עיקרי האמונה של ליבוביץ'
עד כמה שאני הבנתי, ל' מנסה(או לפחות, מתוך דבריו נובע) שאין שום חשיבות במה אתה מאמין, יש חשיבות למה אתה עושה. בכך הוא מנע ויכוחים עקרים שהתנהלו לכל אורך ימי הביניים. אך פה יש בעיה. כי אני אינני רואה דרך להימלט מ2 אמונות הכרחיות: הראשון שבהם, הוא להאמין שאתה עושה את רצון ה'. הרי ל' אומר שמה שהוא עושה זה רצון ה', וא"כ- כיצד הוא יודע מה רצון ה'? הבחירה בערך של "יהדות" היא בחירה בעול מלכות שמיים. אך בעצם כל העול הזה הוא עול מלכות בני אדם- תורה, גמ' וכו'. מה ההבדל העקרוני בין "עול מלכות שמיים"-יהדות, לבין כל ערך מוסרי אחר? הרי אם אקח על עצמי את היהדות כדרך חיים- היינו, לקיים תרי"ג מצוות, לא אהיה דתי אמיתי אם לא אקבל על עצמי את "עול מלכות שמיים" אלא רק אעשה אותם כדרך חיים כזו או אחרת, בדיוק כשם שאני נוקט בדרך חיים בריאה וכו'. א"כ, יש מי שלא מאמין שזהו עול מלכות שמיים, מה יעשה? זה בעצם 3 שאלות: א. מהו בדיוק אותו עול מלכות שמיים מסתורי? ב. כיצד אתה יודע שאתה מקבל על עצמך את עול מלכות שמיים שהאל באמת רוצה? ג. אם אתה לא מאמין באותו עול או רצון ה', כיצד אתה יכול להיות דתי? ואם אתה לא יכול, אז יש חשיבות לאמונה. השני הוא האמונה באלוהים. אומנם, ל' אומר שאין שום משמעות לאמונה באלוהים אלא רק קיום מצוות. אם כך- אם אני לא מאמין בקיומה של שום דבר ש"ברא" את העולם, אלא במפץ הגדול וכו', ושהעולם קדמון, ואים שום כח ראשון ושום דבר אחר- האם אני יכול להיות דתי? יש תוקף לאמונה באלוהים חסר תארים, כי אתה צריך להאמין שיש איזהשהו משהו כזה, איזה דבר- עצם- שהוא חסר תארים. אבל אדם שאיננו מאמין מטריאליסט אמיתי, מה יעשה? כיצד יקיים את המצוות, שכל תכליתם היא הרי "עול מלכות שמיים"- אותם שמיים שהוא כלל לא מאמין בהם?
עד כמה שאני הבנתי, ל' מנסה(או לפחות, מתוך דבריו נובע) שאין שום חשיבות במה אתה מאמין, יש חשיבות למה אתה עושה. בכך הוא מנע ויכוחים עקרים שהתנהלו לכל אורך ימי הביניים. אך פה יש בעיה. כי אני אינני רואה דרך להימלט מ2 אמונות הכרחיות: הראשון שבהם, הוא להאמין שאתה עושה את רצון ה'. הרי ל' אומר שמה שהוא עושה זה רצון ה', וא"כ- כיצד הוא יודע מה רצון ה'? הבחירה בערך של "יהדות" היא בחירה בעול מלכות שמיים. אך בעצם כל העול הזה הוא עול מלכות בני אדם- תורה, גמ' וכו'. מה ההבדל העקרוני בין "עול מלכות שמיים"-יהדות, לבין כל ערך מוסרי אחר? הרי אם אקח על עצמי את היהדות כדרך חיים- היינו, לקיים תרי"ג מצוות, לא אהיה דתי אמיתי אם לא אקבל על עצמי את "עול מלכות שמיים" אלא רק אעשה אותם כדרך חיים כזו או אחרת, בדיוק כשם שאני נוקט בדרך חיים בריאה וכו'. א"כ, יש מי שלא מאמין שזהו עול מלכות שמיים, מה יעשה? זה בעצם 3 שאלות: א. מהו בדיוק אותו עול מלכות שמיים מסתורי? ב. כיצד אתה יודע שאתה מקבל על עצמך את עול מלכות שמיים שהאל באמת רוצה? ג. אם אתה לא מאמין באותו עול או רצון ה', כיצד אתה יכול להיות דתי? ואם אתה לא יכול, אז יש חשיבות לאמונה. השני הוא האמונה באלוהים. אומנם, ל' אומר שאין שום משמעות לאמונה באלוהים אלא רק קיום מצוות. אם כך- אם אני לא מאמין בקיומה של שום דבר ש"ברא" את העולם, אלא במפץ הגדול וכו', ושהעולם קדמון, ואים שום כח ראשון ושום דבר אחר- האם אני יכול להיות דתי? יש תוקף לאמונה באלוהים חסר תארים, כי אתה צריך להאמין שיש איזהשהו משהו כזה, איזה דבר- עצם- שהוא חסר תארים. אבל אדם שאיננו מאמין מטריאליסט אמיתי, מה יעשה? כיצד יקיים את המצוות, שכל תכליתם היא הרי "עול מלכות שמיים"- אותם שמיים שהוא כלל לא מאמין בהם?