למשל אי הצתה או הצתת יתר
כמו שגור כתב,
ואם לא הייתי מכיר את המידה שבה הנ"ט עפים על עצמם הייתי ממש מתפלא למה זה לא מובן מאליו,
זה רק העדר מוחלט של TOM אצל האדם הנורמטיבי שלא מאפשר לו לראות או אפילו לשער שלא כולם בהכרח חולקים את המערך הרגשי נפשי הזהה לחלוטין לזה שלו,
שמה שנחשב לאדם אחד כמהותי וחשוב ומרגש נורא עשוי או עלול להיתפש לאדם אחר כזניח ושולי,
ולהפך,
ומה שמעורר אדם אחד מכבה אדם אחר,
אנשים נוטים להיות גם יחודיים, בעלי תפישת מציאות מקורית וחד פעמית התואמת לזהותם,
לא כולם בדיוק אותו דבר (אגב, כאן אני חולק על גור מהותית, כי לדעתי אין שום סיכוי שאדם הנחשב כיום לנורמטיבי מסוגל לתפוש ולקבל ולהכיל את העובדה הזאת).
למשל, אוטיסטים נוטים להכליל במהירות, אפילו מיידית, מפרטים והתרחשויות שאצל האדם הנורמטיבי לא מעוררים שום תחושה של קשר והקשר,
אז הם מגיבים להכללה הזאת וברגש וברגישות,
כי מבחינתם קרה וקורה כאן משהו,
מבחינת הנ"ט לא קרה שום דבר.
הנ"ט הוא דיקטטור, הוא קובע כמובן מאליו שכל מי שלא חושב כמוהו לא חושב,
שכל מי שלא מרגיש כמוהו לא מרגיש,
שכל מי שלא רואה כמוהו לא רואה.
שכל מי שלא שומע כמוהו לא שומע.
שמי שמחבר בין הפרטים בצורה שונה ממנו הוא אסוציאטיבי מדי,
למה ?
כי רק עוד מעלתו ראוי לשמש כאמת המידה היחידה שלפיה נמדד העולם והתפישה הנכונה,
הנ"ט הוא המרכז,
אנחנו השוליים,
כמובן,
כל נסיון לטעון אחרת זה תוקפנות.
העניין מסתבך כי כמו נבואה שמגשימה את עצמה אז כשהאדם, הילד, חוזר ונתקל כל הזמן, בבית, בבית הספר, בכל מקום שבו הוא נמצא, בתגובות שממחישות לו שתפישת המציאות שלו אינה נכונה, ואפילו אסורה, ורעה, אז הוא באמת מאבד את היכולת לווסת את רגשותיו.
מה זה בעצם אומר לחיות בעולם שבו כל הסביבה כל הזמן, הקרובה והרחוקה, בבית וברחוב, אומרת לך ובתוקף וללא שום ספק שאתה לא מרגיש נכון ולא חושב נכון ולא מגיב נכון ולא עושה נכון ?
זה טוב להתפתחות ? זה אנושי ? זה מוסרי ? זו אהבה ?
החדשות הנורא רעות הן שהעולם לא בשל לקבל שונות, וזהו, אין לי חדשות טובות. הסיוט שאליו נולדו האוטיסטים הוא כזה שאיתו הם ימותו,
תודה