שאלה וסקר לחברי הפורום !

צביה42

New member
אני שווה יותר מכמה קילו עליתי או ירדתי ...

ההתעסקות וחוסר ההשלמה עם נושא הדיאטה , גרם לי למדוד את ההצלחות ואו את הכשלונות שלי בחיים רק סביב כמה קילו ירדתי ואז וואהו הצלחתי בגדול ואני בהי של העולם ... ואם עליתי ההאכזבה וחוסר השליטה ותחושת הכישלון מלאו כל חלק בחיי...

ויום אחד נפל לי האסימון שאני שווה יותר מאשר כמה קילו שומן עלה או ירד , ויש עוד כ"כ הרבה דברים שהם חוזקות שלי שאני יכולה להתפאר בהם , אז די להתעסקות האובססבית הזו ....

החלטתי שאני רוצה תהליך שיעזור לי לרדת והפעם אני מקווה שזה יוביל אותי למקום שאני יוכל להניח את נושא המשקל בצד ולהתעסק בדברים שהרבה יותר חשובים לי ונדחו מחוסר אמונה בעצמי .... (קטע של פחד מכישלון שהציף אותי )

אני חייבת לומר שכבר התחלתי להנות מהתוצאות ולא בגלל שהגעתי למשקל היעד שלי יש לי עוד 50% ובכל זאת אני רגועה יותר ,מקבלת את עצמי, נותנת למשקל לרדת בלי להתערב בהחלטות שהגוף שלי עשה, נחמד לראות ירידה אבל אני מקבלת את עצמי גם בעליה של קילו בלי לחוש תסכול ...
 
צביה

כפי שאני מבין מדברייך גם את כמוני מדדת את ההצלחה האישית שלך בחיים במשקל שלך.

היום אחרי הירידה האם את חשה את עצמך יותר בהצלחה?
 

צביה42

New member
אני בטוחה יותר בהצלחה...

יודעת לשייך אותה אלי ולא לנסיבות ....
 

נושית 31

New member
בריאות בריאות בריאות הרגשה ואיכות חיים

אני בת 31.5 , כבר בגיל 22 סבלתי מפריצת דיסק ובגיל 26 עברתי ניתוח גב שמאוד עזר אך עדיין סובלת מחולשה בשרירים וכאבי גב ועודף המשקל משפיע ובגדול.
לפני שנתיים עברתי הריון בסיכון עם יתר לחץ דם בגלל עודף משקל, שמירת הריון 3 חודשים וילדתי את ביתי במשקל נמוך בעקבות זה.
רוצה עוד הריונות תקינים ובלי להמשיך ולהתרחב.
למה עוד עשיתי ניתוח:
מבאס להסתכל במראה ולהיגעל,
מבאס להרגיש רע עם עצמך,
מבאס שכמעט שום בגד לא עולה עלי ומה שכן לא מחמיא,
מבאס שאני בקושי יכלתי להתכופף לילדה שלי ולשחק איתה,

בקיצור איכות חיים גרועה ומגיע לנו הרבה יותר!
 

רומי 912

New member
עונה: בשום אופן לא הרגשתי שהשומן הוא סוג של כשלון אישי, מבחינתי הייתי שמנה (כ-35 קילו עודפים) ואז החלו מחלות נילוות,
סכרת, לח"ד, כולסטרול גבוה, דום-נשימה בשינה (ושימוש במכשיר סיפאפ) ובעיות אורטופדיות ברגליים.
ניסיתי לעשות דיאטות לבד, ירדתי, ועליתי עם ריבית.
האמת שפגשתי אנשים שעשו טבעת ונראו נפלא, לאחר שהשילו עשרות ק"ג ממשקלם.
דיברתי איתם, קיבלתי הסברים ותובנות, והחלטתי לעשות טבעת.
אני מאושרת מהחלטתי, אני 9 חודשים לאחר הניתוח, לא ירדתי הרבה (20 קילו) אני יורדת לאט אבל בטוח.
להגיד שאני נראית יותר יפה? לא הייתי אומרת, העור רפוי , בפנים התווספו קמטים, אבל הבריאות - השתפרה והרבה ערכים
הפכו להיות לתקינים.
סקר נחמד , לא רואה הרבה שעונים.
 
לא ירדת הרבה?

כ55-60 % מעודף המשקל שלך ב 9 חדשים זה מצוין ואידיאלי בכל קנה מידה.

בשאלה אם את נראית יפה יותר או לא את לא מוסמכת לענות. רק אחרים יכולים לענות על התשובה הזו.
 

אופירA

New member
מנהל
alt הסקר מדהים! זו פשוט הצלחת המאה

מקווה שברגע האחרון יצטרפו עוד כמה. זה נכס אדיר למנותחים עתידיים. אני שמה אותו בהודעות נבחרות.
נו, יש לך כישרון, תביא עוד רעיונות חזקים כאלה!

(רומי, את רואה שהרבה מאוד הגיבו בסוף?
)
 
התשובות שלי:

לפני שנתיים בערך, עוד הייתי באטרף של הדיאטות (חרמון, לחם, אטקינס, ועוד מרעין בישין). חברה שעשתה את הניתוח (טבעת) כ-5 שנים לפני, שאלה "מגי, מה איתך? תעשי טבעת..." זה הדליק אצלי נורה אדומה-שחורה וכחולה בבת אחת. התחלתי לבדוק. ב-17/11/11 קיבלתי מתנה מהבעל שלי: הוא כבר קבע בשבילי פגישת ייעוץ אצל אבינוח (התאריך שלי 13/11. פשוט זה היה הכי קרוב). התחלתי את הבדיקות, שהראו אז: טריגליצרידים - בשמיים, כולסטרול- לא רחוק, סוכר- מעבר לפינה. והכי חשוב - נמאס לי להיראות כמו בוקסה... הרגשתי כלומניקית, כישלון. לא היתה לי מוטיבציה לצאת ולחפש עבודה. כשרובין הודיעה לי על התאריך(23/5/11 -היומולדת השני שלי), הייתי בעננים. ביום הראשון, ד"ר אבינוח שאל אותי איך אני מרגישה, אז עניתי לו שזה כאילו שנסע עלי טרקטור, ואז הגיע פיל... :) אחרי הניתוח, הבעל שלי שאל איך אני מרגישה ואם זה היה שווה, עניתי שזה שאני לא צריכה לעצור את הנשימה כדי לשרוך את הנעליים - מרגיש נפלא! מאז נשרו מעלי 42 ק"ג. נשארו לי בערך 8 ק"ג למשקל היעד שהצבתי לעצמי בתחילת התהליך. ואין מאושרת ממני. אני יוצאת, נותת טיפולים, לומדת, נותת הרצאות ופשוט פורחת! ובעלי - הוא דואג (הוא לחוץ שהוא נשאר שמן יותר ממני חחח)...
 
פעם אחת בחיים רציתי לרדת במשקל באמת

אני שמנה מילדות. אף פעם המשקל שלי לא הטריד אותי - גם לא כשלבשתי בגיל צעיר בגדים של מבוגרות כי לא היה משהו אחר במידה שלי. נכנסתי לענייני הדיאטות רק לאחר שהתחלתי טיפולי פוריות, ואז גיליתי שהגעתי ל 100 ק"ג. השקילה הזו אצל הרופא היתה מאוד מבישה בשבילי. הרופא הבהיר לי שדיאטה תוכל לעזור לי להכנס להריון.
במשך הזמן הספקתי לעשות כמה וכמה דיאטות: לרדת ולעלות. בשיא שלי הייתי 120 ק"ג ובדיאטות הגעתי למשקל מינימלי של 80 ק"ג. (אני אמורה לשקול 60).
לפני כמה שנים המליצה לי אנדוקרינולוגית לעשות ניתוח. התחלתי לקרא בפורום הזה ובעוד מקומות באינטרנט על הניתוח, ומה שקראתי לא מצא חן בעיני. נכון, קראתי על הצלחות רבות, אבל דווקא ההתמודדות עם הטבעת הפחידה אותי - הקאות, אכילה מועטה וכו'. שוב ניסיתי דיאטנית שנתנה לי דיאטה דלת פחממות באופן קיצוני. ירדתי בדיאטה הזו, אבל לא הרבה כי לא שמרתי על כמויות סבירות של שומנים וחלבונים. לאחר מכן עשיתי ניסוי אחרון של כדורי קסניקל. ירדתי ל 80. לאחר זמן מה שוב התחלתי לעלות ואז התחלתי לעלות את הרעיון של הניתוח כמשהו שאני רוצה באמת.
האנדו' באותו זמן לא כל כך ראתה את התחלת העליה, אז אמרה שמה פתאום ניתוח ואני סיפור הצלחה עם הקסניקל. הסברתי לה שאני כבר שוב עולה במשקל, ואכן, תוך כמה זמן שוב הגעתי למשקל 100.
עכשיו החלטתי שאני עושה את הניתוח ויהי מה.
לפני שנתיים וחצי עשיתי טבעת.
ירדתי ל 74 שזה המשקל הכי נמוך שהייתי בו אי פעם.
שוב עליתי - כי אם לא שומרים אז אפשר לעלות במשקל גם עם טבעת סגורה על 7.
ועכשיו אני שוב יורדת - הפעם בעזרת הטבעת.
 

M 4

New member
וואו!!! ממש מעודד לקרא את מה שאתם כותבים...

אני נותחתי לפני יומיים בסורוקה ע"י ד"ר אבינוח ואם מישהו פה בעבר הגדיר אותו כמלאך הוא צדק בהחלט.
הניתוח עבר בהצלחה...הצוות הרפואי היה מעולה.
אני כואבת מאד אך מתאוששת.
זה הניחוח השלישי שלי.
את הראשון עברתי ב"שרון" אצל ד"ר צרור ..היה נהדר עד שהטבעת התחילה לדלוף.
העלתי את כל הק"ג שהשלתי :(
הוא שלח אותי לרופאה אחרת מאד מפורסמת המתמחה בשרוול...
לא אזכיר את שמה אך היא לא טרחה לספר לי שהיא לא מיומנת בסוג כזה של ניתוחים (טבעת).
היא פתחה אותי, לא החליפה את הטבעת ורק ניסתה לתקן.
הניתוח השני לא צלח והייתי כבר מיואשת.
לא עליתי במשקל אבל לפני מס' חודשים פגשתי מישהו שהמליץ בחום על ד"ר אבינוח והחלטתי לנסות שוב בפעם האחרונה...
זהו, מקווה שהפעם יצליח לי :)
ד"ר אבינוח ממש רופא בחסד עליון...פשוט מדהים!
אני מתחילה שוב את התהליך ומבטיחה לעדכן...
 

באבי78

New member
אצלי תמיד הייתה הבעיה של המשקל

אבל מה שהכריע זה שלא יכולתי לראות עצמי בתמונות עם הילדים המהממים שלי... ואז פגשתי 2 אנשים שעשו שרוול ומיד החלטתי שזה מה שאני אעשה.. ואכן עשיתי!!
 
הסיבה העיקרית שלי

היא הילדים שלי. לא יכולתי כבר לתפקד בשבילם. רציתי שיתגאו בי. הבת שלי מתגייסת שבוע הבא. עמדתי לידה גאה במסיבת סיום לפני שבועיים והחברות שלה אמרו כמה רזיתי. ביום חמישי הבא אני אהיה אימא גאה מאוד לצידה , ובעתיד גם אעמוד לצידה גאה מאוד בחופתה. זה גם הבריאות אבל באמת שכבר לא יכולתי לסבול את עצמי במראה. היום כמובן הסיפור לגמרי שונה.
 

nony4

New member
סקר מעניין!!!

הסיבה העיקרית לעבור את הניתוח הוא הפחד הממשי למות!!!!

שקלתי 155.5 קילו, אמא ל - 4 ילדים קטנים וכל הזמן היה לי בראש שאוטוטו הילדים שלי יתומים מאמא!!!!!
 

bugva

New member
בא לי לשתף גם.

אני בת 37, עד גיל 30 שמרתי על משקל יציב פחות או יותר. קצת לפנ קצת לשם, אף פעם לא יותר מדי שמנה, אבל גם לא רזה.
מאז, בגלל אורח חיים מטורף בעבודה, מבחנים, לחצים, פרנסה, ילדים.. וכל שאר התרוצים התחלתי לעלות (כמו כולם במצבי וסביבי). לפני כ 3 שנים, כשאורח החיים קצת התייצב - הגיע הזמן לרדת במשקל. אז נפלו עלי כמה קשיים חדשים ומאוד לא צפויים ובמקום לרדת (כמו כולם מסביבי) התחלתי לעלות, ולעלות, ולעלות...
הרגשתי שאיבדתי שליטה על עצמי. על האכילה שלי. ניסיתי בלי סוף דיאטות ולא התמדתי באף אחת. הופיע לי יתר לחץ דם. והרגשתי שאני נכשלת בדוגמא שאני נותנת לילדי. וללקוחותי.
בגלל חוסר השליטה שלי, הרגשתי שאין לי זכות לדרוש מילדי שליטהעצמית והרגלים בריאים ולאחרונה התחלתי לראות את ביתי הבכורה משמינה גם היא. זה היה המקום שבו החלטתי שני חייבת לעשות שינוי. ועכשיו.
אני זוכרת שאבא שלי הפסיק לעשן כשהיה בגילי (37) וכמה החוויה הזו היתה מכוננת עבורי. ראיתי את היסורים שלו, חשבתי שהוא הכי גיבור בעולם. ומעולם לא נגעתי בסיגריה.
אני מקוה שהמאמץ הכביר שאני עושה כדי להרזות, כדי לרכוש הרגלי אכילה נכונה, ישפיעו על ילדי כמו שהפסקת העישון של אבי השפיעה עלי, ושאוכל להנחיל הרגלים בריאים ונכונים לילדיי.
 
למעלה