רשמים ממרכז מפנה בראש פינה
לאחר מחשבה החלטתי להעלות פוסט ובו רשמים מהטיפול שעברנו במרכז "מפנה" שהסתיים ממש לאחרונה.
הסיבה שאני מעלה פוסט זה היא כדי לסייע להורים השוקלים טיפול שם, שייתכן ונחשפו לתמונה לא מאוזנת בפורום זה, שמקורה בעמדות עקרוניות, שכבודן במקומו מונח, אך לטעמי לוקות בהעדר ידע בסיסי אודות המתרחש שם.
לגבי מסגרת הטיפול - מרכז מפנה מציע טיפול משפחתי. בני המשפחה כולם הם מטופלים. הטיפול מתמקד כמובן בילד המאובחן בספקטרום, אך בנוסף מטופלים בני הזוג והאחים. התפיסה מאחורי הטיפול המשפחתי היא שלבני הזוג חלק מהותי בהתפתחות התקינה של הילד. מי שמפחד משינוי באורח חייו ומבחינה פסיכולוגית של מהות הקשר שלו עם בן/בת הזוג, לרבות ההשפעות על ילדו המאובחן – ככל הנראה מרכז מפנה אינו המקום בשבילו. לא קל שם.
באופן אישי, אני חש שמרכז מפנה תרם לשיפור הקשר שלי עם אשתי, ולשיפור יכולותיי כהורה.
לגבי הטיפול בילד המאובחן – השיטה במרכז היא טיפול דרך משחק. הטיפול מתבצע בעיקר בחדר הטיפולים, ומדובר בחדר גדול. בניגוד לתיאורים, החדר כולל שלל משחקים וגירויים. בני התחבר מהר מאוד עם דובי ובעיקר עם חתול. למרות שהחזקתם פגמה ביכולתו המוטורית – איש לא חשב להרחיקם ממנו. להיפך, שמחו מאוד שהוא מצא חברים. ככלל, יוזמות של הילד נענות לרוב בברכה.
בתחילת הטיפול, הילד שוהה בחברת הוריו עם מטפל אחד. ולאחר מספר ימים - עם התבססות קשר בלתי אמצעי - הילד יעבור לטיפול בחברת המטפל ללא ההורים. בהדרגה, מתווספים מטפלים נוספים. ההורים מתרגלים שעות משחק עם הילד בתחילת היום, ומקבלים משוב.
בנוסף, קיימת בריכה טיפולית וחצר משחקים. הטיפול בבריכה הטיפולית מתבצע בנוכחות ההורים מספר פעמים בשבוע.
עיקרון מרכזי במסגרת הטיפול הוא שלילד תמיד ניתנת הבחירה. הוא לא חייב לשחק. הוא אף יכול להתנהל בדפוסים "אוטיסטיים". זוהי זכותו. תפקידו של המטפל הוא לעניין את הילד מספיק כדי שייעתר למשחק ויימנע מהתבודדות ומדפוסים שאינם רצויים. דרושה לשם כך מיומנות רבה. צוות מפנה – בבני טיפלו 5 מטפלים - אוחז בה – מעל ומעבר.
מכיוון שהטיפול הוא בדרך משחק, התפתחות הפעוט היא בעיקרה ספונטאנית. לא מציבים מטרות מוגדרות. המטרה היא להעניק לילד תחושת ביטחון ולחזק בהדרגה את הקשר עם המטפלים. הילד מטופל כ-7 שעות ביום כולל שעות ארוחה ושינת צהריים. במהלך הטיפול, ובאופן טבעי והדרגתי, ניכר שיפור ביכולות התקשורת, השפה, ביכולות המוטורית ובהרגלים דוגמת שינה ואכילה.
למיטב הבנתי שיטת מפנה מתאימה גם לילדים רגילים אם כי היא דורשת השקעה שהורים רגילים יתקשו לעמוד בה. אציין כי בני לא היה אמור להיות מוגדר בספקטרום האוטיסטי מלכתחילה. די היה בכמה שעות צפיה להגיע למסקנה זו. הוא סובל מבעיות מסוג אחר, ומדפוסים הנחזים קלינית כאוטיסטיים, אך יש לו קשר עין מצויין והוא מצוי בקשר בכל עת. השהות במרכז מפנה שיפרה באופן משמעותי כמעט כל אספקט ביכולותיו של בני. אם הייתי יכול הייתי נשאר שם חודש נוסף.
לסיכום, למי שיכול להרשות לעצמו את הטיפול שם, ואינו מפחד לשנות את חייו, קשה לי לחשוב על מקום טוב יותר ממרכז מפנה. אני בספק האם קיימים מקומות דומים בארץ, ואולי אף בעולם.
לאחר מחשבה החלטתי להעלות פוסט ובו רשמים מהטיפול שעברנו במרכז "מפנה" שהסתיים ממש לאחרונה.
הסיבה שאני מעלה פוסט זה היא כדי לסייע להורים השוקלים טיפול שם, שייתכן ונחשפו לתמונה לא מאוזנת בפורום זה, שמקורה בעמדות עקרוניות, שכבודן במקומו מונח, אך לטעמי לוקות בהעדר ידע בסיסי אודות המתרחש שם.
לגבי מסגרת הטיפול - מרכז מפנה מציע טיפול משפחתי. בני המשפחה כולם הם מטופלים. הטיפול מתמקד כמובן בילד המאובחן בספקטרום, אך בנוסף מטופלים בני הזוג והאחים. התפיסה מאחורי הטיפול המשפחתי היא שלבני הזוג חלק מהותי בהתפתחות התקינה של הילד. מי שמפחד משינוי באורח חייו ומבחינה פסיכולוגית של מהות הקשר שלו עם בן/בת הזוג, לרבות ההשפעות על ילדו המאובחן – ככל הנראה מרכז מפנה אינו המקום בשבילו. לא קל שם.
באופן אישי, אני חש שמרכז מפנה תרם לשיפור הקשר שלי עם אשתי, ולשיפור יכולותיי כהורה.
לגבי הטיפול בילד המאובחן – השיטה במרכז היא טיפול דרך משחק. הטיפול מתבצע בעיקר בחדר הטיפולים, ומדובר בחדר גדול. בניגוד לתיאורים, החדר כולל שלל משחקים וגירויים. בני התחבר מהר מאוד עם דובי ובעיקר עם חתול. למרות שהחזקתם פגמה ביכולתו המוטורית – איש לא חשב להרחיקם ממנו. להיפך, שמחו מאוד שהוא מצא חברים. ככלל, יוזמות של הילד נענות לרוב בברכה.
בתחילת הטיפול, הילד שוהה בחברת הוריו עם מטפל אחד. ולאחר מספר ימים - עם התבססות קשר בלתי אמצעי - הילד יעבור לטיפול בחברת המטפל ללא ההורים. בהדרגה, מתווספים מטפלים נוספים. ההורים מתרגלים שעות משחק עם הילד בתחילת היום, ומקבלים משוב.
בנוסף, קיימת בריכה טיפולית וחצר משחקים. הטיפול בבריכה הטיפולית מתבצע בנוכחות ההורים מספר פעמים בשבוע.
עיקרון מרכזי במסגרת הטיפול הוא שלילד תמיד ניתנת הבחירה. הוא לא חייב לשחק. הוא אף יכול להתנהל בדפוסים "אוטיסטיים". זוהי זכותו. תפקידו של המטפל הוא לעניין את הילד מספיק כדי שייעתר למשחק ויימנע מהתבודדות ומדפוסים שאינם רצויים. דרושה לשם כך מיומנות רבה. צוות מפנה – בבני טיפלו 5 מטפלים - אוחז בה – מעל ומעבר.
מכיוון שהטיפול הוא בדרך משחק, התפתחות הפעוט היא בעיקרה ספונטאנית. לא מציבים מטרות מוגדרות. המטרה היא להעניק לילד תחושת ביטחון ולחזק בהדרגה את הקשר עם המטפלים. הילד מטופל כ-7 שעות ביום כולל שעות ארוחה ושינת צהריים. במהלך הטיפול, ובאופן טבעי והדרגתי, ניכר שיפור ביכולות התקשורת, השפה, ביכולות המוטורית ובהרגלים דוגמת שינה ואכילה.
למיטב הבנתי שיטת מפנה מתאימה גם לילדים רגילים אם כי היא דורשת השקעה שהורים רגילים יתקשו לעמוד בה. אציין כי בני לא היה אמור להיות מוגדר בספקטרום האוטיסטי מלכתחילה. די היה בכמה שעות צפיה להגיע למסקנה זו. הוא סובל מבעיות מסוג אחר, ומדפוסים הנחזים קלינית כאוטיסטיים, אך יש לו קשר עין מצויין והוא מצוי בקשר בכל עת. השהות במרכז מפנה שיפרה באופן משמעותי כמעט כל אספקט ביכולותיו של בני. אם הייתי יכול הייתי נשאר שם חודש נוסף.
לסיכום, למי שיכול להרשות לעצמו את הטיפול שם, ואינו מפחד לשנות את חייו, קשה לי לחשוב על מקום טוב יותר ממרכז מפנה. אני בספק האם קיימים מקומות דומים בארץ, ואולי אף בעולם.
