אפשר לקרוא לזה "הנפילה הגדולה"
את אחותי הקטנה גידלתי כמעט לבד (אל תשאלו אותי למה, מכובע ה"אמא" שיש לי כיום אני משערת שאמא שלי מאד שמחה לתפוס מנוחה כשמישהו אחר מטפל בתינוקת הקטנטונת)
הייתי סופרת לה את זמני ההאכלה ומכינה לה בקבוקים כשצריך, הייתי מחליפה לה חיתולים- גם אלו עם הקקי שכוללים שטיפה בכיור, הייתי מרגיעה אותה כשבכתה, הייתי שרה לה שירי ערש לפני השינה
משם המשכתי לבייביסיטרים- בעיקר לתינוקות קטנים (הרי יש לי נסיון לא רע), אלו כללו גם ארוחות מוצקים ראשונות (עם אחותי זה היה עדיין עידן ה"מרק עוף עם ירקות טחון בבקבוק"), אם היה מדובר בשכנה יולדת אז הילד ישן אצלינו בחדר שלי, במיטה שלי, בלי לחשוב פעמיים (ואני במיטה הנפתחת,צמודה אליו ויודעת שאם יתגלגל- זה יהיה למיטה שלי)
אז שאני לא אדע מה זה תינוק? שאני אפחד מטיפול בתינוקת בת שעה? הצחקתם אותי! אני הרי סופר דופר מוכנה! מה גם שתינוק בן יומו לא עושה כלום חוץ מלאכול, לחרבן ולישון (ולבכות- כי הוא רעב או כי חירבן). אהה כן, יש גם גזים, אבל כדור פיזיו או נמר על עץ אמורים להקל
בקיצור- הדודה מאמריקה חיה ובועטת בתוכי, היא רק צריכה לצאת והכל יהיה מושלם!
ואז ילדתי
בהתחלה הכל באמת היה מושלם, מיד אחרי הלידה הנקתי אותה והיא ינקה במרץ, כשחזרה אלי מבדיקת הרופא ניקיתי לה בעדינות את הראש (ביקשתי שלא יקלחו אותה, והקרקפת שלה היתה זקוקה לטיפול קטן), הנקתי אותה, החלפתי לה חיתול, סידרתי לה את החולצות, הלבשתי לה את המכנסיים, עטפתי אותה בשמיכה, שמתי לה כובע (אומרים חבשתי, אני יודעת
), האמא המושלמת עלי אדמות!
הגענו הביתה, אבא, אמא מושלמת, ותינוקת עוד יותר מושלמת! ואז התחילו הבעיות
התינוקת המושלמת התגלתה כ"מקולקלת", לא מה ש"הבטיחו"! כל היום בכתה, התעוררה עשרות פעמים בלילה, פלטה מאות פעמים, כיבדה את כל הסביבה הקרובה בקקי שלה, נרדמה אחרי שעות על כדור פיזיו, ואז התעוררה צורחת כי-אין-לי-מושג-למה, לא רעבה, לא חיתול, לא גזים, פשוט בא לה טוב לצרוח באמצע הלילה, רק כדי להראות לי מי כאן הבוס, ואולי גם כדי להוכיח לי שאני כל כך רחוקה מלהיות האמא המושלמת
ימים שלמים חיכיתי לדפיקה בדלת, שתגיע כבר האמא של התינוקת הזאת, שתיקח אותה ותשלם לי על הבייביסיטר. לילות שלמים ייחלתי שמישהו ימציא מכשיר שיספר לי מה היא רוצה, כי כבר הבנתי שחוברת הפעלה אין, והיא לא תקום פתאום ותסביר לי במילים למה היא בוכה כל כך
חיפשתי את המקום הנסתר בו מוחבאות הבטריות או לכל הפחות את הכפתור שמכבה אותה, כי כמה האוזניים מסוגלות לשמוע בכי? (והיא, שתהיה בריאה, נולדה עם קול מאד חזק! כל כך חזק שבבי"ח שמעתי אותה מהקצה השני של המסדרון! עדיין לא מצאתי תינוק שבוכה עם קול חזק יותר)
סליחה, אבל נראה לי שהיתה כאן טעות קטנה! תינוקות אמורים לאכול ולישון, לא לבכות שעתיים שלמות בלילה, ולא להיות ערים כל היום (היא היתה ישנה אולי פעם או פעמיים במהלך היום וגם זה לזמנים קצרים מאד)
השכנים כבר התקשרו לשאול אם הכל בסדר, תמיד כשהייתי יוצאת מהבית הייתי שומעת סיפורי "שמענו אותה בוכה המון, מה קרה?" אהמממ היא בכתה כי-אין-לי-מושג-למה
ואני, מאמא מושלמת הפכתי לאשה עייפה מאד, טרוטת עיניים, חסרת סבלנות, כזו שמנסה להשלים עם העובדה שהתינוקת שלה כנראה עדיין לא יודעת לקרוא (או שסתם לא היתה לה ספריה ברחם), ובגלל שנולדה לה תינוקת עם אופי מאד חזק ודומיננטי אז היא ממשיכה בקו הזה (עד היום, שנה וחצי אחרי, היא ממשיכה באותו קו, רק שהיום שתינו מכירות אחת את השניה וזה גם גיל שאפשר לשים גבולות בעת הצורך)
מיותר לציין שכל השגרה המוכרת התנדפה ברגע שהתינוקת הגיעה, אם חשבתי שתינוק זה אומר להוסיף אותו לחיים שלי אז טעיתי לגמרי, גיליתי שבשביל הבת שלי אני צריכה לשנות את כל החיים שלי, ליצור שגרה חדשה שמתאימה לשתינו. זה היה קשה מאד!
אני עוד יכולה להמשיך ולהאריך, אבל נראה לי שחפרתי מספיק. קל זה ממש לא היה.