גם מיצו יתן לך רמז (בהמשך לזה של
איזי): כל החנויות המוזכרות לעיל מקמבנות אחת עם השניה. אין לו מה שאתה צריך אבל יש לך דיבור איתו וסידרו לך הנחה של חמש מאות אחוז? אין בעיה. תוך דקה ה"בוי" (כינויים של העבדים הכושים בימי טרום מלחמת האזרחים האמריקאית, ואולי גם הרבה אחרי זה) המקומי חיש קל עולה על קטנועו המסמורטט ו/או דופק ריצה קלה אל מעבר לכביש, מביא לך את החליפה ובעלהבית מסדר לך את המחיר. עד היום זכורה לי לרעה הקסדה "ההיא" שכמעט קניתי. רציתי קסדה נפתחת של שואי (מה לעשות, רציתי. אז מה? תהרגו אותי על זה? יש כאן אנשים שרוכבים על קאסטום, אז מה, צולבים אותם על זה? יש כאן אנשים שורכבים על אופנועי ספורט עאלק בנס-הרים, אז מה, מצלמים אותם לטלויזיה והופכים אותם לפושעים? אההה.... בעצם תשכחו מהדוגמא האחרונה...). אז הלכתי לכל החנויות שהכרתי. ושאלתי, וביררתי, אצל היבואן ואצל זה שמתחרה עם היבואן ואצל המתחרה של היצרן שהיבואן מביא ואצל אלה שמוכרים בבסטה ליד צמיגי חנניה. ומה מצאתי? שבני בייקר הכי זול. אז באתי אליו עם הפפלינוס כלאחר כבוד, אבל מה, בדיוק נגמרה לו המידה שלי. אז ה"בוי" התורן קופץ על הקטנוע ורץ לא זוכר לאן, ומביא את אותה קסדה שמדדתי אצל אותה חנות אחרת, ועליה יש את אותה שריטה מיניאטורית שבגללה לא רציתי לקנות "שם". נו מילא. אמנם המחיר היה נמוך יותר באיזה 10 ש"ח, אבל אני לא קונה עם שריטות. אז התבאסתי, ובני התבאס (מאז לא נכנסתי אליו משום מה) ובעיקר התבאס ה"בוי" שרץ בגללי בחמסין וחזר עם איזה עשר קסדות עליו. אה כן, ואתם יודעים מי זה ה"בוי" של בני בייקר? כן כן, הוא משרת במשטרה (הוירטואלית של הפורום).