אין כלום כי לא היה כלום
אין ספק שעוד רבות ידובר על המבצע בו תפס המוסד הישראלי את המידע העצום הזה של האיראנים לגבי תכנון נשק גרעיני.
והשבחים לכל מי שלקח חלק במבצע זה שאכן ראוי לכל השבחים, ויותר.
ואז מגיע רגע ההודעה הדרמטית בו ראש הממשלה מספר לנו על המבצע ועל ממצאיו.
ואני, כמו כל עם ישראל, ישבתי דרוכה מול המסך, ממתינה למוצא פיו.
אציין שמזמן לא היה כזה שקט ברחוב, חוץ מיום כיפור.
כולם, כנראה, ישבו דרוכים לשמוע את גודל הבשורה.
ומה קיבלתי? חיקוי לא מוצלח לליאור שליין.
כן כן, כך הרגשתי לאורך כל המצגת של נתניהו.
הוא לא חידש שום דבר שכבר ידענו והדרמטיזציה שהוא ניסה לייצר ... כאמור, הרגיש לי חיקוי, עלוב משהו, בעיקר הקטע עם חומנאי [ככה קוראים לו?] שמדבר על כך שאין ולא היה נשק גרעיני וביבי עוצר ושואל "מה" ומציג את הדברים שוב [שלא לומר לאורך כל המצגת בה הציג צילומי המדוברים מדברים. ממש מצב האומה].
אז מה שהיה הוא שיהיה, וכל מעריצי הביבי ישכבו עכשיו ויבקשו ממנו לדרוך עליהם כי הוד רוממותו הוריד וילון ממאות קלסרים ודיסקים [רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע ... עוד לא שמענו את הרגב שבטח תיקח קרדיט על כל המבצע ותבקש לערוך איזה טקס עטור מיליונים לכבוד הקלסרים הגרעיניים שנחשפו].
לסיכום: איך אומר ביבי? אין כלום כי לא היה כלום?
הפעם בהחלט נכון יהיה לו לומר את זה, ואם לא לו, אז לנו.