מצות עשויות חיטה זה נכון ,אבל דרך ההכנה שלהם היא מיוחדת :
להבדיל מהכנת לחם מקמח -חיטה,(שעובר שלבי התפחה.)
את המצות מכינים תוך 18 דקות מרגע שהמים נוגעים בקמח - וכך הם לא מחמיצים ,
ולא תופחים ,ומיד נאפים.
 
.
 
אלא מקמח שנשמר מזמן הטחינה או אפילו מזמן הקציר שלא יגיע לשום מגע עם לחות ולכן הוא כשר להכנת מצות.
 
אמנם גם מקמח רגיל (לא כשר) אפשר להכין מצות אבל הן לא כשרות לפסח.
 
באופן שהמוצר יצא כשל"פ.
 
אם מרטיבים את קמח המצה זה לא מבטל את הכשרות כי מצה אפויה לא יכולה כבר להחמיץ. בכל אופן יש לא מעט חרדים שמחמירים ולא מרטיבים מצות בכלל, עייני ערך "ללא שרויה".
כבר הסבירו לפני את עניין ההכנה המהירה. לכן אין צורך שאתייחס לכך.
לגבי כשרות הקמח - כבר בקציר החיטה יש השגחה מיוחדת לגבי רטיבות. מתחילים לקצור מאוחר יותר בבוקר ומסיימים מוקדם יותר, כדי להבטיח שהגרעינים אינם רטובים מטל. אני יודעת ממקור אמין וראשוני שבזמנו (מניחה שגם עכשיו) יושב על הקומביין הקוצר משגיח מיוחד המוודא שהקציר אכן מתבצע לפי ההנחיות האלה.
[אל יהה הדבר קל בעיניכם - בזמנו לא היה לקומביין קבינה ממוזגת כמו היום. לשבת על הקומביין לאורך שעות קציר ארוכות אומר לשבת בתוך ענן אבק מגרד...]
אפשר בהחלט לזלזל בעניין ואני מודה שאינני מקפידה על קלה כחמורה בענייני כשרות ואף לא בענייני חמץ בפסח. אבל מי שמקפיד מצפה ומקבל מוצרים כשרים לפסח שהוכנו במיוחד.
חלק מתהליך הפקת קמח לבן הוא הרטבה, כלומר, מרטיבים את החיטים ומשרים אותם, כדי להקל את תהליך הקילוף של החיטה.
החיטים המיועדות למצות (גם מצות שמורות וגם מצות רגילות) לא עוברות תהליך של הרטבה כלל והן נטחנות יחד עם קליפת הגרעין והקמח שנטחן הוא קמח כהה יותר מהקמח הרגיל ( כמו קמח מלא).
..."מרטיבים את החיטים ומשרים אותם לפני הטחינה". זו פעם ראשונה שאני שומע על כך. היפוכו של דבר, עד היום לימדוני שחיטה יש לקצור כשהיא יבשה לחלוטין לפני שתיפגע בגשמים למשל ואחכ מקלפים אותה באמצעים מכניים (הכאת האלומות ביד או באמצעות מכונות בתחנות הטחינה כדי להפריד "המוץ מן התבן") וסינון באמצעות נפות לאחר טחינה.
החמצתי (..) משהו?