אני לא מתעצבן. אני פשוט מיועש...
חשבתי שאתה אדם נבון שניתן להיכנס איתו לדיון רציני, עם כל הספרים שאתה קורא וכל הפילוסופים שאתה מצטט.
 
אבל מסתבר שבאת לדון כאן על משהו שאתה לא יכול לומר מה הוא, למעט שלוש טענות:
א) קוראים לו "רוח"
ב) הוא אינו מתכלה
ג) הוא אינו חומר
 
אם לפחות היית אומר שזה מה שאתה רוצה לדון בו, דיינו.
אבל אתה מתעקש לדבר איתי על הוכחות כשכלל לא ביקשתי כאלה... אתה פשוט מנסה להסיט את הדיון עוד לפני שהוא התחיל, כדי להימנע מהתמודדות עם עובדה פשוטה:
אין לך על מה לדבר.
 
הגוף אכן מתפרק בקבר, אך זה לא אומר שהחומר ממנו עשוי הגוף חדל להתקיים.
הוא משנה צורה ומיקום, מעוקל ע"י יצורים שונים לייצור אנרגיה ובניית הגוף שלהם.
 
כמו שאתה טעון ש-"רוח" (מה שזה לא יהיה) לכודה בגוף ומשתחררת ממנו בזמן המוות, כך אפשר לטעון שהחומר - האטומים שמרכיבים את הגוף, למעשה כלואים בו (בתבנית שלו) ומשתחרים ממנו אחרי המוות.
 
למעשה, הגוף "מתפרק" כל הזמן - בעודך חי, כל כמה חודשים כל תאי הדם בגוף שלך מתים ומוחלפים בתאים חדשים (זה לא קורה בבת אחת כמובן).
במשך חייך, תשיל עשרות קילוגרמים של תאי עור ושיער מתים, בלי אפילו לשים לב לכך.
 
צר לי לבשר לך - אבל ראיית העולם שלך מאוד פשטנית, אפשר לומר פרימיטיבית, אפשר לומר ילדותית (על אף שזה נשמע מעליב).
 
תסתכל על זה כך:
הדת שלך מלמדת את האדם שהוא בא מעפר וקיבל נשמה מאיזה רודן.
המדע מלמד אותנו שגופינו נוצר מאבק כוכבים, והגענו לכל ההישגים שלנו לגמרי בעצמינו.
 
היכן אתה רואה יותר מקום ל-"רוח האנושית"?
