שאלה וסקר לחברי הפורום !

ליבי3617

New member
תכל'ס? כי רציתי למות

באמת.
לא ראיתי טעם בחיים האלה שחייתי.
לא הייתי קיימת, לא יכולתי לקנות בגדים, אחיות שלי התחתנו לפניי ולא הלך לי כמעט בכלום.
כל ניסיון הרזיה שהיה לי נכשל בגדול ונוספו לי עוד כמה ק"ג לחוויה.

בסופו של דבר הרמתי ידיים ובדיוק אז האנדוקרינולוגית שלי ייעצה לי ללכת לסדנת הרזיה באיכילוב, שם היא כבר התחילה ולא קיבלו אותי אז היא הפנתה אותי למלב"י ושם היו בעיקר ניתוחים אז השאר היסטוריה.
היום במשקל של 60 ק"ג הכל שונה.
חוויית הדייטים (שומעת כל הזמן "את מושכת ויפה").. דייטים נבחרים גם נשארים ידידים. למה לא להישאר בקשר עם בחור מקסים למרות שאנחנו לא נתאים כבעל ואישה? קיבלתי עוד חבר לדרך.
בגדים - אין מה לומר.
לצאת, לבלות, ואפילו בעבודה אני אדם אחר. בטוח יותר, קליל יותר, מהיר יותר ומאושר יותר.

כאילו יש לגיטימציה.
כי כשהייתי גדולה הייתי צריכה להיות החומה של כולם.
צחוק הגורל, עכשיו קבעתי את זה בעצמי כשפתחתי את "משורוולים".

יום ההולדת שלי, שחל אתמול בלועזית, פתח אצלי התחשבנויות נפש חדשות.
 
מזל טוב ( קצת באיחור )

 
נטו הבריאות.

למעשה הייתי מהמתנגדים החריפים לניתוח.
וכל הזמן חשתי לעצמי שטויות. מי צריך ניתוח. אם ארצה אני יכולה לרדת בקלי קלות.
בפועל. לא הצלחתי לרזות ומצאתי את עצמי בת 27 עם כולסטרול גבוה.וסוכר גבולי ממש.
הרופא שלי אמר "תיקחי את עצמך דחוף לידיים"
הדיאטנית שלי שליוותה אותי במהלך כמה דיאטות בחיים שלי אמרה לי. אני חושבת שיכול להתאים לך ניתוח טבעת. תקראי על זה ותבריי ותגידי מה את חושבת.
באותה תקופה מישהיא קרובה עברה את הניתוח באופן חסוי. אף אחד לא ידע מזה ולא דיברנו על זה אבל הבנתי שזה מה שעשתה וראיתי שהחיים לא נוראיים בלל עם טבעת
וככה הגעתי לניתוח. אצל ד"ר משולם בביקור חולים.
היום. אוטוטו שנה אחרי. סגורה על 5+שמינית. ירידה של 23.2 קילו.
עדיין יש לי מה לרדת. אבל שמחה מאוד על הצעד הזה. ומודה לאלוקים שנתן לרופאים את השכל לייצר כזה דבר. לטובת האנושות כולה....
 

ROTS1

New member
אז אצלי זה ככה..

מגיל צעיר חייתי בחדר כושר.
ואז, המאמן האישי שלי אמר לי, בגלל המבנה גוף שלך, אתה מתאים להיות באדיבילדר.
אז עשינו תוכנית לפתח את מסת השרירים.
הייתי אוכל המון, על הבוקר, עוף שלם או 20 ביצים קשות. כל יום.
שייקים של חלבונים, והמון המון הרמת משקולות.
באיזשהו שלב בצבא, כבר לא היה לי זמן ללכת לחדר כושר.
לאט לאט גם הפסקתי את האימוני כושר, והשרירים עם הזמן הפכו לשומנים.
הרגלי האכילה נשארו, אבל אין מה שישרוף את זה.
ניסיתי כמה דיאטות, אבל הלחם תמיד ניצח.
כל פעם ירדתי קצת, ואחר כך העליתי כפול.
אמא שלי עברה ניתוח אצל אבינוח לפני 11 שנים, והיא המליצה לי ללכת אליו.
אז הלכתי לפגישת יעוץ, והוא נתן לי את הטופס עם כל הבדיקות...
איכשהו שכחתי מזה בגלל לחץ בעבודה, ועברה כמעט שנה מאז.
הגעתי למצב שבו אני שוקל 140 ק"ג, בקושי מצליח לישון בלילה, וקשה לי לזוז.
הייתי מסתכל על עצמי בתמונות ופשוט נגעל.
באיזה יום שישי אחד, אמא שלי הלכה לאבינוח לסגור את הטבעת.
אז אמרתי לה אני אבוא איתך, נראה מה הוא יגיד.
נכנסתי אליו ביחד איתה, ושם הוא נתן לי שוב את הטפסים לבדיקות.
הלכתי ועשיתי את כל הבדיקות באותו שבוע, והתקשרתי לרובין לקבוע תור לניתוח.
ב30.4.2012 עשיתי את הניתוח, והיום, 33 קילו פחות, אני פשוט מאושר.
אני עובד כמו פדנט עם דיאטנית, משחק טניס, עושה הליכות, רוכב המון בשטח עם האופנוע.
בעבודה הבטחון העצמי שלי פשוט קפץ לשמיים, אני עומד מול אנשים ומעביר הדרכות בלי להתבייש בעצמי.
אני מקבל המון מחמאות.
אני פשוט מאושר מהיום בו עברתי את הניתוח..
 

יעקבי10

New member
הסיבות שלי:

מרגש לקרוא את נימוקי החברים. מזדהה עם הרבה מהנאמר. עם זאת, אני עצמי הייתי שלם עם גופי, כך חייתי מאז ומעולם שאין צורך להתייחס לחברה ולדבריה, ולכן לא הפריע לי שונותי, מה עוד שבחברה בה אני נמצא לא תמיד הייתי חריג
. נכון, עשיתי דיאטות מידי פעם בעיקר בשביל האתגר, ותמיד עמדתי ביעד, אלא שככולנו - לא הצלחתי להשאר שם (אני לא אקריב את כל חיי למלחמה הבלתי פוסקת הזו, לחיי רעב וחשבון לא נורמלי. יש לי דברים נוספים לעשות בחיים!).
מה שהביא אותי בסופו של דבר להחליט על ניתוח הם 2 סיבות (השוות בחשיבותן):

1. הבדיקות.
התוצאות ניבאו לי עתיד שחור. ערכי הסוכר, טגליצירידים, כבד שומני, טחול מוגדל וכו' וכו' הבהירו לי אחרי בירור שטחי כי הסיכוי שלי לקבל בעשוריים הקרובים (מקסימום...) אירוע מוחי חמור או/ו התקף לב איום או/ו תופעות הלואי הסוכרתיים שאין נוראים מהם, מלבד כל המחלות הנלוות במעגל שני ולא באופן ישיר מעודף משקל גדול, כאי ספיקת איברים חיוניים, בלאי מחריד בתפקוד הרגליים-ברכיים המלווה בכאבים בלתי נסבלים וכו' וכו' (אני רואה את הקרובים אלי מבחינה ביולוגית שזה מה שעלה בחכתם - ואיני רוצה להיות כמותם...), ומיד החלטתי - הולכים לניתוח. אמרתי לעצמי: גם אם לא אכפת לי למות, אבל עד שזה יקרה אני רוצה לחיות בלי סבל...

2. אשתי.
שמתי לב שממש לא טוב לה עם המראה שלי. החלטתי שזה מאוד לא מגיע לה, וזה דחף אותי לניתוח (כשהפסיכולוגית של מלב"י שאלה אותי איך אשתי מקבלת את החלטתי להתנתח - חייכתי בליבי..).

נותחתי בניתוח טבעת אצל אבינוח, לפני כשלושה וחצי חודשים. סגור כעת על 7, ומרגיש מגבלה נורמלית. אוכל הכל, לאט ומסודר, כל 3 שעות, ומשתדל על אכילת מזון בריא ומשביע לצד הקפדה (!) על הפינוקים, במידה נכונה. בשביל להסתגף ולחשב כל היום קלוריות ולהתנזר מכל דבר מתוק כל הזמן - לא הייתי צריך לעשות ניתוח).
נכון להיום ירדתי קצת יותר מעשרים קילו. הלואי שימשיך כך. אני צריך לרדת עוד כעשרים, אולי קצת פחות.
 

רלין1

New member
חוסר בטחון עצמי

דימי עצמי נמוך,
ובעיות פריון,
לקח זמן עד שהחלטתי שאני עוזרת לעצמי,
ולקח לי זמן עד שעשיתי סוויץ במוח,
אף פעם לא תפסתי את עצמי כשמנה,
הדימוי גוף שלי האישי, היה של בחורה רזה...
הקונפליקט בין מה שדמיינתי שאני,
לבין מה שראיתי במראה/תמונות, הרג אותי!!!!!!!
ניתוח בהתחלה, היה בעייני סוג של כישלון,
הרגשתי שאני מזלזת בעצמי,
"מה את לא יכולה להתאפק? תלצדי לסגור את הפה,
עד שלמדתי שאני אוכלת כצורך רגי נפשי,
ועד שלמדתי שאני לא יכולה לעזור לעצמי...
היום ההסתכלות שלי על ניתוח היא כמעשה גבורה ולא חולשה,
וממתינה בצפייה לירידה..
 
אני והחיים היינו כשני מקבילים שלא נפגשים...

לא חייתי ממש את החיים, ולא נהניתי מהם, רק עברתי לידם
וצפיתי בשקט מן הצד.
מסלול החיים שלי היה קל ונח, אך לא יכולתי להנות מכלום!
אלוקים נתן לי המון מתנות, והאוכל לקח לי את ההנאה מכולם!
התחתנתי עם בעל מקסים, ילדתי ילדים נפלאים,
עבודה מצויינת. אך בד בבד כל הזמן נאבקתי באוכל ובמשקל ללא יכולת.
ותמיד ידעתי בתת מודע שאני לא ממש אשמה בכשלונות של המלחמה הזאת,
זו מלחמה אבודה מראש, כי הגעתי אליה עם גנים נוראיים של כמה וכמה דורות שמנים אחורה.
שנאתי את המראה שלי ( לא את עצמי), לא אהבתי להתלבש, הייתי חסרת ביטחון,
ולא נהניתי משום דבר טוב שקורה סביבי.
נולדתי עם המון חוש אסטטי ויופי.
אני אישה יפה מאד (אומרת את זה בלי להתבייש, ממילא אתם לא מכירים אותי)
ושום דבר מזה לא יכולתי להנות, כל זמן שהייתי שמנה.

ירדתי בשנתיים האחרונות מאז הטבעת 28 קילו, ששינו לי את כל החיים!!!
 

קובי d1

New member
הסיבות שלי לעשיית הניתוח

סכרת ברמות גבוהות של 350-400 עם טיפול תרופתי
יתר לחץ דם , בקיצר בעיות בריאות
כמו שכולכם יודעים אני 11 וחצי שנה אחרי הניתוח לא רזה ,מבסוט מהמשקל שלי ,לא מעוניין לרדת יותר



קובי
 
למרות שעוד לא נותחתי ארשום את הסיבות שלי

קראתי בשקיקה את כל מה שכתבתם ואתם מדהימים,
אני לא מאמינה שתוך כמה חודשים כל אחד הצליח להשיל בסביבות 20-30 קילו, זה מדהים.
הסיבה שלי היא - ההשמנה ההולכת וגוברת שכבר פגעה בבריאות שלי.
כשהייתי בשנות העשרים שקלתי בסביבות 75 ואחותי קראה לי בו דרק השמנה (בגלל הצמות).
הגובה שלי 1.73 ותמיד עשיתי דיאטות, גם כשהייתי צעירה הרגשתי תמיד לא שלמה עם עצמי.
בשנות השלושים לחיי העלתי את המשקל לסביבות 85 ק"ג, למרות סטודיו סי, שומרי משקל וחרמוני.
לפני גיל 40 חליתי בסרטן השד, נותחתי עברתי כימו והקרנות, כשאמרו לי שאני חולה הייתי בטוחה
שאני אהיה רזה מההקאות אז התחלתי לאכול בטרוף, הדיאטנית בבי"ח אמרה לי שהטיפולים שאעבור
יכולים לגרום לי להשמין ונכנסתי לאחר המחלה לדיאטה, הייתי בקבוצה של קופ"ח מכבי והצלחתי להוריד קצת
ממה שהעלתי. כשהייתי בקבוצת תמיכה לחולה סרטן היתה שם בחורה צעירה שחלתה בסרטן הקיבה והוציאו לה
את הקיבה והיא לא יכולה לאכול רק נוזלים או מרוסק ומקיאה הרבה ואז אני זוכרת שהיא אמרה לי
"כל עוד את יכולה תאכלי ותהני מהחיים" וזה השפיע עליי ושוב שמנתי, וכך התגלגלתי ושמנתי ורזיתי ושמנתי.
לפני שנתיים הייתי בזוגיות נפלאה של 5 שנים עם מישהוא שקיבל אותי ואהב אותי והייתי מאושרת.
אז שקלתי בסביבות 103 ועשיתי דיאטות והיצלחתי להוריד ל-97 אבל זה לא החזיק מעמד ושוב שמנתי.
לפני שנתיים כשנפרדנו הוא כתב לי "מעולם לא אמרתי לך אבל אני מבקש בשבילך, תעשי דיאטה ותרזי
בשביל החיים שלך ואם את אוהבת אותי תשתדלי יותר". ניסיתי ושוב נכשלתי, אפילו הקמתי קבוצת דיאטה
אצלי בבית שבנות הצליחו להשיל 5-8 קילו .
לאחרונה כשהייתי במשקל 114 ניסיתי את דיאטת 17 הימים אבל שוב נכשלתי. ואז הגעתי למצב שאני לא
יכולה ללכת על הרגליים בגלל המשקל(יש לי כפות רגליים מאוד רזות) וצמח לי דורבן בעקב. והבדיקות לא היו טובות.
ההחלטה הגיע כשהבנתי שאם אעשה את הניתוח אני אוכל לחיות כמו בן אדם, כמו שכל אחד פה פרט
את הקושי בלקנות בגדים, את החוסר נוחות שמסתכלים עליך, את החוסר רצון לצאת ולהיות בחברה.
את הקושי למצוא עבודה, ובעצם אלו לא חיים, לא יכולה יותר לסבול את עצמי.
תמיד פחדתי מהניתוח ואני עדיין מלאה בחששות, אבל החלטתי וזהו.
אני קוראת פה הרבה והגעתי למסקנה שאעשה את השרוול ולא הטבעת (יש לי סיוטים מהקאות)
עברתי את הוועדה ומצאו לי קורטיזול גבוהה, עברתי עכשיו סדרת בדיקות ואם יצאו בסדר
אלך להתנתח ואני מאוד מקווה להוריד לפחות 30 קילו ולחיות כמו בן אדם נורמאלי.

מצטערת על הסיפור הארוך אבל זה התגלגל לי

בהצלחה לכולם, אתם מקסימים וטוב שהקבוצה הזו קיימת
 

אופירA

New member
מנהל
שאלות

א. למה אחותך קראה לך שמנה עם משקל 75 ק"ג בגובה כמו שלך? (תקין לחלוטין)

ב. בכל פעם שנכשלת ולא החזקת מעמד, האם היית שוברת את הכלים וחוזרת לאכילה לא בריאה ובלי חשבון, או שהיית ממשיכה להתמיד ולהשתדל, אבל ללא הצלחה בירידה במשקל?

הסיפור שלך מאלף. מבטא יפה מאוד את התפתחות הבעיה של מחלת ההשמנה המורבידית.
 
תשובות לאופירה


א. אחותי קראה לי כך מכיוון שכשהייתי בנח"ל (טרום שרות צבאי) בקיבוץ עשיתי כל הזמן צמות
בכל הראש (כמו בו דרק) לבשתי בגדים גדולים וזרוקים ונראתי שמנה (אני רחבה באגן וזה מוסיף).
גם בעיניה נראתי שמנה ולכן קראה לי כך. בגיל 22 כשהיתגרשתי שקלתי 70 קילו ואז עשיתי דיאטה
וירדתי למשקל של 60 קילו, אבל הרבה אמרו לי שאני נראית זוועה וזה לא החזיק הרבה זמן.

ב. היו לי תקופות של דיאטה שכן החזיקו אבל תמיד היה משהו ששבר אותי ומצאתי נחומים באוכל.
עד היום אני משתדלת לשמור ולא לאכול שטויות אבל הבעיה שלי היא בלילה עם כל הבדידות שלי
אני כל רגע הולכת למקרר ולוקחת משהוא (מאין פיצוי).

מעבר לסרטן שעברתי, עברתי דברים מאוד קשים, והחיים לא הטיבו עימי אבל אני מנסה כל הזמן
לשמור על אופטימיות.
היום אני בתקופה מאוד גרועה אבל תמיד יראו אותי מחייכת.
אני מודעת לכל, יש לי ניסיון ענק בכל נושא התזונה הבריאה והדיאטות ויש לי פה חומר שאני יכולה
לעזור להרבה בנות לרזות. הבעיה היא... מה שאני עוברת בכל יום ואיך אני מתמודדת עם זה
וכשמגיע הלילה ואני לבד אז יש לי הרבה שבירות.

מקווה שעניתי לך על הכל ואם לא אשמח לענות.

שבת קסומה לך ולחברי הפורום
 

שמחה37

New member
תמונה שראיתי ולא זיהיתי את עצמי

שם גמלה ההחלטה

אבל זה רק היה הקש ששבר את גב הגמל

בכל התחומים אני מצליחה ומול האוכל נכשלתי

הייתי צריכה לסמן וי על זה

וסימנתי.

שמחה
 

maya567

New member
גיליתי שמישהי שאני מכירה כרזה עשתה ניתוח

אחרי שכבר די השלמתי עם זה שאני פשוט אהיה שמנה וזהו, גיליתי שמישהי שאני מכירה כבחורה רזה לגמרי כבר יותר משנה בעצם עשתה ניתוח כמה שנים לפני וירדה 60 קילו.
זה היה בדצמבר שעבר. מאז התחלתי לחקור את הנושא והגעתי להחלטה שאני רוצה לעבור שרוול. במרץ נותחתי ואתמול היו 4 חודשים לניתוח.
 

ORית37

New member
ההחלטה שחרצה את הגורל ללכת לניתוח היתה סבתא.

מס' שנים שבדיקות הדם לא משהו, לחץ הדם מאוזן רק ע"י כדורים.
הברכיים כבר לא כ"כ סוחבות כמו פעם.
ביטחון עצמי בריצפה.
לא יכולה להסתכל על עצמי בתמונות (אם בכלל מישהו הצליח לצלם אותי).

כל זה לא זעזע אותי כמו מצבה של סבתא שלי (שכולם אומרים שאני מאוד דומה לה)...לפני כשנה מצבה החמיר, ירידת מלח לכדי איבוד זיכרון, אי יכולת ללכת ועוד.
כשאושפזה, הסניטר נכנס לחדר לעזור לה הוא התנצל ואמר שאין לו כוח להרים אישה כבדת משקל. כמו כן מטפלות אישיות שבאו לביתה עשו אחורה פנה כשראו את "גדול" הבעיה.

אז החלטתי סופית שאני לא רוצה להגיע למצב שלה!!!!
היום אני חצי שנה אחרי ניתוח, אם 14 קילו פחות , סגורה על 8 ורבע.

אבא שלי בן 63, שמן, עם בעיות רפואיות מכאן עד ירושלים ואם זאת מפחד לעשות ניתוח
 
רצון עז לפתור את הבעייה הזאת ולמעשה לחיות

* המשקל מנע ממני לעשות הרבה מאד דברים , מאחר ואני תמיד הרגשתי שאני נראית נורא

וגם קיבלתי על כך תגובות מהסביבה , כי אין מה לעשות כאשר בן אדם לא מרגיש טוב עם עצמו אז אנשים קולטים את זה ומרשים לעצמם ...

ופשוט עם השנים עם התסכול והייאוש של דיאטה אחרי דיאטה שרק גרם להחרפת הבעייה .

וגם זה שכפי שנכתב פה אין דייטים וכלום ופשוט אין חיים , החיים שלי היה פשוט לאכול מול הטלוויזיה .

* רופאת משפחה הציעה לי ניתוח לפני שנתיים ולא הייתי מוכנה לשמוע.( מפחד )

ואז הכרתי מישהי בעבודה שעשתה את זה והיא סיפרה לי על "השרוול " ואז איכשהוא קצת נפתחתי לנושא אבל עדיין לא הייתי בשלה .

ואז מאחד אותם ימים משעממים מצאתי את הפורום הזה והתחלתי לקרוא פה ובהמלצתכם גם בפורום השכן " משרוולים " וככה קיבלתי אומץ לעשות את הניתוח ( באמת אם לא שני הפורומים האלה ... )

*** כמוכן שמה גם תרם זה המצב הבריאותי העגום שבו הייתי : התחלה של סכרת , כולסטרול וכו' ..

אני רק ארבעה חודשים מהניתוח אז אני עדיין בדרך , אני מריגשה קצת יותר טוב מלפני ארבעה חודשים אין ספק אבל אני מרגישה שאני עדיין בדרך עוד לא הגעתי ......
 
למעלה