קצת חפירות על זקנה
(מה לעשות, מזה אי אפשר לברוח)
כל הזמן אני שומעת שהסבתות היום הן לא הסבתות של פעם, וכמה הסבתות היום (אני! אני! אני! ) נראות טוב. אז הלכתי להסתכל בראי, וגם הוצאתי תמונות של אמא, דודות, סבתות, ואפילו סבתא רבא. לגבי סבתא רבא, אין לי מושג בת כמה היא היתה בתמונה, אבל היא נראתה יפה מאוד, וגם אהבתי את השמלה הנהדרת.
סבתא שלי חוותה מלחמות, ועוני, ומחלות, ועדיין, בתמונת שהיא בערך בגילי היא נראית ממש לא רע, ועד יום מותה בשיבה די טובה היתה מלאה חיוניות ופעילות.
אמא שלי, והדודות, נראות מצוין, (בצילומים) וגם לובשות בגדים נהדרים שאם היה לי שכל הייתי מנכסת אז, ומתדהדרת בהם היום. אבא שלי, גם עשר שנים אחרי גיל פנסיה, היה בעמדה בכירה מאוד בחברה חשובה. תמיד היה לבוש היטב, זקוף, עם בטן שטוחה. כשמדובר עליו, בהחלט, הסבתא הזאת של היום היא לא מה שהוא היה פעם, הוא היה רץ בעליות והירידות של הכרמל. אני הולכת. ולא הכי מהר.
מה שברור, זה שגמלים זקנים לא רואים את הדבשת.
כמו למשל חברה שישבתי איתה בבית קפה, היא הזמינה הפוך גדול, אני הזמנתי אספרסו ארוך, בלי חלב, והיא מסבירה לי איך כשמזדקנים אנשים לא מבינים שצריך לשנות את התזונה, למשל היא, בהמלצת הרופא גסטרו, הפסיקה לשתות חלב, ורק שמה כמה טיפות בקפה של הבוקר. (יכול להיות שכשחלב הופך לקצף, הוא מפסיק להיות חלב)
אז זקנה, ככה אני מבינה, מתחלקת ל 2 חלקים:
החלק הפיזי, ואין מה להתווכח, הגוף לא מה שהיה פעם, ואי אפשר לעצור את התהליך, אבל בהחלט אפשר לנסות לשמור על איכות חיים טובה. (תזונה, פעילות גופנית, יו נו...)
החלק השני הוא החלק המנטלי, וכאן, הרבה מאלה שהכי טוענים שהם לא זקנים, בניגוד לכל העולם סביבם, די נשמעים זקנים. כל הזמן אני שומעת סביבי: אני כבר לא יכולה, בגילינו זה כבר לא מתאים, אני כבר לא מה שהייתי פעם, ועוד כל מיני.
אז זה ההמנון החדש שלי (פתוחה להצעות לגבי שיר מתאים לאחרי 1 בספט)
(מה לעשות, מזה אי אפשר לברוח)
כל הזמן אני שומעת שהסבתות היום הן לא הסבתות של פעם, וכמה הסבתות היום (אני! אני! אני! ) נראות טוב. אז הלכתי להסתכל בראי, וגם הוצאתי תמונות של אמא, דודות, סבתות, ואפילו סבתא רבא. לגבי סבתא רבא, אין לי מושג בת כמה היא היתה בתמונה, אבל היא נראתה יפה מאוד, וגם אהבתי את השמלה הנהדרת.
סבתא שלי חוותה מלחמות, ועוני, ומחלות, ועדיין, בתמונת שהיא בערך בגילי היא נראית ממש לא רע, ועד יום מותה בשיבה די טובה היתה מלאה חיוניות ופעילות.
אמא שלי, והדודות, נראות מצוין, (בצילומים) וגם לובשות בגדים נהדרים שאם היה לי שכל הייתי מנכסת אז, ומתדהדרת בהם היום. אבא שלי, גם עשר שנים אחרי גיל פנסיה, היה בעמדה בכירה מאוד בחברה חשובה. תמיד היה לבוש היטב, זקוף, עם בטן שטוחה. כשמדובר עליו, בהחלט, הסבתא הזאת של היום היא לא מה שהוא היה פעם, הוא היה רץ בעליות והירידות של הכרמל. אני הולכת. ולא הכי מהר.
מה שברור, זה שגמלים זקנים לא רואים את הדבשת.
כמו למשל חברה שישבתי איתה בבית קפה, היא הזמינה הפוך גדול, אני הזמנתי אספרסו ארוך, בלי חלב, והיא מסבירה לי איך כשמזדקנים אנשים לא מבינים שצריך לשנות את התזונה, למשל היא, בהמלצת הרופא גסטרו, הפסיקה לשתות חלב, ורק שמה כמה טיפות בקפה של הבוקר. (יכול להיות שכשחלב הופך לקצף, הוא מפסיק להיות חלב)
אז זקנה, ככה אני מבינה, מתחלקת ל 2 חלקים:
החלק הפיזי, ואין מה להתווכח, הגוף לא מה שהיה פעם, ואי אפשר לעצור את התהליך, אבל בהחלט אפשר לנסות לשמור על איכות חיים טובה. (תזונה, פעילות גופנית, יו נו...)
החלק השני הוא החלק המנטלי, וכאן, הרבה מאלה שהכי טוענים שהם לא זקנים, בניגוד לכל העולם סביבם, די נשמעים זקנים. כל הזמן אני שומעת סביבי: אני כבר לא יכולה, בגילינו זה כבר לא מתאים, אני כבר לא מה שהייתי פעם, ועוד כל מיני.
אז זה ההמנון החדש שלי (פתוחה להצעות לגבי שיר מתאים לאחרי 1 בספט)