הו שלום לך עזרא
אחרי ההודעות הדרמטיות האחרונות שדרשת שלא אגיב לך יותר, אני באמת מתרגשת שהתחדש כאן דיאלוג.
 
כמובן שהאלטרנטיבה (במידה ואין לנו אפשרות כרגע לעבודה אחרת) היא להתחבא בבית, לרחם על עצמינו ולהזכיר לעצמנו כמה אנחנו חלשים, פגיעים ושבירים. אם זה לא מעודד חרדה אז אני לא יודעת מה כן.כי המשמעות של חרדה היא חוסר התמודדות.
 
נתתי כאן דוגמא לא מזמן שהייתי צריכה לטוס, התעורר בי פחד מהטיסה, כי זאת הפעם הראשונה שהייתי צריכה לטוס (ועוד לבד) מאז שעברתי את הפרעת החרדה, וחששתי שיתעוררו פחדים פנימיים ושאתחרפן על המטוס. אז עשיתי בדיוק את מה שייעצתי לבחורה הזאת. לא ביטלתי את הטיסה והתחבאתי בבית באימה (למרות שהמחשבה עברה בראשי). עליתי על המטוס, הכנתי את עצמי מראש שייתכן ותעלה חרדה, ושכבר עברתי את זה בחיי, ואני יודעת שלא מתים מזה. כבר המחשבה הזאת הרגיעה אותי מאוד. לקחתי טיפות "רסקיו" בתיק וכל הזמן הזכרתי לעצמי שיש לי "ערכת הצלה" וסוג של הכנתי את עצמי שייתכן שתהיה חרדה, וגם אם היא תהיה, הכל בסדר. עצם ההליכים המחשבתיים האלו מנעו עוררות של כל חרדה להגיע.
 
הפואנטה שלי היא, שהחלטתי להתמודד מול החיים ולא לשים את הראש מתחת לכרית וללכת לישון. אם היא פעם אחת תיישם את הקושי האדיר הזה, ולמרות הקושי הענק תלך לעבודה, ותגלה שהשד לא נורא כל כך (הרי עצם החרדה היא פחד מההתמודדות וברגע שנמצאים שם פתאום מופתעים לגלות שההתמודדות אפשרית גם אם קשה) אז היא תיצלח את האתגר ופעם באה היא כבר תעשה את זה כמו גדולה. ואם יהיה קשה לה מדיי, היא תמיד יכולה להגיד שהיא לא מרגישה טוב וללכת הבייתה.אבל לפחות לדעת שהיא ניסתה. כי לעבוד זה לשחק את משחק החיים וכולנו צריכים לעשות את זה. גם אם אנחנו שונאים את הבוס שלנו או לא מרוצים מהשכר. כל זה לא סותר את זה שהיא צריכה לחפש מקום עבודה שטוב לה. אבל במציאות של היום להרבה לא טוב, ועד שהם ימצאו משהו אחר זה מה שיש. אז מה? לא נתמודד? נשב כועסים בבית?
 
חרדה משמעותה לא להתמודד. היא מונעת מאיתנו להתמודד ומשתקת אותנו. להתחבא ולשקוע ברחמים עצמיים ולתת לה לכבוש אותנו, זאת האלטרנטיבה? אני דובקת בעמדה שהכוח בידיים שלנו לשנות ולשלוט על החיים שלנו, אז כרגיל, נסכים שלא להסכים.