אז אם אני מבינה נכון, עיקר הבעיה היא
באינטראקציה בינו לבין המורים, נכון?
לא ברור לי למה מורים ורופאים- אנשים מבוגרים-
חושבים שזה סביר לתת חומרים פסיכואקטיביים לילד
שגופו ומחו מתפתחים ורגישים לתופעות לוואי שונות,
בגלל שלהם יש קושי להתנהל מולו...
 
אז לשאלתך האם יש דרך אחרת-
ודאי
סביבה חינוכית שתתן לילד מענה מתאים ונכון לו,
שתכבד אותו, תכיל אותו, תייצר לו מקום בטוח וגירויים
החיוניים להתפתחותו.
ולא תתייחס אליו ותשדר לו שמשהו בו מקולקל ועליו לקחת תרופות.
לא תטיל עליו את קוצר ידה ומוגבלותה.
נשמע אולי סוג של אידיליה, אבל קיים במציאות
מחינוך ביתי ועד בתי"ס יחודיים שוניים
(בי"ס לטבע/אמנות/דמוקרטי/אנתרופוסופי ועוד, יש כיום מגוון גדול,
צריך לחפש ולמצוא מה שמתאים לילד המסויים שלנו)
 
כשהוא לא מקשיב בבית, האם הוא עסוק במשהו שמעניין אותו?
אם מדובר בעניין שאינו סובל דיחוי, ופונים אליו שוב, מקרוב, בקול רגוע, הוא מתייחס?