למה זה הזוי?
לבו ונפשו של אדם הם מורכבים ויש בהם מקום להרבה רגשות וניואנסים של רגשות, שלא בהכרח באים זה על חשבון זה או סותרים זה את זה. יש לי 4 ילדים אנושייים, ויש לי גם כלב וגם חתולים. וכן, לפעמים אני מדברת עם בעלי החיים בטון של פוציניו מוציניו ומכנה אותם תינוקות שלי, ובהחלט יש לי אהבה עזה בלב ותחושת אחריות ואכפתיות עמוקה כלפיהם. יש לי רגש מאוד חזק כלפיהם. זה לא אומר שזה בדיוק אותו הרגש שיש לי כלפי ילדיי, או שאני לא מבינה את ההבדל בין ילד אנושי לבעל חיים או בין כלב לחתול. לא הכל חייבים להשוות או ניתן להשוות, אפשר להתייחס לכל רגש בפני עצמו. הדרכים שלנו לביטוי רגשות או ניאנסים של רגשות הן הרבה יותר מוגבלות מסוגי וטווחי הרגשות שאנו יכולים לחוש. אהבה כלפי ילד שונה מאהבה כלפי בן זוג שונה מאהבה כלפי הורים שונה מאהבה כלפי סבים שונה מאהבה כלפי כלבים שונה מאהבה כלפי חתולים שונה מאהבה כלפי ארץ או מקום או מאכל או חפץ אחר שאנחנו אוהבים. אני לא חושבת שיש לנו אפשרות להגדיר במדויק איפה בדיוק עובר השוני, ואני גם לא חושבת שזה משנה. יש כאלה שחווים את כל הרגשות האלה ויש כאלה שחווים את חלקם (למשל, מי שיתום לא זכה לאהבה הורית או מי שאל הורי לא חווה אהבה כלפי ילדים), אבל אני לא רואה למה, גם אם אדם לא רוצה או לא זוכה לחוות אחד או יותר מסוגי האהבה האלה, אסור לו לחוות אהבה מיתר הסוגים. או למה הוא צריך להצטדק, למדוד ולהשוות אהבה מסוג אחד עם אהבה מסוג אחר ולמה הוא חייב להוכיח שהוא מבטא אותה בצורה שונה. מה זה בכלל עניינו של מישהו איך האדם מבטא אהבה לכלבו או, אם יש לו בנוסף גם ילד, איך הוא מפריד ומוכיח שהוא אוהב אותם בצורה ובמידה שונה. וזה עוד בלי להיכנס לסוגיה של איך מי שיש לו כמה ילדים ו/או כמה בעלי חיים - איך בדיוק הוא אמור לדרג ולהפגין את כל האהבות שהוא חש לכולם. לא קשור ולא סותר ולא תלוי האחד בשני. לא מתחברת למשטור הזה של רגשות או לכך שמישהו בחוץ יקבע את מי צריך לאהוב, עד כמה ואיך.
הדבר היחיד שמבחינתי לא מקובל הוא שאדם שיש לו ילד וכלב, יקדיש את כל תשומת לבו לכלב ויזניח את הילד, או להפך - יזניח את הכלב (כי מדובר בהזנחה ובאותה מידה לא יהיה מקובל עליי שאדם שיש לו רק ילד או רק כלב יזניח אותם), כי כתוצאה מכך נוצרת פגיעה לא מוצדקת ביצור חי חסר ישע וחף מפשע שנמצא באחריותו של אותו אדם. כל היתר לא מעניינו של אף אחד אחר.