מנהלים קוראים לבית ספר "קהילתי"
כי מקבלים תיקצוב מיוחד ל"קהילתיים". בדיעבד, גם אני לא הייתי מחכה שנתיים. פחדתי לפעול לבד. האחרים שתקו. תכלעס, בכל מקרה הילדים המשיכו ללמוד אנגלית אצל מורים פרטיים, ולכן שמרו על שקט. בחייש אינני מבינה מדוע לא פעלתי קודם. עם הילדונת (כיתה ב' באותו בית ספר. לא הצלחתי לרשום לאחר) לקחתי כבר לפני חודשיים מורה מ"ברליץ". והוא מלמד אותה בשעורים פרטיים אנגלית בבית. כבר לא סומכת על כלום. אבל מכוון שזו הילדה השלישית, אוי ואבוי למנהלת, אם יהיו פאשלות כמו אצל הגדולים. אני פשוט מחפשת אותה. האנגלית היתה רק דוגמא אחת למה שהתרחש, והתגובות לנסיונות התערבות (מאד שקטים ומנומסים) היו נוראיות. לא בא לי לכתוב על דוגמאות נוספות, אבל באחד המקרים, קיצוני אף יותר מהאנגלית, נחלצו לעזרתי ובאו לתמוך, גם המחנכת והיועצת. לבסוף הואילה פניה לקו האדום של משרד החינוך. משום מה, אז נשכחו מהר מאד שנים של עזרה, החלצות רב פעמית לליווי טיולים (היה דרוש נשק, ובעלי התנדב במשמר האזרחי), התנדבות רב פעמית לקריאת סיפורים לשכבה שלמה (לא קל!), והעזו לצלצל אלי לשאול מי אני, שאתערב בשיקולי בית הספר (לא שאלו זאת כשהשתמשו בי). העזו לנסות ולהפוך את הילד ל"בעיה". מכוון שחזיתי זאת, ופעלתי מראש, משרד החינוך יישר את ההנהלה. הילד כעת תלמיד מצטיין בתיכון. לא בעייתי כלל. גם לא היה, עד שלא התערבתי ודרשתי לפעול. אף פעם לא האמנתי שהמערכת תהיה אצלי על הכוונת. הסברתי למחנכת (המצויינת) של הילדה במה מדובר. נתתי לה שמות, שתברר את העובדות. הודעתי שאני לשרותה בכל עת, אבל לא אזיז ולוא את אצבעי הקטנה, לטובת משהו בית סיפרי. על תלונות למשרד החינוך, אני מידעת את המחנכת בכתב ומראש. לשמחתי, אין לי כל תלונה עליה או על התנהלותה. אבל על כניסת משווקי חוגים לבית הספר, על מנת לקחת מילדי א' שמות ומספרי טלפון (!) בהפסקה כדי להתקשר להורים ולספר שהילד מאד מאד רוצה את החוג, כבר התלוננתי. לא בטוחה שעשו משהו בנידון. לא תמיד יש לי זמן או כח לנהל מלחמות על כל פרט, אבל מעוניינת לגרום להנהלה להבין, ש"קהילתיות" היא דו סיטרית.