שימי לב שמילים כמו רפתן, סדרן, ספרן, ידען וכו' מקובל יותר לנתח (לפחות לפי משרד החינוך) בתצורת בסיס וצורן סופי (ולא שורש ומשקל), כלומר שם עצם (רפת, סדר, ספר, ידע) + םָן (אף שבחלקן ניתן לטעות במידה דומה של צדק שהתצורה היא שורש ומשקל). אבל בסיס הוא שם (לא יכול להיות פועל בעבר) ולכן פעלים כמו אסף, אגר, רקד, חסך, למד וכו' לא יכולים להיות בסיס, זה חייב להיות שורש ומשקל (קַטְלָן).
התשובה הקצרה: כי ככה זה בעברית... הסיומת הזאת תמיד רפה
ולא מושפעת ממה שלפניה. התשובה הארוכה היא שאין לי הסבר מניח את הדעת. נברתי בספרות המצויה בידיי (בפרט בתורת ההגה והצורות של בלאו) ולא הצלחתי למצוא התייחסות לנקודה. אני יכולה רק להציע לפנות לאקדמיה ללשון, יש להם משאבים טובים משלי.
דומני שאפשר להחיל את תשובת האקדמיה שהביאה טריליאן לעיל
גם על שאלתך זו.
הנה הקטע הרלוונטי מתוך התשובה ההיא (ההדגשה שלי):
"יש התמהים כיצד ייתכן שבמשקל פַּעְלָן אין דגש קל באות בגדכפ"ת הבאה לאחר שווא נח. ראשית, כאמור, ניקוד זה הוא המסור לנו מן המקורות. ושנית יש לדעת כי הכלל של דגש קל אחרי שווא נח אינו כלל גורף. עוד דוגמאות למקרים שבהם הכלל הזה אינו מתקיים הן משקל פַּעְלוּת, כגון מַלְכוּת סַמְכוּת ועַצְבוּת, וכן מילים כגון קִרְבָה, שִׁכְבָה ושַׁרְבִיט."
אם כבר יש שרשור אנצל אותו לתהייה: שחזור התהליך של רפתן
הרי זה בסיס + צורן:
רֶפֶת + םָן ==> *רֶפֶתָן (משקל סגולי, נחטף, ביקוע צרור = תנועה קצרה + שווא מרחף?)==> רַפְתָן?
וכך לגבי כולם? משקל סגולי וביקוע צרור? (ספר, ידע, סדר)