לא יודעת אם עוד רלוונטי, אך אני לגמרי איתך.
לכל אדם יש זכות לעשות בחיים דברים שהוא אוהב, ובת זוג תומכת אמורה להבין את זה ולנסות לסייע בתקופת השינוי והמעבר (כמובן שזה נכון גם ביכוון ההפוך). אני לא הייתי רוצה לראות את בן זוגי אומלל כי הוא לא מסופק ממה שהוא עושה בחיים ולא הייתי רוצה להיות זאת שתמנע ממנו להתפתח, לממש את עצמו ולשפר את חייו. נהפוך הוא!
עניין אחר הוא שאתה לא לבד ומדובר פה במשפחה שיש לפרנס. אני לא יודעת מה מצבכם הכלכלי, אם אשתך עובדת וכמה היא מרוויחה, כמה חסכונות יש לכם ומה יהיה המצב אם תעזוב את עבודתך או תפחית את המשרה לחצי. לכן חשוב שתעשה תוכנית כלכלית מפורטת שתוכלו לדבר עליה בצורה מעשית ושקולה ולראות איך אתה עושה את השינוי הזה מבלי לפגוע בצורה אנושה בצרכים הכלכליים של משפחתך. הדאגה של אשתך מובנת ויש להתייחס אליה ולא לבטל אותה, אך אם אתה מסוגל להראות לה שתוכלו לשרוד את התקופה הזו ולאחר מכן, כשתתחיל לעבוד במקצוע החדש, המצב אף ישתפר, אולי היה לה קל יותר לקבל זאת. אך אם תראה לה את כל זה ותוכיח שלא תמותו ברעב ותסביר לה כמה השינוי חשוב מבחינתך, והיא עדיין תבחר להתעלם מהצרכים שלך - אולי הגיע הזמן שגם אתה תפסיק להתחשב בה ותעשה מה שטוב לך. אולי היא תבין שאין לה ברירה אלא לקבל את זה, ואז יופי, ואם לא תבין - כנראה שעדיף לך בלעדיה.
אני מכירה מקרה שבו אישה הייתה בעצמה עצלנית ולא עבדה וגם לא הניחה לבעלה ללמוד ולהתפתח כי רצתה שיפרנס אותה ואת הילדים ולא יבזבז כסף וזמן על התפתחות אישית ומקצועית שמבחינתה לא הייתה מחויבת המציאות. אישית, חשבתי כבר אז שאם היא מתנהגת בצורה כה אגואיסטית ולא מתחשבת, סימן שהיא לא באמת אוהבת אותו ורק מנצלת אותה כמפרנס שלה ושל הילדים ושזה לא יסתיים בטוב. אבל הבחור הזה לקח על עצמו באהבה את כל המחויבויות גם בבית וגם מחוצה לו וויתר על החלום שלו ללמוד לתואר מתקדם שיכול היה לאפשר לו להתפתח בצורה מקצועית בתחומו, אף על פי שהוא ממש מוכשר בתחום ובטוח היה מגיע רחוק, והכול כי האמין באהבתה של אשתו, שמסתבר גם שבגדה בו לאורך שנים. בסופו של דבר הם נפרדו והוא נשאר בלי אישה ובלי המקצוע שהוא אוהב, והוא כבר בגיל שבו קשה מאוד לעשות שינויים, במיוחד כשהילדים כולם באחריותו כי גרושתו, כאמור, עצלנית ונצלנית. בקיצור, לדעתי - אל תוותר על חלומותיך.