ראי גם
http://www.metropolismag.com/story/20060116/lungs-of-the-library
ולגבי מסבך מרחבי
מִסְבָּך הוא אלמנט הנדסי המשמש בדרך כלל בבניות קלות, הנגרים תעופתיים, מבני קונגרסים וארועים, גשרים, עגורנים וכלים הנדסיים שונים.
מסבך מורכב ממוטות ומחיבורים פרקיים ביניהם המכונים "צמתים" היוצרים משולשים מרחביים יציבים המרכיבים קורות, עמודים או מבנים מרחביים שונים. הרעיון הקונסטרוקטיבי של מסבך הוא יצירת עובי סטטי לרכיב מבני בלי הצורך למלאו בהרבה חומר. לדוגמה, מסבך בעל עובי סטטי מסוים אשר מחליף קורה בעלת אותו עובי יכול להיות קל יותר ואף להגיע למִפְתָח גדול יותר.כלומר שהמבנה הינו גדול, בעל גובה סטטי רב וללא משקל עצמי כמעט.
על קורה הנושאת עומסים פועלים כוחות מומנט היוצרים בה כפף. במוטות המסבך יתפתחו בעקבות הפעלת העומס מאמצי לחיצה ומאמצי מתיחה בלבד ולא מאמצי כפיפה, תוך העברתם ליחידות הנושאות וחלוקתם המרחבית.
קרי, נחסך הצורך במערכות של קורות ועמודים ורטיקלים, המורידים את העומס לקרקע.
התפתחות
השימוש במסבכים קיים עוד מהבנייה בעת העתיקה. מסבכים נבנו מקרשי עץ לטובת בנייה של מבני מגורים, גשרי עץ וכן פיגומים לבניית מבני אבן. פותח דווקא בעשיית אוהלים ומבני בוץ קלים כדי להשיג מפתחים גדולים ללא צורך בעמודי תמיכה.
עם פיתוח טכנולוגיות הבנייה מפלדה בתחילת המאה ה-19 החל שימוש רב בטכנולוגיה. משצברה המהפכה התעשייתית תאוצה וייצור הפלדה נעשה יעיל ותעשייתי, החלו לבנות בעיקר גשרים ממסבכי פלדה. לקראת סוף המאה נעשה גם שימוש אדריכלי באלמנטים מסוג זה בארמון הבדולח ובמגדל אייפל שנחשב עד היום למבנה קל מאוד באופן יחסי לגודלו וגובהן.
הבחירה ההיסטורית במסבכים נבעה משני שיקולים עיקריים, הראשון הוא מורכבות החיבור המונוליטי (קשיח). דבר שגרם לכך שבכל חיבור בין שני קרשים למעשה נוצר מפרק, עקב חוסר יכולת של החיבור להעביר כפיפה. הסיבה השנייה היא היכולת לתכנן מבנים לא מסוימים סטטית, שדורשת חישוב מורכב יותר, והכרה מעמיקה יותר של חומרי המבנה וצורת התנהגותם (כגון מודול יאנג של החומר).
חלקו מויקיפדיהhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%91%D7%9A
