אז ככה..
לאחרונה, אני מרגישה שכל הדרכים בראשי מובילות למחשבה על הלידה הבאה.
לחשש ממנה, ליתר דיוק.
כשאני מסתכלת על הבת המדהימה שלנו- אני מוצפת אהבה גדולה ותוהה איך זה להיות אמא לשניים,
כשאני מודדת בגדים מול המראה- בוחנת את הבטן שהשתנתה ותוהה אם תחזור לעצמה בקרוב או לא,
כשאני מתקשה להיפרד מההנקה (למרות שכבר החלטתי)- אני חושבת על המחזור שישוב להופיע ותוהה אם אני עדיין פוריה,
כשאנחנו חושבים על מעבר דירה אני תוהה לגבי קרבת בי"ח פוטנציאלי,
כשבעלי מדבר על לעבור לחו"ל אני חושבת על מי ישאר עם הקטנה כשנרוץ ללדת (והאם אאלץ להישאר לבד),
כשאני בקופת חולים אני נזכרת במעקב הריון וזה מעורר בי סלידה,
כשאני אוכלת סושי אני חושבת שכדאי לי להספיק כמה שיותר כי אח"כ לא יהיה,
כשאני מתקלחת במים רותחים אני מזכירה לעצמי להנות מזה כל עוד אפשר.....................................
רוצה עוד ילדים. ככל הנראה בעתיד הלא רחוק.
מצד שני, לא נהנית יותר מהריונות והלידה זכורה לי כחוויה קשה (למרות שעל הנייר/ לאחרים היא נשמעת נהדר).
לא ברור לי איך עברתי כל מה שעברתי. לא חושבת שאהיה מסוגלת לעבור זאת שוב.
לא יודעת. הכל מפחיד אותי.
למה דווקא עכשיו? למה זה לא יוצא לי מהראש?.......................