אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שאלה לגבי קושי עם שינויים וקונצרטה
- פותח הנושא cosmo15
- פורסם בתאריך
חרסינה משורינת
New member
את צודקת
אבל לפעמים התחושה שיותר ממה שאני לא משתלבת, הגוף והנפש שלי מקשים עלי.
דברים קטנים הופכים למכשול...
אז לא תמיד אני מגיעה מאהבה למקום ולארנה באמת יש תינוקת אז כנרטה שהכל אפשרי.
אבל לפעמים התחושה שיותר ממה שאני לא משתלבת, הגוף והנפש שלי מקשים עלי.
דברים קטנים הופכים למכשול...
אז לא תמיד אני מגיעה מאהבה למקום ולארנה באמת יש תינוקת אז כנרטה שהכל אפשרי.
ביולוגיה , מדעי המוח , ביולוגיה ימית
למדתי בצבא גם פרמקולוגיה ובניגוד לאחרים זה התחום שהכי אהבתי.
אני מאוד אוהבת את התחום הזה וקראתי הרבה ספרים של סטיבן פינקר,
איזכורים לתורשה למארקנית בספר של חווה יבלונקה, דוקינס ושלל ספריו.
אני מאוהבת בזה.
אני גם אוהבת אמנות , שירה והיסטוריה שהרחבתי בבגרות
(ויש לי קיבעונות על דמויות כרגע מסיימת ספר שישי בנושא על בן גוריון).
יש המון תחומים שאני אוהבת אבל זה תמיד היה החלום שלי.
אחת מהבעיות מעבר להפרעת הקשב שהקושי בניהול משימות וחיי יום יום גוזל ממני את האפשרות ללמוד משהו , להתמיד ולעמוד בזמנים
(המחשבה שלי גם איטית יותר בתנאי לחץ).
זה חבל , זה תחום שאני יודעת שאני יכולה להביא לו המון והוא תשוקה שלי
כמו בישול.
למדתי בצבא גם פרמקולוגיה ובניגוד לאחרים זה התחום שהכי אהבתי.
אני מאוד אוהבת את התחום הזה וקראתי הרבה ספרים של סטיבן פינקר,
איזכורים לתורשה למארקנית בספר של חווה יבלונקה, דוקינס ושלל ספריו.
אני מאוהבת בזה.
אני גם אוהבת אמנות , שירה והיסטוריה שהרחבתי בבגרות
(ויש לי קיבעונות על דמויות כרגע מסיימת ספר שישי בנושא על בן גוריון).
יש המון תחומים שאני אוהבת אבל זה תמיד היה החלום שלי.
אחת מהבעיות מעבר להפרעת הקשב שהקושי בניהול משימות וחיי יום יום גוזל ממני את האפשרות ללמוד משהו , להתמיד ולעמוד בזמנים
(המחשבה שלי גם איטית יותר בתנאי לחץ).
זה חבל , זה תחום שאני יודעת שאני יכולה להביא לו המון והוא תשוקה שלי
כמו בישול.
לא סובל את פינקר, וגם לא את דוקינס
לעומת זאת הקטע של בדיקה מחודשת של התפישות של למארק, על רקע של ממצאים מודרנים, נראית לי מרגשת בצורה מאוד מדוייקת
אחת התגובות למאמר שהבאתי טוענת שהנטיה של נשים לביולוגיה קשור לנטיה שלהן לבישול
יש בזה משהו,
מכיר חוקרת ממש מצטיינת מוייצמן שאצלה זה מאוד ניכר,
ולא חושב שזה תפישה מזלזלת אלא אפילו ההפך
ביחוד שביולוגיה זה לא רק בישול (שדורש רגישות מאוד גדולה לחומר אלא גם ידע תאורטי מאוד עמוק בתחומים רבים)
לעומת זאת הקטע של בדיקה מחודשת של התפישות של למארק, על רקע של ממצאים מודרנים, נראית לי מרגשת בצורה מאוד מדוייקת
אחת התגובות למאמר שהבאתי טוענת שהנטיה של נשים לביולוגיה קשור לנטיה שלהן לבישול
יש בזה משהו,
מכיר חוקרת ממש מצטיינת מוייצמן שאצלה זה מאוד ניכר,
ולא חושב שזה תפישה מזלזלת אלא אפילו ההפך
ביחוד שביולוגיה זה לא רק בישול (שדורש רגישות מאוד גדולה לחומר אלא גם ידע תאורטי מאוד עמוק בתחומים רבים)
אתה רוצה את שם הספר?
אני אוהבת שפינקר מחבר תחום אהבה אחר שלו - המחשבים
לחיים זה לדעתי יצירתי מאוד ויש גם לדוקינס פרק אחד שמדבר על זה.
אבל דוקינס שטחי מאוד.
אני אוהבת סינתזה בין תחומים , אחד מאיר באור יקרות על אחר ומאפשר הבנה מחודשת.זאת בטח הסיבה שנתי אוהב את דה וינצ'י
התפיסה שלך לא מזלזלת כלל
אני אוהבת שפינקר מחבר תחום אהבה אחר שלו - המחשבים
לחיים זה לדעתי יצירתי מאוד ויש גם לדוקינס פרק אחד שמדבר על זה.
אבל דוקינס שטחי מאוד.
אני אוהבת סינתזה בין תחומים , אחד מאיר באור יקרות על אחר ומאפשר הבנה מחודשת.זאת בטח הסיבה שנתי אוהב את דה וינצ'י
התפיסה שלך לא מזלזלת כלל
בדיוק בגלל זה כתבתי שיתכן שזה גם מה שיפתור את סוגיית השינוי
שהיא באמת אולי הכי כאובה ומחרידה, גם כי היא הכי נוגעת לאפשרות של אהבה, של מגע במישהו שונה, של השתנות הדדית לו ואיתו, וגם מאוד מהותית למחקר.
ששינוי מאוד מכאיב גם בצורה הכי גופנית גם בגלל הנטיה להתמסר כל כולך למשהו מסויים, שגופנית זה גם קשור לדבקות בכיוון, לדבר אותו לעולם, ללא סוף, בלי הפסקה...
ומה שיכול לפתור קיום שבו כל דבר סביבך מדבר מונולוג אין סופי זה הדרך שבה מונולוגים שונים מאירים אחד את השני.
זה גם המקום שבו האקסצנטריות האוטיסטית פותרת את בעיית האגוצנטריות הנורמטיבית,
ולכן היא נתפשת כאגואיסטית מדי למי שיודע להשליך רק מעצמו ולכן לא מזהה שהתעמקות בדבר אחד זהה להתרחבות כלפי הכל
שהיא באמת אולי הכי כאובה ומחרידה, גם כי היא הכי נוגעת לאפשרות של אהבה, של מגע במישהו שונה, של השתנות הדדית לו ואיתו, וגם מאוד מהותית למחקר.
ששינוי מאוד מכאיב גם בצורה הכי גופנית גם בגלל הנטיה להתמסר כל כולך למשהו מסויים, שגופנית זה גם קשור לדבקות בכיוון, לדבר אותו לעולם, ללא סוף, בלי הפסקה...
ומה שיכול לפתור קיום שבו כל דבר סביבך מדבר מונולוג אין סופי זה הדרך שבה מונולוגים שונים מאירים אחד את השני.
זה גם המקום שבו האקסצנטריות האוטיסטית פותרת את בעיית האגוצנטריות הנורמטיבית,
ולכן היא נתפשת כאגואיסטית מדי למי שיודע להשליך רק מעצמו ולכן לא מזהה שהתעמקות בדבר אחד זהה להתרחבות כלפי הכל
מצחיק, וקצת מעליב נורא, אבל יש בזה משהו
והיא כבר מזמן לא תינוקת למרות שהיום היא החליטה שבא לה להיות תינוקת ושיחקה אותה בצורה חמודה להפליא,
תוך שיתוף פעולה די נלהב שלי..
הגוף והנפש לא יאפשרו לנו להשתלב בלי לספוג עונשים קשים מנשוא מבפנים,
הבעייה שכל עוד לא נשתלב אז הנורמה שמהווה סוג אלים וקיצוני במיוחד של פונדמטליזם דתי תעניש אותנו מבחוץ.
אז יש לך "בחירה", לאכול אותה מבפנים או לאכול אותה מבחוץ,
"איזה חיים נפלאים".
והיא כבר מזמן לא תינוקת למרות שהיום היא החליטה שבא לה להיות תינוקת ושיחקה אותה בצורה חמודה להפליא,
תוך שיתוף פעולה די נלהב שלי..
הגוף והנפש לא יאפשרו לנו להשתלב בלי לספוג עונשים קשים מנשוא מבפנים,
הבעייה שכל עוד לא נשתלב אז הנורמה שמהווה סוג אלים וקיצוני במיוחד של פונדמטליזם דתי תעניש אותנו מבחוץ.
אז יש לך "בחירה", לאכול אותה מבפנים או לאכול אותה מבחוץ,
"איזה חיים נפלאים".
זה לא מתכוון להעליב
זה התרגום שלי להורות,
אני רואה את אבא שלי וגם כשאני גדלה אני עדין התינוקת שלו .
בשבילי אנשים עושים תינוקות ואוהבים אותם כמו הבשר שלהם
וגם מספיק בשבילי להבחין בפירוד של אדם שכל כך דומה להם
ובכל זאת שונה מהם.
היא תמיד תהיה התינוקת שלך ,
"
ילדיכם אינם ילדיכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם."
זה התרגום שלי להורות,
אני רואה את אבא שלי וגם כשאני גדלה אני עדין התינוקת שלו .
בשבילי אנשים עושים תינוקות ואוהבים אותם כמו הבשר שלהם
וגם מספיק בשבילי להבחין בפירוד של אדם שכל כך דומה להם
ובכל זאת שונה מהם.
היא תמיד תהיה התינוקת שלך ,
"
ילדיכם אינם ילדיכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם."
אני יודע, סתם צחקתי
וזה נכון, שדווקא מי שמקבל את הילד בכל מצב (וילדים יודעים לזהות את זה מהר מאוד) הם כאלה שגם יודעים לשמור את המרחק שמכבד את המידה שבה הילד הוא גם זהות לגמרי שלמה ולא תלויה כשלעצמו.
היא מרשה לעצמה להיות תינוקת לידי בדיוק בגלל שהיא יודעת שאני מקבל אותה בכל צורה, ויש לה המון צורות, ולפעמים היא מדברת כמו אשה ממש מבוגרת, או נערה מתבגרת, היא רב גילאית.
וזה נכון, שדווקא מי שמקבל את הילד בכל מצב (וילדים יודעים לזהות את זה מהר מאוד) הם כאלה שגם יודעים לשמור את המרחק שמכבד את המידה שבה הילד הוא גם זהות לגמרי שלמה ולא תלויה כשלעצמו.
היא מרשה לעצמה להיות תינוקת לידי בדיוק בגלל שהיא יודעת שאני מקבל אותה בכל צורה, ויש לה המון צורות, ולפעמים היא מדברת כמו אשה ממש מבוגרת, או נערה מתבגרת, היא רב גילאית.
לדעתי עדיף לא
ופתאום נזכרתי באמא שלי שכל פעם לפני נסיעה, אפילו הכי קצרה, היה הייתה נכנסת לאטרף אין סופי, שנמשך לעיתים גם שבוע ויותר.
בקשר למעבר ממצב למצב אז לדעתי הפתרון נמצא בתוכך,
ובדיוק בדברים שאת והסביבה דוחים כבעייתים כי הם מאוד שונים מהממוצע הנורמטיבי,
כמו למשל האסוציאטיביות המאוד גאונית, והיכולת והצורך ללכת להמון כיוונים במקביל.
שינוי מהווה את אחד מתעלומות הקיום הכי עמוקות,
אם לא העמוקה ביותר,
וגם המפחידה ביותר.
הנ"ט לא מתמודדים עם השאלה הזאת אלא לעיתים רחוקות ובעקיפין( כמו דרך אמנות ומדע),
במקום זאת הם נשענים על המוסכמות שמגדירות מראש את המסגרת שבתוכו אפשר ומותר ורצוי לחוות ולחולל שינוי.
המוסכמות עצמן משתנות בדרך שמאפשרת לאנשים לעכל שינויים בצורה הכי הדרגתית שאפשר.
הבעייה, שלאוטיסטים זה לא ממש מדבר ולא ממש נוגע,
גופם מחווט לנפשם בצורה שמטה אותם להתמסרות טוטאלית גם בגלל שהם חווים שינוי גם כשינוי ביחס בין המסגרת לבין תוכנה,
הגוף והנפש משתנים הדדית דרך מהלך שלכן מתבטא כפתיחות אבסולטית,
ובגלל זה אוטיסטים חווים הצפות ושיתוקים כשדוחסים אותם למסגרות נורמטיביות,
שמבוססות על תנועה שאינה הדדית אלא נועדה לשמר את המסגרת ולאפשר שינויים רק בתוכה
בדיוק בגלל זה יש בעייה עצומה עם התפישה שהעולם שייך לנ"ט ולכן מי שרוצה להשיג משהו בחיים חייב למצוץ להם,
נכון שהפשיזם הנורמטיבי מטיל סנקציות כלכליות ורגשיות ואחרות הכי קטלניות על כל מי שלא מוכן או לא מסוגל להתיישר איתו אבל גם בגלל זה לדעתי לאוטיסטים ולאנשים עם נטיה אוטיסטית יש גם חובה להאבק באלימות הזאת גם אם המחיר הוא לגמרי מטורף,
זאת חובה לדורות הבאים, זו חובה מוסרית, ואנושית, וכל אחד שממלא אותה מקדם את הסיכוי שיום אחד גם אנשים שיכולים ומנסים ליצור בצורה עמוקה ורחבה ומוסרית יוכלו לעשות את זה.
בניגוד לקשקוש ש"אנחנו נותנים רק כלים", שכאמור הוא אופייני למבנה זהות לא אינטגרטיבי, שלכן מפריד בין הכלי לבין הפעולה, בין המסגרת לבין תוכנה,
מאפיניים כמו שאת מתארת, שדי אופיינים לאורך ולרוחב המגזר,
מבטאים מהות, זהות, דיספוזיציה,
שכל ערכה, מהותה, יעודה, מתבסס על פתרון הרבה יותר עמוק ומקורי של שאלת השינוי.
למשל
הנטיה הכל כך אופיינית למונולוגים בלי שורה תחתונה בעצם מהווה כשלעצמה פתרון מהותי,עמוק ואמיתי, לשאלת השינוי, גם כי היא מתחברת לעשיית המון דבר במקביל, או לתשומת לב להמון דברים במקביל (חלק מהקטע שבמצב כזה אין באמת הבדל בין עשייה לתשומת לב,בין תנועה למבט, וזה מאוד מהותי),
כי מה שהנטיה הזאת מאפשרת זו תחושה של מעבר המבוסס על תחושה ו/או חקירה של המשותף בין ערוצים וכיוונים והיבטים נפרדים( מכאן גם הנטיה למה שמסומן בטעות כאסוציאטיביות ולחוויה לא ליניארית של המציאות)
הריחוף הוא הריכוז,
הוא שונה ממה שקוצר הרוח התועלתני הנורמטיבי מזהה כריכוז ולכן גם לא מתאים למסגרות הקיימות אבל בדיוק בגלל שלכל נתיב שבו את הולכת אין שורה תחתונה ואין סוף אז כל הנתיבים מתחברים למשמעות אחת,
וזו גאונות, זו יצירה אמיתית, אפילו יותר מזה, ואפילו שהנ"ט רוצחים אותנו בגלל זה לדעתי אסור לוותר על זה.
וככל שיותר ויותר אנשים לא יוותרו המסגרות עצמם ישתנו, ולטובת כולם, לא רק לטובת האוטיסטים.
אוטיסט שמשתלב הוא בוגד, בעצמו, באוטיסטים אחרים, בחברה כולה, באמת, ביופי ובאהבה.
יחד עם זה לא נכון להאשים אוטיסטים שמנסים להשתלב ולו רק בגלל שלאכזריות ולטמטום הנורמטיבי אין קץ,
אבל גם בגלל זה אז לפחות לדעתי כל מי שמסוגל לעמוד ברצחנות הנורמטיבית מוטב שלפחות ינסה לכוון את חייו וקיומו דרך הנסיון לדעת את עצמו ולא דרך ההנחה שהעולם הוא נ"ט,
הוא לא,
זה שבינתיים הזבלים שולטים בכל המשאבים ובכל צמתי ההחלטות לא אומר שהדברים לא ישתנו ולא משתנים,
וכל מי שמצליח לא להשתלב תורם לנצחון על הדיקטטורה הנורמטיבית.
ופתאום נזכרתי באמא שלי שכל פעם לפני נסיעה, אפילו הכי קצרה, היה הייתה נכנסת לאטרף אין סופי, שנמשך לעיתים גם שבוע ויותר.
בקשר למעבר ממצב למצב אז לדעתי הפתרון נמצא בתוכך,
ובדיוק בדברים שאת והסביבה דוחים כבעייתים כי הם מאוד שונים מהממוצע הנורמטיבי,
כמו למשל האסוציאטיביות המאוד גאונית, והיכולת והצורך ללכת להמון כיוונים במקביל.
שינוי מהווה את אחד מתעלומות הקיום הכי עמוקות,
אם לא העמוקה ביותר,
וגם המפחידה ביותר.
הנ"ט לא מתמודדים עם השאלה הזאת אלא לעיתים רחוקות ובעקיפין( כמו דרך אמנות ומדע),
במקום זאת הם נשענים על המוסכמות שמגדירות מראש את המסגרת שבתוכו אפשר ומותר ורצוי לחוות ולחולל שינוי.
המוסכמות עצמן משתנות בדרך שמאפשרת לאנשים לעכל שינויים בצורה הכי הדרגתית שאפשר.
הבעייה, שלאוטיסטים זה לא ממש מדבר ולא ממש נוגע,
גופם מחווט לנפשם בצורה שמטה אותם להתמסרות טוטאלית גם בגלל שהם חווים שינוי גם כשינוי ביחס בין המסגרת לבין תוכנה,
הגוף והנפש משתנים הדדית דרך מהלך שלכן מתבטא כפתיחות אבסולטית,
ובגלל זה אוטיסטים חווים הצפות ושיתוקים כשדוחסים אותם למסגרות נורמטיביות,
שמבוססות על תנועה שאינה הדדית אלא נועדה לשמר את המסגרת ולאפשר שינויים רק בתוכה
בדיוק בגלל זה יש בעייה עצומה עם התפישה שהעולם שייך לנ"ט ולכן מי שרוצה להשיג משהו בחיים חייב למצוץ להם,
נכון שהפשיזם הנורמטיבי מטיל סנקציות כלכליות ורגשיות ואחרות הכי קטלניות על כל מי שלא מוכן או לא מסוגל להתיישר איתו אבל גם בגלל זה לדעתי לאוטיסטים ולאנשים עם נטיה אוטיסטית יש גם חובה להאבק באלימות הזאת גם אם המחיר הוא לגמרי מטורף,
זאת חובה לדורות הבאים, זו חובה מוסרית, ואנושית, וכל אחד שממלא אותה מקדם את הסיכוי שיום אחד גם אנשים שיכולים ומנסים ליצור בצורה עמוקה ורחבה ומוסרית יוכלו לעשות את זה.
בניגוד לקשקוש ש"אנחנו נותנים רק כלים", שכאמור הוא אופייני למבנה זהות לא אינטגרטיבי, שלכן מפריד בין הכלי לבין הפעולה, בין המסגרת לבין תוכנה,
מאפיניים כמו שאת מתארת, שדי אופיינים לאורך ולרוחב המגזר,
מבטאים מהות, זהות, דיספוזיציה,
שכל ערכה, מהותה, יעודה, מתבסס על פתרון הרבה יותר עמוק ומקורי של שאלת השינוי.
למשל
הנטיה הכל כך אופיינית למונולוגים בלי שורה תחתונה בעצם מהווה כשלעצמה פתרון מהותי,עמוק ואמיתי, לשאלת השינוי, גם כי היא מתחברת לעשיית המון דבר במקביל, או לתשומת לב להמון דברים במקביל (חלק מהקטע שבמצב כזה אין באמת הבדל בין עשייה לתשומת לב,בין תנועה למבט, וזה מאוד מהותי),
כי מה שהנטיה הזאת מאפשרת זו תחושה של מעבר המבוסס על תחושה ו/או חקירה של המשותף בין ערוצים וכיוונים והיבטים נפרדים( מכאן גם הנטיה למה שמסומן בטעות כאסוציאטיביות ולחוויה לא ליניארית של המציאות)
הריחוף הוא הריכוז,
הוא שונה ממה שקוצר הרוח התועלתני הנורמטיבי מזהה כריכוז ולכן גם לא מתאים למסגרות הקיימות אבל בדיוק בגלל שלכל נתיב שבו את הולכת אין שורה תחתונה ואין סוף אז כל הנתיבים מתחברים למשמעות אחת,
וזו גאונות, זו יצירה אמיתית, אפילו יותר מזה, ואפילו שהנ"ט רוצחים אותנו בגלל זה לדעתי אסור לוותר על זה.
וככל שיותר ויותר אנשים לא יוותרו המסגרות עצמם ישתנו, ולטובת כולם, לא רק לטובת האוטיסטים.
אוטיסט שמשתלב הוא בוגד, בעצמו, באוטיסטים אחרים, בחברה כולה, באמת, ביופי ובאהבה.
יחד עם זה לא נכון להאשים אוטיסטים שמנסים להשתלב ולו רק בגלל שלאכזריות ולטמטום הנורמטיבי אין קץ,
אבל גם בגלל זה אז לפחות לדעתי כל מי שמסוגל לעמוד ברצחנות הנורמטיבית מוטב שלפחות ינסה לכוון את חייו וקיומו דרך הנסיון לדעת את עצמו ולא דרך ההנחה שהעולם הוא נ"ט,
הוא לא,
זה שבינתיים הזבלים שולטים בכל המשאבים ובכל צמתי ההחלטות לא אומר שהדברים לא ישתנו ולא משתנים,
וכל מי שמצליח לא להשתלב תורם לנצחון על הדיקטטורה הנורמטיבית.
תמיד שאני קוראת אותך
אני מרגישה יותר טוב , כי הדרך שלך למבע ולחיבור פנימי למי שאתה זו הדרך שאני מחפשת. אני מחפשת את הפילוסופיה , או האסתטיקה או כל הדברים שהמילים כושלות לתאר שהן ממך ואליך.
בגלל זה אני חושבת שלא הובנתי-
קודם כל התגובה שלך כתמיד משמחת ומפרשת לי דברים במרחב,
דבר שני אני לא רוצה לחיות כנ"ט ומאז שהייתי ילדה פחות מעניין אותי השילוב
אבל אני רוצה ילדים כמוך
ואני רוצה יציבות וזה ממש חשוב לי וקשה לי שאינה בחיי.
אני רוצה המון , אין בכלל לאדם אחר מושג.
יש גם בעיה בהגדרה של חברה אצל אס"ים ,
אנחנו לא יצירי חברה- אנחנו מופנים כלפי עצמנו פנימה ומשם לאחר
זו דרך ההבנה
אז קהילה היא מושג בעייתי עבורנו והיא גם צעד נואש ודרישה שלנו
וזה פרדוקס.
איך אדם של רוח יכול להתכוון לאחר?
כשאני קוראת אותך האישי שלך נוגע בי,
הדרך והמילים והיכולת לדמיין את זה בתוך חיי
ודרכי וגם הדימויים שלך.
אבל קהילה מבוססת על מושג מצומצם מאוד - לא נגיעה נפשית
ונגיעה נפשית היא נדירה מאוד ברבים.
חוויתי אותה פעם בסדנא של נשימות
אבל בדרך כלל ברבים ,
קשה לגעת באחר ברמה שאתה זקוק לה
ובעצמך.
לכן קהילה אס"ית היא הגדרה כמעט בעייתית ופרדוקסלית
ולכן גם אם אתה אומר שדבר כזה הוא בגדר בגידה,
מהי הבגידה שלך ביחס לאחרים?
אנחנו לא חיים בבועה,
אנחנו חיים את עצמנו וככאלה
הנאמנות לעצמך ,
התחושה והיופי,
ההוד של דברים וגם הכאב
חייב להיות מבוטא באופן אינדבידואלי
ודווקא בגלל זה הנגיעה באחרת
היא הכי קהילה שאפשר לדמיין
יותר מבשר שמפריד...
אני מרגישה יותר טוב , כי הדרך שלך למבע ולחיבור פנימי למי שאתה זו הדרך שאני מחפשת. אני מחפשת את הפילוסופיה , או האסתטיקה או כל הדברים שהמילים כושלות לתאר שהן ממך ואליך.
בגלל זה אני חושבת שלא הובנתי-
קודם כל התגובה שלך כתמיד משמחת ומפרשת לי דברים במרחב,
דבר שני אני לא רוצה לחיות כנ"ט ומאז שהייתי ילדה פחות מעניין אותי השילוב
אבל אני רוצה ילדים כמוך
ואני רוצה יציבות וזה ממש חשוב לי וקשה לי שאינה בחיי.
אני רוצה המון , אין בכלל לאדם אחר מושג.
יש גם בעיה בהגדרה של חברה אצל אס"ים ,
אנחנו לא יצירי חברה- אנחנו מופנים כלפי עצמנו פנימה ומשם לאחר
זו דרך ההבנה
אז קהילה היא מושג בעייתי עבורנו והיא גם צעד נואש ודרישה שלנו
וזה פרדוקס.
איך אדם של רוח יכול להתכוון לאחר?
כשאני קוראת אותך האישי שלך נוגע בי,
הדרך והמילים והיכולת לדמיין את זה בתוך חיי
ודרכי וגם הדימויים שלך.
אבל קהילה מבוססת על מושג מצומצם מאוד - לא נגיעה נפשית
ונגיעה נפשית היא נדירה מאוד ברבים.
חוויתי אותה פעם בסדנא של נשימות
אבל בדרך כלל ברבים ,
קשה לגעת באחר ברמה שאתה זקוק לה
ובעצמך.
לכן קהילה אס"ית היא הגדרה כמעט בעייתית ופרדוקסלית
ולכן גם אם אתה אומר שדבר כזה הוא בגדר בגידה,
מהי הבגידה שלך ביחס לאחרים?
אנחנו לא חיים בבועה,
אנחנו חיים את עצמנו וככאלה
הנאמנות לעצמך ,
התחושה והיופי,
ההוד של דברים וגם הכאב
חייב להיות מבוטא באופן אינדבידואלי
ודווקא בגלל זה הנגיעה באחרת
היא הכי קהילה שאפשר לדמיין
יותר מבשר שמפריד...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.