התורה (כמו רוב הטקסטים הדתיים והמיתולוגים בני זמנה) עוסקת בהרחבה בשאלות שהיום אנחנו קוראים להן מדעיות. והתורה (שוב, כמו רוב הטקסטים הדתיים והמיתולוגים בני זמנה) גם מייחסת גוף, איברי גוף והתנהגות אנושית לאלוהים. פרשנים מאוחרים יותר (לא כולם) מתרצים שהקטעים שהם לא מקבלים כפשוטו הם "שיריים" ו"ציוריים". אבל אולי בשני המקרים התורה פשוט אומרת כפשוטו מה שהיא מתכוונת. לוגית, צריך להצדיק פירוש מתוך הטקסט ולא מפירוש אחר.
אגב, אני בספק אם תמצא בתורה מקום שבו נאמר באופן מפורש שהאל חסר גוף. הוא לפעמים מופיע בצורות טבעיות שונות כמו אש או רוח, בדומה לאלים אחרים באותה תקופה (פרוטאוס הפך לזרם של מים, זאוס הכניס את דנאה להריון כשבא אליה בצורת גשם של זהב, וכו')
הזלזול הדתי בבהמיות נלעג בעיני, כי
אפילו לבהמה הנחותה ביותר אין את ה"נפש היתרה" שיש באדם, שהיא כוונת זדון, שהדת מקדמת ומפארת כנעלה - הפגיעה בזולת בשם הדת איה אלא רשעות, שלא ניתן לייחס אפילו לאכזרי שבבעלי החיים.
כלומר - לקרוא "בהמה" לשליסל, ה"עושה מעשה פנחס" [ופנחס עצמו היה הרי רשע מרושע, רוצח בדם קר, ש"תורתנו הקדושה" מפארת כצדיק] - יהיה עלבון לכל הבהמות באשר הן.
בטח במוח. כל הרעיון הזה של צדק הוא תוצר של מוח האדם,
וגם ההוצאה לפועל של עשיית הצדק כמו גזר דין של שופט, היא תוצאה של חשיבה שבטח תסכים אפילו אתה שהיא נמצאת במוח.
וממתי אנשים כמוך חייבים לראות משהו כדי להיות בטוחים שהוא קיים? או אולי רק כשזה נוגע לדברים שאינם אלוהים אתם צריכים לראות?...
ושוב אתה שואל שאלות ומתחמק מהשאלה ששאלתי אותך שברור מדוע אתה כל כך מתחמק מלענות עליה...
צריך לשאול...צירוף האותיות..ר ו ח ה א ד ם ...זה שם של מה ?
לשאלה שנשאלה ...מהי רוח האדם ? יש תשובה
רוח האדם זה צירוף של אותיות, וכל צירוף כזה יכול למלא תפקיד של שם.
שם של מה ? זוהי השאלה.
על שאלה זו אי אפשר לענות עם צירופי אותיות אחרים, כי הם רק שמות.
המענה עם צירופי אותיות יוצר משוואה של צירופי אותיות כמו זו.
ר ו ח ה א ד ם = קריץ מורינוס פלדורי מוס
השם של משוואה כזו הוא צירוף האותיות ה ג ד ר ה
הגדרה, לא מניבה כל חידוש.