרה ולא בצד שצריך עזרה.

 

[mykal]

באמת? לא את כתבת?

בואי אצטט לך--
1)"3. שיחקו עם ילד בנייד או במחשב בבית ואחרי כן ממשיכים ופותחים שם תיקיות או קבצים אחרים שלנו שלא קשורים ומביעים דעתם על מה שרואים: "ראיתי שיש לכם ככה וככה במחשב/ בנייד, לדעתי כדאי לכם לעשות עם זה כך וכך". לדעתי חדירה לתחום של פרטיות,--זו לא חטטנות? אז מה זה?
יכולתי והתכונתי להביא עוד--אבל אין לי ענין בהתנצחות.
נראה לי שהמטרה שלי בתגובות היתה שתהיה הקשבה גם למה שעושה הצד השני,
ורק לזה.
ומצטערת לומר לך--שגם אני הייתי בצד הנעזר,
מה לעשות החיים מגוונים, ואני מכירה תודה וכבר הרבה שנים מרגישה מחויבות,
למי שעזר ותמך.
אבל זה לא היה נושא הדיון. ולכן אני מבחינתי אסכם,
איש לא שפט אותך, איש גם לא העליב אותך, נתנו לך טיפים שאמורים לעזור למה שאת ביקשת.

מאחלת לך הרבה טוב. ושתהני תמיד מהחמים שלך , אפילו כשא תצטרכי עזרה סתם כך כי הם נחמדים.

 

[אורלי791]

זו עדיין פרשנות שלך

אם פעולה בודדת מרגישה לי כמו חדירה לפרטיות עדיין לא כיניתי את מבצע הפעולה 'חטטן', כל אחד עושה טעויות וכל אחד יכול לחדור בלי כוונה רעה לפרטיות של האחר, לכל אדם גבולות שונים והרגלים שונים, זה לא אומר משהו על האופי שלו שהוא חטטן.
אני בטוחה שהם לא עשו זאת מכוונה רעה או יצר חטטנות, הם עשו זאת כי הם גדלו באווירה אחרת ממני וכך הם רגילים, הם חיו תמיד בחמולה שבה ההורים והילדים הבוגרים חיים יחד באותו הבית או צמוד מאוד וההורים שלהם גם היו עושים בבית של הילדים שלהם כמו בביתם ככה הם היו רגילים מימים ימימה, אני לא רגילה לזה ולכן זה קשה לי ומרגיש לי כמו חדירה לפרטיות. אדם יכול לחדור לפרטיות האחר כי לו יש גבולות שונים לא אומר שהוא חטטן או רע ועדיין הזולת מרגיש לא בנוח וגם זה בסדר אף אחד לא רע לדעתי.