חושבת שאלה תרוצים
קודם כל, לקטר, להגיד ש"ככה זה בני הנוער", להאשים את התחבורה הציבורית, להחליט שיש איזו תיתי מורמת מעם (עלק). מה אגיד לך? בית הספר האזורי, אליו הלך הבן האמצעי, נפלא! סתם בית ספר! הנוער נהדר. רוב המורים סבבה. ההתמודדות עם לקויות הלמידה של הבן היו באמת מצויינות, ותוצאות הבגרויות- בהתאם. בית ספר שאינו ממיין. והנוער- חלקם חלב ודבש, וחלקם ערסים מהשמורה. עם ישראל! ועובדה, סתם בית ספר, ומה שקורה בו, בכלל לא מתקרב לסחי שאתה מתאר. בית הספר של הבכור- אליטיסטי, ממיין, אבל מאד לא תומך. אף פעם לא היה. ובאמת יש ממנו הגירה לבית הספר של הבת. בית הספר של הבת, הוא באמת משהו אחר. אבל לא חכמה! מדובר בבית ספר פרטי לחלוטין. שכר לימוד מטורף (יש מלגות למתקשים, אבל אנשים פושטים את עורם כדי לממן את שכר הלימוד המטורף). הילדים נבחרים בפינצטה. כולם מחוננים. כולם צריכים להראות גם יכולות חברתיות טובות, כחלק מתנאי הקבלה. ושם באמת, רואים קבוצה צועקת ומנופפת בידיים, וכשמתקרבים, מגלים שמעודדים ומייעצים לשני שחקני שחמט...
לא מבינה, מדוע בן אדם מודע וחכם (כן, כן, מכירה!) נותן להתבוסס בסחי. או שהמצב לא באמת כה נורא, כמו שאתה מתאר, או שאני לא תופסת! בדיעבד, היינו צריכים להוציא את הילדים מבית הספר היסודי הנורא, בו שהו, אבל לא היה תחליף סביר, ומדובר היה בילדים קטנים. לגבי תיכון? מפספסים עם ילד אחד, לומדים לקח, ואת השני שולחים למקום אחר. יש פתרונות!
קודם כל, לקטר, להגיד ש"ככה זה בני הנוער", להאשים את התחבורה הציבורית, להחליט שיש איזו תיתי מורמת מעם (עלק). מה אגיד לך? בית הספר האזורי, אליו הלך הבן האמצעי, נפלא! סתם בית ספר! הנוער נהדר. רוב המורים סבבה. ההתמודדות עם לקויות הלמידה של הבן היו באמת מצויינות, ותוצאות הבגרויות- בהתאם. בית ספר שאינו ממיין. והנוער- חלקם חלב ודבש, וחלקם ערסים מהשמורה. עם ישראל! ועובדה, סתם בית ספר, ומה שקורה בו, בכלל לא מתקרב לסחי שאתה מתאר. בית הספר של הבכור- אליטיסטי, ממיין, אבל מאד לא תומך. אף פעם לא היה. ובאמת יש ממנו הגירה לבית הספר של הבת. בית הספר של הבת, הוא באמת משהו אחר. אבל לא חכמה! מדובר בבית ספר פרטי לחלוטין. שכר לימוד מטורף (יש מלגות למתקשים, אבל אנשים פושטים את עורם כדי לממן את שכר הלימוד המטורף). הילדים נבחרים בפינצטה. כולם מחוננים. כולם צריכים להראות גם יכולות חברתיות טובות, כחלק מתנאי הקבלה. ושם באמת, רואים קבוצה צועקת ומנופפת בידיים, וכשמתקרבים, מגלים שמעודדים ומייעצים לשני שחקני שחמט...
לא מבינה, מדוע בן אדם מודע וחכם (כן, כן, מכירה!) נותן להתבוסס בסחי. או שהמצב לא באמת כה נורא, כמו שאתה מתאר, או שאני לא תופסת! בדיעבד, היינו צריכים להוציא את הילדים מבית הספר היסודי הנורא, בו שהו, אבל לא היה תחליף סביר, ומדובר היה בילדים קטנים. לגבי תיכון? מפספסים עם ילד אחד, לומדים לקח, ואת השני שולחים למקום אחר. יש פתרונות!