רשמים ממרכז מפנה בראש פינה

amis12345

New member
רשמים ממרכז מפנה בראש פינה

לאחר מחשבה החלטתי להעלות פוסט ובו רשמים מהטיפול שעברנו במרכז "מפנה" שהסתיים ממש לאחרונה.
הסיבה שאני מעלה פוסט זה היא כדי לסייע להורים השוקלים טיפול שם, שייתכן ונחשפו לתמונה לא מאוזנת בפורום זה, שמקורה בעמדות עקרוניות, שכבודן במקומו מונח, אך לטעמי לוקות בהעדר ידע בסיסי אודות המתרחש שם.
לגבי מסגרת הטיפול - מרכז מפנה מציע טיפול משפחתי. בני המשפחה כולם הם מטופלים. הטיפול מתמקד כמובן בילד המאובחן בספקטרום, אך בנוסף מטופלים בני הזוג והאחים. התפיסה מאחורי הטיפול המשפחתי היא שלבני הזוג חלק מהותי בהתפתחות התקינה של הילד. מי שמפחד משינוי באורח חייו ומבחינה פסיכולוגית של מהות הקשר שלו עם בן/בת הזוג, לרבות ההשפעות על ילדו המאובחן – ככל הנראה מרכז מפנה אינו המקום בשבילו. לא קל שם.
באופן אישי, אני חש שמרכז מפנה תרם לשיפור הקשר שלי עם אשתי, ולשיפור יכולותיי כהורה.
לגבי הטיפול בילד המאובחן – השיטה במרכז היא טיפול דרך משחק. הטיפול מתבצע בעיקר בחדר הטיפולים, ומדובר בחדר גדול. בניגוד לתיאורים, החדר כולל שלל משחקים וגירויים. בני התחבר מהר מאוד עם דובי ובעיקר עם חתול. למרות שהחזקתם פגמה ביכולתו המוטורית – איש לא חשב להרחיקם ממנו. להיפך, שמחו מאוד שהוא מצא חברים. ככלל, יוזמות של הילד נענות לרוב בברכה.
בתחילת הטיפול, הילד שוהה בחברת הוריו עם מטפל אחד. ולאחר מספר ימים - עם התבססות קשר בלתי אמצעי - הילד יעבור לטיפול בחברת המטפל ללא ההורים. בהדרגה, מתווספים מטפלים נוספים. ההורים מתרגלים שעות משחק עם הילד בתחילת היום, ומקבלים משוב.
בנוסף, קיימת בריכה טיפולית וחצר משחקים. הטיפול בבריכה הטיפולית מתבצע בנוכחות ההורים מספר פעמים בשבוע.
עיקרון מרכזי במסגרת הטיפול הוא שלילד תמיד ניתנת הבחירה. הוא לא חייב לשחק. הוא אף יכול להתנהל בדפוסים "אוטיסטיים". זוהי זכותו. תפקידו של המטפל הוא לעניין את הילד מספיק כדי שייעתר למשחק ויימנע מהתבודדות ומדפוסים שאינם רצויים. דרושה לשם כך מיומנות רבה. צוות מפנה – בבני טיפלו 5 מטפלים - אוחז בה – מעל ומעבר.
מכיוון שהטיפול הוא בדרך משחק, התפתחות הפעוט היא בעיקרה ספונטאנית. לא מציבים מטרות מוגדרות. המטרה היא להעניק לילד תחושת ביטחון ולחזק בהדרגה את הקשר עם המטפלים. הילד מטופל כ-7 שעות ביום כולל שעות ארוחה ושינת צהריים. במהלך הטיפול, ובאופן טבעי והדרגתי, ניכר שיפור ביכולות התקשורת, השפה, ביכולות המוטורית ובהרגלים דוגמת שינה ואכילה.
למיטב הבנתי שיטת מפנה מתאימה גם לילדים רגילים אם כי היא דורשת השקעה שהורים רגילים יתקשו לעמוד בה. אציין כי בני לא היה אמור להיות מוגדר בספקטרום האוטיסטי מלכתחילה. די היה בכמה שעות צפיה להגיע למסקנה זו. הוא סובל מבעיות מסוג אחר, ומדפוסים הנחזים קלינית כאוטיסטיים, אך יש לו קשר עין מצויין והוא מצוי בקשר בכל עת. השהות במרכז מפנה שיפרה באופן משמעותי כמעט כל אספקט ביכולותיו של בני. אם הייתי יכול הייתי נשאר שם חודש נוסף.
לסיכום, למי שיכול להרשות לעצמו את הטיפול שם, ואינו מפחד לשנות את חייו, קשה לי לחשוב על מקום טוב יותר ממרכז מפנה. אני בספק האם קיימים מקומות דומים בארץ, ואולי אף בעולם.
 

amis12345

New member
אני לא רופא או מאבחן

הילד אובחן כאוטיסט בידי רופא התפתחותי ופסיכולוגית ילדים. מטבעם של דברים, מידת החשיפה שלהם אליו היתה מוגבלת. הטיפול במפנה כלל מעל 160 שעות טיפול פרטני. התברר כי הילד סובל מבעיות, בעיקר חרדה, שגורמות לסממנים אוטיסטיים בעיקר בסיטואציות בהן הוא אינו חש ביטחון. אין לו בעיות הבנה, התבטאות או יצירת קשר במצבים בהם הוא חש ביטחון. מהי התוצאה במבחנים של ה-DSM, בתלות בגרסא (4 או 5) כשבוחנים את הסממנים - קטונתי. איני מומחה בהגדרת אוטיזם. חשוב לי להבהיר שאין לי טענות למאבחנים אם כי ייתכן ששיטת האבחון מקשה על אבחון מדויק. תמיד דיווחתי שהתפקוד בבית גבוה משמעותית מבמקומות אחרים. אף אחד לא בא לבדוק.
 

dina199

New member
אז הוא כן מאובחן כאוטיסט על ידי

גורמים מוסמכים.
לגבי מסקנות - זו יכולה להיות שאלה ביצה ותרנגולת.
להגיד שחרדות גרמות לסממנים אוטיסטיים זה בדיוק כמו להגיד שהאוטיזם גורם לחקדות.
ורכן שאלה : לאיזה סממנים אוטיסטים בדיוק גורמות החרדות ? למיטב ידיעתי החרדה עצמה זה סממן מספיר אוטיסטי (בתוספץ לסממנים אחרים). גם תפקוד בבית גבוה שגבוה משמעותית ממקומות אחרים זה סממן אוטיסטי .
 

amis12345

New member
לגבי חרדות

למרכז מפנה מתקבלים רק ילדים שאובחנו בספקטרום האוטיסטי בידי גורמים מוסמכים.

לגב החרדות השאלה היא גם ממה החרדות נובעות, ובאלו מצבים הן מופיעות. התחושה שלי היא שלא סתם הוכפל פי 30 מספר הילדים המוגדרים כאוטיסטים במדינת ישראל, כי ההגדרות הן רחבות מידי ואז גם באופן פלאי ילדים "אוטיסטים" נרפאים ומשתלבים כילדים רגילים במערכות השונות.
אוטיזם, להבנתי, בגרעין הקשה, הוא בעיית תקשורת. כשאין בעיית תקשורת - אין אוטיזם.
במקרה של בני החרדות גורמות להתנהגויות לא שגרתיות כגון ריצה מעגלית, נשיקות לבובות, התרגשות, וכיוצ"ב, שהינם סימנים קליניים המתאימים לאוטיזם.

יחד עם זאת כיום יש קשר עין רציף, דיבור, הבנה, מחוות וכיוצ"ב ברמה המתאימה לגילו.
 

dina199

New member
אפילו אנשי מקצוע היום כבר מודים

שקשר עין לא מעלה ולא מוריד בקשר לאוטיזם.

בינתיים יוצא כך : למפנה מתקבלים רק מי הוגדר כאוטיסט (ומתחת לגיל 3) . ואז אחרי טיפול של משך זמן מסויים בסביבה סטרילית ההורים מקבלים הודעה שהילד לא אוטיסט אלא שיש לו 'כל מני סממנים מכל מני סיבות'.

אז אני אומרת שוב - אנילא מתייחסת למפנה , לשיטת טיפול, ואם זה טוב או רע.
אני מתייחסת להגדרות . לי סיפקו במשך 14 שנה הסברים ל'סיבות לכל הסממנים' שהיו אצל הבן שלי (כל דבר תמיד אפשר להסביר - יש לי ביד איבחון פסיכולוגי שלם שנראה כמו שאלון של טוני אטווד, אבל ללא שום מסקנה ) ובסוף התברר שהכל הסתכם במילה אחת - 'אספרגר'
.
 
קראתי את השרשור, רק עד ההודעה הזאת

ולא קראתי את השאר וממש חשוב לי להגיב... אני מסכימה איתך הסכמה מוחלטת! אני חושבת שיש הרבה מאוד מאובחנים, שבגלל שיטת איבחון לא מדוייקת ואולי גם בגלל חוסר ידע והבנה, ילדים רבים מוגדרים כאוטיסטים כאשר יש להם בעיות מסוג אחר... לדוגמא ילדים עם בעיות בויסות חושי, הופכים אותם לילדי add, או adhd או כל מיני דברים במקום להתמקד בקושי בויסות החושי שהוא הטריגר האמיתי ולטפל בו... הרבה ילדים שיש להם בעיות רגשיות או ויסות חושי וכדומה, הופכים לאוטיסטים... אתם יודעים שחרדות גורמות לחוסר רצון בקשר עין, חרדות גורמות להימנעות חברתית... חרדות גורמוטת להתנהגות אוטיסטית, אבל עם מטפלים במקור של הבעיה, והנה תראו, חחח... הילד יצא מ"האוטיזם"... אני חושבת שהרבה מאוד מאובחנים, לא מאובחנים נכון ולכן גם לא עובדים איתם נכון... ממזמן הגעתי למסקנה הזאת.

לגבי ראש פינה, לא מכירה ולכן לא מחווה דיעה... לי זה נשמע כמו טיפול שצריך להיות לא רק בראש פינה, אלא בכל עיר ועיר...
 
שני הדברים שציינת הם לא סממנים אוטיסטים

הם סממנים אנושיים, והם יכולים להתעצם ולהפוך למקור לבעיות ממיליוני סיבות שאינן קשורות לאוטיזם, אצל אוטיסטים ואצל לא-אוטיסטים כאחד.
אצל אוטיסטים הם אולי יותר שכיחים, אם כי אפילו בזה אני לא בטוחה (הבת שלי, לדוגמא, לא מאופיינת כרגע באף אחד משניהם באופן מיוחד).

לא שמישהו יודע להגדיר בדיוק מה זה אוטיזם - כלומר רבים המגדירים, רק שאין הרבה קשר בין ההגדרות שלהם - וגם אני לא (יש לי איזו תיאוריה, אבל היא שווה כמו כל תיאוריה אחרת),
אבל עדיין, דומני שנסכים שאי אפשר לקרוא *לכל דבר* ״אוטיזם״,
וגם לא לכל מצוקה, לכל חריגות, או לכל יחודיות חיובית.
יש עולם רחב, עצום, של מצבים אנושיים וחברתיים - שמתקיים בלי שום קשר למילה ״אוטיזם״, וגם אצל אנשים שהם בכלל לא אוטיסטים (גם הם בני אדם, את יודעת
)

ויש הבדל עצום בין להגיד שחרדות גורמות לסממנים אוטיסטיים לבין לומר שאוטיזם גורם לחרדות. אלה מצבים שדורשים התייחסות שונה לגמרי. ילד שאינו אוטיסט במבנה הנוירולוגי שלו, לא ירוויח דבר מהתייחסות אל סממני המצוקה שלו כאל ״סממנים אוטיסטיים״, ועלול להיפגע מזה קשות.
 

dina199

New member
כל הסממנים האוטיסטים הם סממנים אנושיים


לכן גם שאלתי מה זה 'סממנים אוטיסטיים'. מאוד קל להגיד '''זה וזה לא סממנן אוטיסטי. אבל הרבה יותר חשוב מה לדעת 'כן סממן אוטיסטי'. אם אין הגדרה אז המונח 'סממן אוטיסטי' הוא ריק מתוכן.
לכן אני גם תמיד אומרת שכל דבר יכול להופיע ב'בודדת' אצל כל אחד. לא"ס בד"כ יש חבילה 'מכובדת'
.
לכן אני גם לא מחווה דעה כשאין אבחנה רשמית. אפילו אם בא הורה לפורום ומתאר רשימה שכמו העותקה מ DSM או משאלון של טוני אטווד (ז"א אם אני משוכנעת שהילד א"ס) כל מה שאני אגיד שצריך ללכת לאיבחון מקצועי. (ולפעמים יש מצבים שלפי התאור של ההורה ברור שהילד לא א"ס , ועדיין צריך לשלוח לאיבחון , כי ההורה מוטרד ממשהו)
והמקום בו אני 'חותכת' - זו האבחנה. אם יש אבחנה רשמית , אין לי שום בעיה להגיד שכל 'הסממנים' מתאימים לספקטרום , כי אין ספק שהם מתאימים. אחרת המאבחן לא היה נותן את האבחנה.
 
ראי מה שכתבתי למטה בעניין זה

אנחנו עולות כאן על נקודה מאוד מרכזית בעיניי, שאני חושבת עליה הרבה.

והלוואי שהייתי מצליחה להיאחז ב״אבחנה רשמית״ כמו שאת נאחזת, זה והיה מפשט את חיי בהרבה מאוד תחומים... אבל אבוד לי כבר (אחד הנזקים של ניסיון בעבודה בבריאות הנפש + חקר הנושא אקדמית + עוד כמה חוויות חיים מפוקפקות).
 

dina199

New member
אני נאחזת ב'אבחנה רשמית' מחוסר ברירה,

כי אין שום דבר אחר באינטרנט. צריך בסיס כלשהו, כי בלי בסיס הולכים לאיבוד.
מי שמבקר אותי על דברים שאני כותבת (ויש מספיק
) תמיד אומר : את לא מכירה את המצב האמיתי של הכותב (נכון, אף אחד לא מכיר) , את לא מכירה את הילד, את לא מכירה את המצב של הילד, את לא מכירה את הקשיים של הילד (נכון, אנחנו יודעם רק את כמות המידע שההורה מסר , אבל ההורה הלך לאיבחון רק בגלל הקשיים) ,את לא יכולה לאבחן באינטרנט (נכון, לא אני , ואף אחד בפורום כולל אנשי מקצוע לא יכולים ). אז אם הכל 'לא יכול כי לא מכיר' אפשר לסגור את הפרום ולהתפזר . כי כל אחד כאן כותב ומביע דעות על דברים שהוא לא מכיר אישית . הרי הפורום כולו זה ניקים אנונימיים. אצלי לפחות השם הפרטי האמיתי שלי זה חלק מהניק
, ואצל הרוב לא . אז בתנאים כאלה איבחון רשמי על ידי מאבחן מקצועי זה הדבר שלגביו אפשר להסכים. וברור שיש סיכוי שהוא יהי שגוי , בחיים שלנו שום דבר זה לא 100 אחוז. אפילו אין א"ס שיש לו 100 אחוז תכונות של א"ס לפי DSM. אוני מניחה שאם אנחנו לא נסמוך על אף רופא , אז באמת אין טעם לבצע איבחונים (וזו עוד סיבה לסגור את הפורום
)
 

amis12345

New member
אבל

במקרה של הבן שלי האבחון כולל טעויות עובדתיות רבות וניתוח לא נכון של מבנה האישיות של הבן שלי ויכולתו לתקשר. על הטעויות עליתי עוד לפני שהגענו למפנה. אגב, כבר אחרי כמה שעות צפה הודיעו לנו שהאבחון כנראה לא נכון. לגבי האבחון הרופא ההתפתחותי לא ראה את הילד בחמשת החודשים טרם האבחון וכל האבחון התבסס על התרשמות הפסיכולוגית שראתה אותו בגן הילדים ובפגישת אבחון אצלה. התחושה שלי היא שלא נעשה נסיון לשלול גורמים אחרים.
אם חרדה = אוטיזם אז כנראה שאני לא מבין מה זה אוטיזם.
 

dina199

New member
אם כך זו תשובה שלשאלה הראשונה שלי :

הילד לא אוטיסט.
 

amis12345

New member
לדעתי לא

אבל צריך להבחין בין מה צריך להיות מוגדר כאוטיזם ובין מה שמוגדר בפועל.
בפועל ב-dsm4 גם בעיות של ויסות רגשי נכללות לכאורה בהגדרת הספקטרום.
כלומר רופא מאבחן יוכל להגן על האבחון שלו למרות השגיאות (כתבו למשל שאין לו קשר עין "איכותי" - לא נכון בעליל).
בעיני זה כמו לטעון שהמצב של אדם שהוא נואם מדהים, כשהוא מול מראה, אך סובל מפחד קהל ומשתנק בהופעה פומבית זהה לזה של אדם שכלל לא מסוגל מבחינה קוגנטיבית לשאת נאום.
לשניהם אותם תסמינים אבל הגורם שונה לחלוטין.
כך גם לגבי בני. כשהוא יגיע לחדר לא מוכר, ואדם זר יעמיד אותו במבחן, לרבות במסגרת אבחון ייתכן שההתנהגות שלו תיתפס "אוטיסטית". אבל הטיפול צריך להיות שונה.
כך למשל, לבני יש יכולת חיקוי גבוהה אף משל ילדים בגילו.
הצבתו במקום כמו אלוטף עלולה לגרום לו לחקות התנהגויות באופן שיפגע בו.
אני מקווה שהבהרתי את עצמי.
 

dina199

New member
נניח רק קשר עין :

אם הוא תקין עם עולם , או רק עם מבוגרים, או רק עם מבוגר אחד על אחד ?
אני לא באה לאבחן את הילד שלך (אני לא איש מקצוע , ואפילו איש מקצוע לא יכול לאבחן באינטרנט) . אני רק מסתמכת על שתי עובדות שאתה דיווחת :
1. איבחון רשמי של אוטיזם
2. טענה של מפנה שאין אוטיזם והאיבחון הרשמי שגוי .
אז למעשה את יכול לבחור את מה שאתה מעדיף
.
אני גם לא מבקרת את מפנה , זה מה שהם עושים וזה לא סוד. היו אנשים שם ודיווחו על מה שעושים שם.
הביקורת באה אחרי שעובר הרבה זמן אחרי שהות במפנה (שנה ויותר).
אז אשמח לשמוע מה יהיה לך להגיד בעוד שנה או יותר.
בהחלט יכול להיות שתהיה מרוצה באותה מידה. אני רק באה להגיד שהיו בפורום דיווחים של אנשים שלא היו מרוצים אחרי שנה. זה לא מוריד מנסיון והמלצות שלך ,אבל גם לא מנסיון והמלצות שלהם.
 

amis12345

New member
בקיצור

אני אעדיף שעה בודדת של אבחון אצל ד"ר חנה אלונים מאשר תהליך אבחון ממושך "ורשמי" במכון להתפתחות הילד.
קל וחומר, מעל 160 שעות עם הילד בלווית הצוות המדהים שם מול שעתיים לכל היותר מול פסיכולוגית ילדים.
אני באמת ממליץ לך לקפוץ לראש פינה ולתאם איתה פגישה. אולי תשני את דעתך.
 

arana1

New member
זהו שברוב המקרים אוטיזם זה פשוט רגישות להקשר

רגישות שעדיין לא מובנת כהלכה ולכן בכל כך הרבה מקרים אנשים מתפלאים איך זה שמישהו לא דיבר המון שנים ופתאום מתברר שיש לו יכולות שחבל על הזמן

זו טעות לחשוב שההגדרה של אוטיזם זה מי שאין לו יכולות או מסוגלות
אוטיזם זה פשוט קשר מאוד חזק ועדיין לא מצוי בין מסוגלות ויכולות לבין ההקשר שבו הן יכולות להתבטא כיאות
וכמו שאני מבין מהתגובות כאן בפורום אז הדבר מבלבל הרבה אנשים גם בגלל שזה מצריך תפישה חדשה ועמוקה יותר של מושגי יסוד כמו בחירה וכמו רצון חופשי...
מושגים שלמרות שרוב האנשים משלים את עצמם שהם מבינים אותם רוב הוגי הדעות ששווים משהו ידעו לספר לך שהם מצויים עדיין הרחק הרחק מעבר לאופק ההבנה שלנו

זו גם הסיבה שלדעתי זו טעות להגיד שלאדם אין אוטיזם אלא הוא פשוט סובל מחרדה
כי הכל קשור והכל מבטא בדיוק את אותה נקודה
ממוסחות ועד אילמות סלקטיבית, או לא,דרך קשיי וויסות חושי ורגשי וקשיי תנועה והתמצאות וקושי לגבש תגובה שנתפשת לסביבה כמציאותית ונכונה
הכל מבטא רגישות ומודעות להקשר שסיבותיה ודרכיה עדיין סמויות לסביבה,המקצועית,ההורית,החינוכית והאחרת...

האם אדם שמסוגל לשאת נאומים רק ביחידות הוא אדם בעל יכולת קוגנטיבית לנאום ?
לדעתי לא,כי נאום ממהותו זה משהו שנישא בפני קהל
האם זה אומר שלאדם כזה יש יכולות קוגנטיביות פגומות ?
לדעתי ממש לא,
זה רק אומר שנפשו וגופו מחווטים לממש דיבור בהקשר מסויים,אולי הרבה יותר פרטי ואישי(זה לא אומר שאין לו גישה לפן הציבורי והכללי אלא שהיא תתבטא בצורה שונה מזו הנורמטיבית,אולי כציור או כתיבה או אני לא יודע מה,זה לא משנה)

ההבדל הוא במה שנתפש כמיידי וישיר ואיפה נכון ליישם מגע ישיר ואיפה נכון ליישם מגע עקיף
ואנשים שונים חווים את זה במידה ובצורה שונה
האם העובדה שיש אנשים שלא מסוגלים לקיים יחסי מין עם כל אחד וכל הזמן מעידה שיש להם פגימה או חוסר יכולת בקיום מגע או בביטוי עצמי ?
אולי דווקא ההפך הוא הנכון,
שדווקא מי שמוגבל ,כביכול,לקיים יחסי מין רק עם האדם האהובה עליו הוא שבאמת חופשי לקיים בחירות עמוקות ומתגמלות
אלא שתפישה כזאת אינה אינטואטיבית למי שתופשים יכולת בצורה ילדותית,
כי מבחינתם אם אתה יכול לעשות משהו זה אומר שאתה יכול לעשות אותו תמיד ובכל מקום

לי אין ספק שאנשים לא מבינים אוטיסטים כי נדמה להם שהם מוגבלים או מגבילים את עצמם לסוג מסויים של תקשורת בגלל שהם פגומים
למשל,
הרבה אוטיסטים מעדיפים יחסים מיידיים בפורמאט של אחד על אחד ונעשים מאוד מוצפים ומבולבלים ביחסים קבוצתיים שבהם נדרשת תגובה מיידית מול הרבה אנשים
האם זה אומר שהם לוקים בהבנת המציאות החברתית ?
אנשי המקצוע והחוקרים סבורים שכן
וזו רק אחת הסיבות שאסור להקשיב להם או להעזר בהם ככל שזה נוגע לאוטיזם
 

amis12345

New member
קטונתי

מלהגדיר אוטיזם. אני רק יכול לומר שאני מרגיש שהילד איתי ב-100%, וראיתי את השמחה על הפנים שלו כל פעם שהוא הגיע למרכז, עד הפרידה שהיתה מרגשת.
ואני אחלוק רק בנקודה אחת - כן, אדם שמסוגל לנאום רק לעצמו הוא בעל יכולת לנאום. ודרך הטיפול בו היא שונה מאשר באדם של מסוגל לנאום גם אילולא פחד קהל.
גם ביחסי מין - מי שחרד מביצוע יחסי מין צריך טיפול שונה ממי שנרתע מקשר וממגע. הנקודה שלי, ללא קשר לשאלה מהו הטיפול הרצוי לילדים שסובלים מליקויי התפתחות, היא שהם צריכים להיות מותאמים לבעייה הקונקרטית ולא להיגזר מהגדרה כללית של אוטיזם.
ילד עם חרדות שמבין, מדבר, מתקשר, אוהב, סקרן, מחפש קשר ובעל יכולת חיקוי ולמידה גבוהות מהממוצע נדרש לטיפול שונה מילד שאינו מסוגל להבין שפה וחי בעולם משלו?
האם המערכת שלנו מנתבת לטיפול שונה ופרטני או שדוחפים את כולם לאלוטף הקרוב?
 

arana1

New member
תשובה לשאלתך נמצאת בהתייחסות לחרדה

כי יש מי שסבור של חרדה יש להתגבר,בכל מקרה,שחרדה היא מכשול או מחלה ולכן יש לטפל בה,אלא שמה שהיה אמור להיות מובן מדברי היא שחרדה היא בסך הכל חלק מאוד מהותי ממנגנון הישרדותי.
האם היית "מטפל" במישהו שיש לו חרדה ממגע בברזל מלובן ?
משער,או לפחות מקווה,שלא.
אותו הדבר אין צורך לטפל בחרדה של מי שמפחד לנאום לפני קהל,
אלא שחוסר הבנה וחוסר יכולת לקבל ולהבין שונות מהותית גורם לכך שאנשים חושבים שאם האדם הממוצע לא מפחד לנאום לפני קהל אז כל מי שמפחד לנאום לפני קהל לוקה בחרדה לא רציונלית
השיפוט,אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך,הוא רק מול הממוצע,הוא לא ענייני ולגופו של אדם ולא מנסה בכלל להתחקות אחרי לגיטימיות הסיבות והתפישות של כל מה שסוטה ולו במעט מאיזה ממוצע מקודש
התאמה לבעייה הקונקרטית נגזרת,גם,מההגדרה הכללית של אוטיזם
ולכן צריך לנסות לדייק בה ככל האפשר
הקונקרטי תמיד נגזר מהכללי,ולהפך,פשוט לא יתכן אחרת

יש קשר ,אפילו מהותי,בין רתיעה מיחסי מין לרתיעה בין קשר ומגע,במקום לחבר את הדברים אתה מפריד ביניהם,ועל ידי כך מחמיץ את היכולת לחבר את הכללי לפרטי,את התאורטי ליישומי

המערכת בהחלט לא מנותבת ליחס פרטני
אם כי אפשר לראות שלפחות כמגמה היא שואפת לכך
בכל התחומים
גם הרפואי וגם הפדגוגי וגם המסחרי...

מי שמסוגל לנאום רק לעצמו מוטב שימשיך לנאום רק לעצמו
זה מה שמתאים לו וזה מה שנכון לו
מסיבות רבות וטובות
זה לא פגם
את הקשר לקהל הרחב אפשר לנהל באין סוף צורות השונות מאלה הכרוכות בדיבור,שלאוטיסטים רבים,הוא נתפש כמיידי וישיר מדי בסיטואציות שלאנשים נורמטיבים נחשבות כהולמות
יחס פרטני וכבוד לשונות היה אמור לקבל את ההבדל הזה ולא לסמן אותו כחוסר יכולת או פגימה מהותית
 
ואם העובדה שחוסר האפשרות שלו לנאום

מטרידה אותו עצמה ומפריעה לו?

אדם כזה פעמים רבות ישמח לטיפול, כי זה עוזר לו בקושי שלו.

יש חרדות רבות, שאפשר לחיות אתם, וזו החלטה של האדם עצמו אם לטפל בהן או לא. למשל, פחד טיסה. אפשר להעביר חיים שלמים בלי לטוס לשום מקום.
אבל אם זה מפריע לאדם, כי יש לו חלום להגיע למקומות מרוחקים - הוא יצטרך למצוא דרך להתגבר על החרדות שלו.

אם לאדם יש חרדות מהופעות לפני קהל או אפילו תקשורת עם אנשים בכמות יחסית מרובה - אז הוא יכול לעבוד בעבודה שדורשת מינימום של קשר עם בני אדם, או להחליט שהוא כן רוצה עבודה שונה (וזה לא חייב להיות דווקא מרצה, יש אנשים שפחד הקהל מונע מהם סוגים רבים של עבודה, כמו פקיד בנק, למשל או מוכר בחנות ועוד), וללכת לטיפול כדי להתגבר על החשש שלו.
 
למעלה