כי האף של פינוקיו (החומר) התארך כל אימת ששיקר
במציאות אין עולם רוח. זו אשליה פנימית שנוצרת מזרמי חשמל בין תאי העצב.
ללא גרוי חשמלי שהוא תוצא ביוכימי, אכן היו המחשבות נעצרות.
ללא גרוי חיצוני חושי או גופני תאי העצב לא מסוגלים לחולל רישום
משמעותי ולזכור אותו. נשארנו עם האפשרות לחולל מחשבה ממאגר
הזכרון כמעט ללא גרוי חיצוני- לדוגמא חלומות או אותם משחקי מחשבות
הנוצרים מזרימה אקראית בין תאי העצב, משחק מחשבות/שכנוע עצמי
מנגד, תמיד המח פתוח לגרויים חיצונים. יוצר מחפש השראה מהסביבה
טריגר כלשהוא. לסיכום אין עולם רוח, רק זרמי חשמל אקראיים שאנחנו
מזהים כמחשבות ורגשות שמשפיעות על התחושה שלנו - לא ההיפך.