קונוטציית ציווי למילה 'נא'

[יאקים]

אני מנסה לבחון את ההבדל בין "נא" לאנא",

אך איני מצליח למצוא כל הבדל בניואנס כלשהו ביניהן. התחושה הסובייקטיבית של זה או של אחר אינה יכולה לתת כלי להבחנה. הרי בשתיהן ניתן לראות "ציווי מנומס: נא חזור אליי; אנא, חזור אליי!

 

[כלמנ]

אנא הוא לא צווי

לעניות דעתי כמובן, אאנא הוא בקשה, או כמו שגיק אמר, תחינה. לדעתי: נא: ציווי (נא לא לדרוך) בבקשה: נימוס (בבקשה למור על השקט) אנא: תחינה (אנא ממך, חוס על חיי) מה, לא?

 

[יאקים]

ערב טוב, כלמנ

נא ואנא הן מילות בקשה, תחינה, ואיני מוצא הבדל ביניהן. הפועל המופיע אחריהן מופיע בדרך הציווי, אבל הודות למילות הבקשה שלפניו, הוא נשמע מרוכך.....

 

[כלמנ]

אתה בטוח?

אין לי סימוכין, אך נדמה לי ש"נא" הוא תקיף הרבה יותר מ"אנא". ואם אני מבין נכון תגובות של חברים אחרים לשאלה, נראה לי שאני לא היחיד שחושב ככה. היש באמתחתך סימוכין כלשהן לקביעתך?

 

[יאקים]

אין באמתחתי סימוכין, ולא טענתי שיש לי, אלא מה

שרואות עיניי: שתי מילות בקשה, שעל פניהן נראות נרדפות. וכי לאחרים יש סימוכין כלשהם, לבד מתחושות בטן?!

 

[יאקים]

במחשבה שנייה, אני משער שההבדל הנו

תלוי-אינטונציה, ולא תלוי בנא או באנא. ייתכן שכך תופסים השומעים את השוני בין השניים....

 

[hannoch]

כמובן שלהרבה מילים אפשר 'לסדר' קונוטציה

כשמוסיפים סימני קריאה, ובעידן הסמס זכינו לריכוך משפט בעזרת שלושת הנקודות... המעניין הוא, שהמילה 'נא' נתפשת בעיני רבים כציווי ואילו המילה אנא נשמעת רכה יותר. ככל הנראה, לאותם רבים, נא חזור אלי! ישמע כציווי עם הרגשה שניתנה פקודה, בעוד אנא חזור אלי! ישמע כקונפליקט קל במשפט..

 

[יאקים]

איני מתכוון להתווכח לא אתך ולא עם תחושותיך

או עם תחושותיהם של אחרים. בדיבור אפשר לבטא תחנונים באמצעות אינטונציה, אך בכתיבה איני סבור שכך הוא הדבר, ואנא (או נא...) לא לכעוס עליי בשל כך. יום טוב לך.

 

[הדיוט גמור]

חוקי האבולוציה

כפי שבטבע לא יכולים להתקים שני יצורים החולקים בדיוק אותה נישה אקולוגית, כך גם בשפה לא יכולות להתקיים שתי מילים שלהן בדיוק אותה משמעות. גם אם "טכנית" נא, אנא ובבקשה מייצגות אותו מובן, המציאות דואגת לכך שכל אחת מהן תתפוס נישה משלה, אשר תלוייה בהקשר, במישלב וברמת הדחיפות. הדובר (או הכותב) יודע בדרך כלל באיזו מהן להשתמש לכל מצב. לא מדובר בהבדלים משמעותיים, ובדרך כלל המילון לא מצליח - ואף לא מנסה - לבטא אותם כהלכה במקום המצומצם שעומד לרשותו, כפי שהוא אינו יכול לשקף את ההבדל בין "חשבון, בבקשה" לבין "אתה היחיד שיכול לעזור לי להציל את בתי הפעוטה, בבקשה!"

 

[יאקים]

להדיוט שאינו הדיוט כלל ועיקר

ברמה העקרונית, אני מסכים אתך לפחות ברישא של דבריך = אכן, אין נרדפות מלאה בנין שתי (או יותר) מילים "נרדפות". ועד כאן מסתיימת ההסכמה בינינו, כי מי לידך יתקע שאכן X משמשת לתחינה, ואילו Y משמשת לציווי? נראה לי שישנם לפחות שני יסודות שמפיעים על פרשנות הדוברים/כותבים: ההקשר והטון שבו הדברים נאמרים (קונטקסט ואינטונציה). וההוכחה המצוינת שנקרתה בדרכי נמצאת בשני המשפטים שבאמצעותם רצית להדגים את ההבדל בין תחינה לדרישה! נראה שלא שמת לבך לכך שהשתמשת פעמיים באותה מילה (בבקשה), כלומר לא המילה קובעת, אלא הטון וההקשר. באותה מידה יכולת לכתוב נא או אנא במשפטים דומים, וההבדל בין שתי אלה לא היה מתבטא בהן דווקא, אלא בהקשר ו/או בטון ... יום טוב לך

 

[trilliane]

נכון, ומכאן נובע שאם מילה מסוימת מופיעה קבוע

בהקשר מסוים (למשל כל שלטי ה"נא לא לדרוך על הדשא", "נא לא לעשן" וכו') אזי משמעותו של ההקשר "נדבקת" אליה. אלה תהליכים סמנטיים מוכרים וידועים מאוד. לכן אם "נא" מופיעה לרוב בניסוחים שיש בהם ציווי מנומס, אז עם הזמן זו המשמעות שדובקת בה (וב"אנא" לא, כי היא לא נפוצה בהקשר כזה).

 

[יאקים]

מילא, שיהיה!

רק לידיעתך, בהצגות ובסרטים מבקשים לכבות טלפונים סלולריים גם בהאי לישנא: "אנא, כבו את מכשירי הטלפון!" האם לא שמעת מעולם בקשה מעין זו?

 

[trilliane]

שמעתי, ובניסוח הזה זה אכן נשמע יותר כמו בקשה

ופחות כמו ציווי. שמע, זה לא שהן לא נרדפות בכלל או שאין דמיון. ודאי שיש, הגבולות אינם נוקשים, וההקשר נותן את הטון (זה תמיד נכון). אבל כשמנסים לבחון כל מילה לגופה, בלי הקשר, הן משדרות משהו קצת שונה מאחר שהן משמשות לרוב בהקשרים מעט שונים. זה תהליך סמנטי טבעי שבו כל אחת מהמילים קיבלה קונוטציות מעט שונות. זה הכול.

 

[יאקים]

מילא שיהיה! כבר אמרתי?../images/Emo13.gif

 

[trilliane]

אמרת! ../images/Emo13.gif

 

[הדיוט גמור]

תאמין לי שאני הדיוט../images/Emo10.gif

ולענייננו, תגובתי הייתה לגבי דרישתך להציג סימוכין, ולכן ציינתי שהמילון (אני משער שלכך התכוונת ב"סימוכין") אינו ערוך להתמודד עם דקויות מסוג זה, אבל אנחנו - כאנשים שרגישים לשפה - צריכים גם צריכים. לגבי הדוגמה שהבאתי, בכוונה השתמשתי באותה מילה, על מנת להדגיש שהמילון לא מציין שאפשר להגיד "בבקשה" כסתם מילת נימוס ריקה מתוכן (שבה לפעמים אינך מבקש כלל אלא בעצם דורש משהו), אך גם כבקשה אמיתית במלוא מובן המילה. לא כל שכן אינני מצפה ממנו שיעמוד על הבדלי הניואנסים בין בבקשה, נא ואנא.

 

[trilliane]

../images/Emo45.gif

 

[יאקים]

אני מאוד מתקשה להאמין להצהרתך שאתה

הדיוט גמור, מילא הדיוט אבך גמור. אינך מחמיר עם עצמך במקצת? הרי כבר חז"ל קבעו אין אדם משים עצמו רשע, קל וחומר הדיוט (הסיפא שלי, כמובן). סימוכין הם כל נימוק משכנע מן המקורות, מן המילונים וכד'. ומעולם לא ניתן היה להבין מדבריי שהבדלי הניואנסים יכולים להגיע מן המילון. ולגופו שזל עניין, מהדוגמות שהבאת לא כל כך השתכנעתי, דווקא נשארתי נאמן לגרסתי כפי שהצגתיה כאן. ועמך הסליחה. יום טוב לך.

 

[GnomeBubble]

אני לא יודע אם זה באמת תמיד ככה

כלומר, באופן קבוע ועקבי ובכל שפה לא יתכנו שתי מילים שונות שלהן בדיוק אותה המשמעות. לפעמים קורה ששתי מילים (או באופן כוללני יותר - שתי צורות ביטוי כלשהן) נמצאות בתחרות על אותה משבצת סמנטית, וכל עוד התחרות נמצאת בעיצומה, קשה להצביע על חוקיות מסוימת.

 

[trilliane]

יש מילים נרדפות לחלוטין. אבל לא מילות "תוכן"

אלא בעיקר קשרים (למשל, מילות סיבה כמו "מכיוון ש", "מאחר ש", "הואיל ו"), כינויי גוף ("אנו" ו"אנחנו" – אין הבדל סמנטי, יש קצת הבדל משלבי כי "אנו" פחות בשימוש ולכן במשלב מעט גבוה יותר, או שהסיבה והתוצאה הפוכות, קשה לדעת, זו תופעה שמזינה את עצמה) ועוד.