ידידתי המוכשרת
מעולם לא היה הסבל נשמע מתוק ומענג כלכך כמו שיצא מפיך. אך ידידתי, סבל אינו בא משובע, אינו בא מחים שלויים ורגועים עד שיום אחד מתפרץ לו האדם משיממון חייו הטובים בחיפושים נואשים אחר הסבל, בודק אם כבר החשיך בחוץ ויכול הוא להביט לירח ולומר בעיניים בורקות איי איי איי איי כמה כיף לי, אני עצוב!! איי איי איי כמה עצוב הוא הירח, אוי אוי אוי כמה עומק ואושר הוא נותן לי בצורתו העצובה. או אם תרוצי ידידה לחוף הים להביט בעינים מתגלגלות על נוגותם של הגלים ולומר אחח כמה נאה הוא הסבל המתוק הזה, כמה ממלא הוא את חיי, כמה טוב עשה האל שברא את הסבל המטפורי הזה. זה לא סבל. זאת ההנאה בהתגלמותה. השובע בהתגלמותו. זאת גברת הנאה, משחקת את הסבל. אלוהים יודע כמה שהיא מוצלחת בזה. ידידתי אני מאחל לך שלא תדעי לעולם סבל מהו, אותו לא תצטרכי לחפש לא בגלים ולא בירח ואף אם תחפשי אותו הוא לא יימצא שם, הוא אינו בא לפי הזמנה, הוא מגיע. וכאשר הוא מגיע ידידתי אף אם תרחיקי נדוד עד לשמיים המאושרים הוא יתפוס בך ויזרוק אותך ארצה בלא טיפת רחמים. סבל הוא ריק. הריק הוא הסבל. אין בו שום השראה, שום עלייה לרוח, הוא חור אינסופי של ריק מנטלי, שהפיזיקה מכבידה עליו בייסורים. לו סבלת ידידה נכבדה, לא היית מוצאת שום השראה מעבר לים, ואף לא בירח היא, בשום מקום לא תמצאי עילוי לרוחך, הים יהיה בעינייך מיים יבשים, והירח רגבי עפר חשוכים, בסבל אין מקום למטפורות, אין מקום להשראה, בסבל אין מקום לכלום, הסבל נע על ציר האפס, אינו יכול להכיל שום דבר.