רעות הקטנה, מה שלומך?

[secondtime82]

רעות הקטנה, מה שלומך?

חושבת גם עליך, אם מתאים לך תעדכני במצבך ...

 

[רעות הקטנה]

תודה על שחשבת עליי

עברתי את הגרידה ביום שני השבוע.
הלב מחלים הרבה יותר לאט.
מרגישה לבד למרות שמוקפת בתמיכה ואהבה. היום חזרתי לעבוד וכאילו הכל בסדר. אני באמת יותר טוב אבל כשמתפנה לכתוב על זה או לחשוב זה כל כך כואב.

 

[פיצקולונת]

רעות היקרה

שולחת לך חיבוק , גם אצלי הגוף חזר לעצמו מהר, הנפש עדיין כואבת, תני לזה זמן , תוציאי , תכתבי , תבכי , תרשי לעצמך לעשות מה שבא לך ,⁦⁩. כל תגובה היא נורמאלית .
אחרי ששיתפתי כמה חברות , גיליתי שפתאום אני לא לבד, כמה מהן עברו חוויות לא פשוטות סביב אובדן , וטוב שיש מקום שאפשר להוציא .

בהזדמנות זו, מאחלת לכן בנות הפורום היקר הזה, חג אביב שמח, שחג זה יסמל את היציאה הנפשית שלנו לחירות ולחופש שננקה את כל הכאב, החוצה ונשאיר את הכוחות התקווה האמונה והשלווה ושחג אביב זה יסמל התחלות חדשות .
תודה על התמיכה פה .

 

[secondtime82]

אני מזדהה

שמחה עבורך שהחלק הפיזי עבר בשלום ומזדהה עם התחושה שההחלמה של הנפש היא החלק הכואב יותר. אתמול היה יום ראשון של חצי חזרה לשגרה, כי התחיל חופש פסח ויש לי ילדון בבית. אז מצד אחד בסביבתו אני נדרשת להיות בסדר. הוא בן 4.5 וחוץ מלדעת שהייתי בבדיקה ביום ראשון בבוקר אין לו שמץ של מושג על הסערה שעוברת עלינו. יש בזה חלק חיובי כי אני מרשה לעצמי לצחוק איתו ולשחק איתו ולפעמים זה באמת מרגיש אמיתי. ועם זאת אתמול בערב שוב תחושה של התפרקות. התחלתי להרגיש את השינוי ההורמונלי ואני סובלת מהתקפי גירודים כשזה קורה ולפני השינה שוב מלא בכי. אמרתי לבן זוג שלי שאני מתגעגעת להיות בהריון. שלא נתפס לי שכבר לא. החזרה לשגרה כאילו העולם ממשיך כרגיל, יש בזה משהו שכל כך מבהיל אותי.

 

[פיצקולונת]

ככ מובן

אני מלטפת את הבטן .. למרות שאני יודעת שאין שם כלום , אני בוכה ששומעת שירים עם משמעות שיכולה להתחבר .
הזמן מחזק, אמנם החלל הריק ישאר ולא יעלם ואני כן מרשה לעצמי להתפרק אבל משתדלת לחשוב אופטימי ולהתחזק
&nbsp

 

[רעות הקטנה]

מזל שאתן פה ומבינות.

הבוקר שמעתי שיר של רונה קינן והוא היה כל כך מתאים.
כתבתי אתמול בערב טקסט קשה שמבטא את מה שמרגישה.
התחלתי לשתף עם אנשים קרובים שרצו לקרוא וזה עושה לי טוב.
&nbsp
כל מיני דברים היו לי בלתי נסבלים בימים האלה שלפני הגרידה.
השאלה "איך את?" איך באמת עונים עליה?
וזה שבאמת העולם ממשיך כרגיל, תמונות של אחיינים בווטסאפ המשפחתי וכל מיני בדיחות.
&nbsp
אני יודעת שהזמן יעזור לי פה... אבל לא רוצה שאחרים יגידו לי את זה. אני אומרת לעצמי. ומעניין אותי לשמוע אם תזדהו עם התחושה שלי - הדבר הכי חזק והכי כואב לי בכל הסיפור הזה הוא עליי - לא על זה שאבד ההריון, אלא על זה ש*אני* עברתי את כל הדבר הזה והכאב הנפשי שנגרם לי. מניחה שיש פה נשים שהכמיהה לילדים היא המוקד של הקושי. אצלי זה היה הריון ראשון, בניסיון ראשון להרות.
&nbsp
חיבוק ושלווה לכולן

&nbsp