הפרשת חלה מלחם
(כמה כיף להיכנס היום לפורום...) הפרשת חלה היא מצוה הכתובה בתורה בספר במדבר ויש לה כמה עקרונות: 1. מפרישים חלק מהבצק לה´ 2. בפועל, נותנים אותו לכהנים החייבים לאכול אותו בטהרה 3. מפרישים מבצק של קמח מ 5 מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמת או שיפון). 4. מפרישים מבצק של לחם בזמן שבית המקדש היה קיים היו מפרישים כמות של 1:24 מהעיסה (אופה, שמלאכתו בכך, מפריש 1:48). בימינו, כיוון שבית המקדש אינו קיים ואין לנו אפשרות של טהרה, אבל מצד שני מדובר בהפרשה שהחובה שלה היא מן התורה, אז כדי לא להשחית כמות גדולה סתם, מפרישים כמות קטנה ומשמידים (כדור קטן של בצק מתוך כלל העיסה). מאיזו כמות מפרישים? במשנה מובא שיעור של חמשת רבעי הקב. כיוון שלא ידוע לנו כמה זה קב במושגים עשרוניים, יש מחלוקת היום. בפועל קיימות 2 שיטות: 1. עד כמות של 1.2 ק"ג קמח בעיסה לא מפרישים, מכמות של 1.2 עד 1.6 ק"ג קמח בעיסה מפרישים בלי ברכה ומכמות של 1.6 ק"ג קמח בעיסה ומעלה מפרישים בברכה. 2. עד כמות של 1.7 ק"ג קמח לא מפרישים, מכמות 1.7 עד 2.2 ק"ג קמח בלי ברכה ולמעלה מכך בלי ברכה. יש הנוהגים כשיטה הראשונה (זה יותר מקובל וכך גם אני נוהג) ויש הנוהגים כשיטה השנייה. בכל מקרה שימו לב: 1. מדובר על כמות של קמח בעיסה. זה אומר שמי שאופה מקילו קמח כלל לא צריך להפריש חלה. 2. שני סוגי קמח מצטרפים זה לזה לעניין שיעור, אז אם אפיתם אחד אחרי השני לחמי קמח מלא ולחמי שיפון שמשקל הקמח בעיסות של שניהם יחד עולה על השיעור, צריך להפריש חלה. 3. דרך ההפרשה: מוציאים חתיכה קטנה של הבצק (כדור פינג-פונג בערך) ואופים בתנור עד שזה לא ראוי למאכל מחמת שנשרף. אם צריך לברך מברכים: ברוך אתה ה´ אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הפרשת חלה (זה הנוסח המקובל, ומי שמכיר נוסח אחר שיידע שהוא לא טועה). בכל מקרה, מעבר להפרשת חלה צריך לבדוק אם הקמח נופה (צודקת חנהפ) ואם התנור עצמו כשר. כל טוב, רונן