פרידה

פרידה

כמו בומט - גם אני לא אוהבת להיפרד. כן זה קורה גם לאנשי מקצוע מבוגרים ומנוסים. גם אנחנו בני אדם. משום מה הפרידה הפעם קלה לי יותר. אני לגמרי שלמה אתה ומבינה שההחלטה של שתינו לסיים היא לגמרי נכונה.
הסברנו את השיקולים שלנו והיו כאן אינספור דיונים לגבי הסיבות האמיתיות להפסקת ההתקשרות עם הפורום ועוד כל מיני ספקולציות. בצד זה המשיכו חלק מחברות הקבוצה לבטא כעס כלפינו וגם זה לגיטימי.
כמו שכתבה חלי- עשינו מה שיכולנו והיום כבר מאוחר לשנות או כל דבר אחר.
מאחלת שיגיעו מנהלות מתאימות וראויות. בהצלחה לכולכן
מירי
 
איך אני מתה על זה

שפסיכולוגים 'מאפשרים' לנו להרגיש כלפיהם כעס... "מותר לכם לכעוס, זה לגיטימי". ואוו, באמת? תודה!! אילולא הרשות הזאת שאתם מעניקים לנו בטובכם כי רב, אולי אסור לנו לכעוס. אני באופן אישי לא זקוקה לאישור של אף אחד לכעוס עליו. לומר לי שזה לגיטימי זו התנשאות ממדרגה ראשונה. מי אתם שתחליטו בשבילי מה מותר לי להרגיש ומה לא? שונאת שאומרים לי את זה.
 

בילי79

New member
תודה מירי על האיחולים.

אני חושבת שאת צודקת- אי אפשר להכריח אף אחד איך להרגיש, וגם לא ממש איך להתנהג. יכול להיות שהתובנה הזו קשה לחלק מהגולשים כאן.
אני לא בטוחה שהם חשבו שאתן יכולות לעזוב באופן דומה לכך שאני לא תארתי לעצמי שהעזיבה של המטפלת שלי אפשרית בטיפול.
וכאן אין קשר עסקי, מקצועי, כלכלי- ואנשים מגיעים בגישת ה"מגיע לי"
ופתאום הם מקבלים את הגבול. 'אנחנו הולכות. יש לכם חודש להתכונן'.
אני חושבת שמהבחינה הזו הגבולות - באופן דומה לטיפול שכיום לא הסכמתי לקבל ללא תיאום ציפיות מראש מסודר: היו צריכים להינתן בהתחלה.
ואתן הודיתן שהקשבתן לתלונות ובדקתן מול תפוז והסקתן שאינכן פועלות כפי שמצופה מכן. והוספתן שאין ביכולתכן לתת מה שנדרש לדעתכן ממנהל הפורום, וגם זה לא בסדר בעיני חלק מהאנשים. so what?...
אתן שתיכן לא אחראיות על הכעס של אנשים אחרים.
וגם לא על הציפיות שלהם מכן.

אני מאחלת לשתיכן שנה טובה
ושתזכו להיות בסביבה טובה יותר מהפורום הזה. בקשרים מקצועיים ובחיים האישיים.
 

אופירA

New member
מנהל
בהצלחה. בהחלט עשיתן כל מה שיכולתן

והפרידה בהחלט במקומה ונכונה, לדעתי.

אתן מוזמנות לבקר מדי פעם בפורום, להנאתכן, אם יש לכן חשק. אפשר לגלוש בו ככותבות לעת מצוא, לא חייבים להימנע מכתיבה בו, גם אם פורשים מהניהול.

אני בטוחה שאתן ואני ועוד כמה גולשים ישמחו לגלות שעם הזמן הפורום יתעשת ויבין מה יש ומה אין ואיך להתנהג כלפי היש והאין.
ואיך אי אפשר להשליך על הזולת את התסכול ממה שחסר לי וקשה לי בחסרונו.

גם אבא שלי לא מבין שאי אפשר להשליך עלי את התסכולים שלו ממה שהוא לא מקבל. אי אפשר להאשים אותי במה שמתסכל אותו והוא לא יכול לשאת.
נתתי לו כל מה שיכולתי - טיפול בעניינים הפרוצדורליים שהוא לא יכול לטפל בהם, השכרת דירתו בסכום גבוה, שירותים אלקטרוניים ודיגיטליים, גינון, טוסטר אובן, ביקור שבועי, חיבור עם בני משפחתו (שאין לו מושג איך עושים את זה).
אבל הוא דרש מה שאין לי. שאהיה כלי קיבול שסופג שאגות זעם המאשימות אותי על כל מה שלא מצליח לו ומעצבן אותו.
אז מיד לקחתי את התיק והתעופפתי מחייו בברכת שלום.
את הסידורים הנצרכים אמשיך לעשות בשלט רחוק. מה שאי אפשר - שיסתדר בלי, או בכוחות עצמו.
 
למעלה