כתבה על המתעמלת שלנו באולימפיאדה
קצת חיוביות באוירה לא מפרגנת-
מקסיוטה היא המתעמלת הראשונה שמייצגת את ישראל באולימפיאדה, לאחר 32 שנות היעדרות מתחרות ההתעמלות לנשים, אחת התחרויות הנצפות והיוקרתיות בכל המשחקים. רק לפני חודשיים כיכבה מקסיוטה באליפות אירופה בהתעמלות כשסיימה רביעית בקפיצה מסוס הסמוכות, שמינית בקורה, ותשיעית בקרב רב. באליפות הזו שנערכה בבלגיה השיגה את הקריטריון האולימפי המיוחל.
כשהיא עשתה זאת, התקשורת כמעט התעלמה. ברוב מדינות העולם התעמלות היא מקצוע יוקרתי יותר משיט או ג'ודו, אבל בישראל מקסיוטה רק יכולה לחלום על תשומת הלב שמורעפת (בצדק) על אריק זאבי או על לי קורזיץ.
"זו הייתה התגשמות חלום", היא משחזרת, "כל מה שעבדתי לקראתו כל החיים פתאום קרה. אני מתעמלת מגיל ארבע וחצי באוקראינה. אני באמת לא עושה את זה בשביל פרסום. התעמלות מבחינתי היא אורח חיים, היא אהבה, היא החיים שלי.
"בגלל שלא הצלחתי להתקבל לנבחרת האולימפית של אוקראינה בחרתי לעלות לישראל לבד בגיל 19. הייתי חייבת להחליט האם אני מוותרת על חלום ההתעמלות או ממשיכה בו, גם אם זה אומר לעבור למדינה אחרת. לא הייתה לי פה משפחה. לא חברים. רק חלום. לייצג את המדינה ואת עצמי במשחקים האולימפיים".
מקסיוטה לא צריכה להתבייש. אין בישראל מתעמלת שבכלל מתקרבת לרמתה. אבל הכישלון מעל הבמה הגדולה מכולן, הבמה היחידה מבחינת דעת הקהל, הוא גלולה מרה במיוחד. "מבחינתי לונדון הייתה חוויה מאוד חיובית", מגייסת מקסיוטה טיפה של אופטימיות. "באתי לכאן עם מצב רוח טוב. היו לי מטרות להעפיל לגמר ואולי אפילו ללכת על מדליה. אני לא אישה שסובלת מחוסר ביטחון. ממש לא. גם לא הייתי מפוחדת בתרגילים עצמם. אבל לא הלך לי. ואז זה נהיה גרוע הרבה יותר".
חשוב לה לציין את התמיכה הרבה שהיא מקבלת. "קודם כל בעלי התקשר אליי ואמר לי: 'ולריה, לפחות בבית יקבלו אותך באהבה'. אחרי זה יש כאן את החברה הכי טובה שלי, שהיא מתחרה בטרמפולינה מטעם אוקראינה. גם היא מאוד תמכה בי בימים האחרונים הקשים. ויש גם את העיתונאים הישראלים בלונדון שהתייחסו אלי מאוד יפה. ויש את כל ההודעות בפייסבוק ובטוויטר. שמעתי
שאפילו פתחו פורום תמיכה בי בתפוז. הדברים האלה מאוד מרגשים אותי. בעיקר עכשיו"."
אני מקווה שיתנו לה בארץ את התמיכה שמגיעה לה, ויעזרו לה לעבור הלאה...לאולימפיאדה הבאה.