קודם כל שלום לפורום...
אני אומנם כותבת עם השם של בן זוג, אבל אני בטוחה שהוא שותף לדברים. אנחנו הורים ל 3 בנים. את הבכור היום בן 11, מלנו בלי לחשוב פעמיים. את השני בן ה 8 מלנו ובכינו. את השלישי היום בן 4 חודשים, כב רידענו עוד לפני שבא לעולם שלא נרצה לימול והיינו שלמים עם ההחלטה לגמרי. מה שלא צפינו, הייתה דלקת בדרכי השתן בגיל 3 חודשים, ואחריה אשפוז של שבוע בבית חולים, אנטיביוטיקה אינסופית, קטטר והתעללות שלמה בפצפון. ממה שקראנו, שכיחות דלקות בדרכי השתן בשנה הראשונה אצל לא נימולים גדולה פי 10 מאצל נימולים, אצלם האחרונים בתופעה נדירה עד כדי בלתי קיימת כמעט. עכשיו אני מלאה רגשות אשם...האם בגלל שסרבתי למול אותו, חשפתי אותו לכל הסבל הזה?
קבענו כבר תור לברית כירורגית בבית חולים פרטי , עכשיו כבר בהרדמה מלאה וצריך תפרים...מה ששוב מחזיר אותי לגלגל רגשות האשם, וההתלבטות האם זה באמת הכרחי לחשוף את הפיצי לסכנה של הרדמה מלאה וניתוח על כל המשתמע מכך (ושלא יגידו לי "שזה רק ברית", זה הליך ניתוחי לכל עניין ודבר).
אני ממש לא מצליחה לישון בלילה מגודל הלבטים...
הצילו
אני אומנם כותבת עם השם של בן זוג, אבל אני בטוחה שהוא שותף לדברים. אנחנו הורים ל 3 בנים. את הבכור היום בן 11, מלנו בלי לחשוב פעמיים. את השני בן ה 8 מלנו ובכינו. את השלישי היום בן 4 חודשים, כב רידענו עוד לפני שבא לעולם שלא נרצה לימול והיינו שלמים עם ההחלטה לגמרי. מה שלא צפינו, הייתה דלקת בדרכי השתן בגיל 3 חודשים, ואחריה אשפוז של שבוע בבית חולים, אנטיביוטיקה אינסופית, קטטר והתעללות שלמה בפצפון. ממה שקראנו, שכיחות דלקות בדרכי השתן בשנה הראשונה אצל לא נימולים גדולה פי 10 מאצל נימולים, אצלם האחרונים בתופעה נדירה עד כדי בלתי קיימת כמעט. עכשיו אני מלאה רגשות אשם...האם בגלל שסרבתי למול אותו, חשפתי אותו לכל הסבל הזה?
קבענו כבר תור לברית כירורגית בבית חולים פרטי , עכשיו כבר בהרדמה מלאה וצריך תפרים...מה ששוב מחזיר אותי לגלגל רגשות האשם, וההתלבטות האם זה באמת הכרחי לחשוף את הפיצי לסכנה של הרדמה מלאה וניתוח על כל המשתמע מכך (ושלא יגידו לי "שזה רק ברית", זה הליך ניתוחי לכל עניין ודבר).
אני ממש לא מצליחה לישון בלילה מגודל הלבטים...
הצילו