חלומותשל אחרים
New member
עוד אורחת מהעבר
אתמול ציינתי שנתיים ליום שבו יצאתי מהבית השיקומי.
שנתיים בחוץ, ב"עולם האמיתי" זה שמעבר לדלתות המחלקות והמוסדות השונים.
זה ממש לא היה חלק. היו הרבה תקופות חשוכות. אינספור כדורים שהחלפתי כי שום דבר לא עזר. אינספור חתכים. שיחות. כתיבה. תמונות. משקלים.
אבל היי... אני פה. ואני בסדר (בינתיים). ואני עובדת ולומדת ומוערכת.
חוזרת ושואלת את עצמי מה זה החלמה
לשמור על משקל תקין? לא לפגוע בעצמי? תפקוד? התקדמות? לקבל את הגוף שלי? לקבל את הנפש שלי?
עדיין אין לי תשובה.
לא חושבת שהחלמתי. לא בטוחה שזה אפשרי בכלל. לפחות בשבילי. אבל אני חיה, במלוא מובן המילה. חיה ולא מתקיימת או שורדת. וגם אם זה לא מושלם וגם אם זה אף פעם לא יהיה, זה עדיין הרבה יותר טוב מהחיים בצל הפרעת אכילה.
אתמול ציינתי שנתיים ליום שבו יצאתי מהבית השיקומי.
שנתיים בחוץ, ב"עולם האמיתי" זה שמעבר לדלתות המחלקות והמוסדות השונים.
זה ממש לא היה חלק. היו הרבה תקופות חשוכות. אינספור כדורים שהחלפתי כי שום דבר לא עזר. אינספור חתכים. שיחות. כתיבה. תמונות. משקלים.
אבל היי... אני פה. ואני בסדר (בינתיים). ואני עובדת ולומדת ומוערכת.
חוזרת ושואלת את עצמי מה זה החלמה
לשמור על משקל תקין? לא לפגוע בעצמי? תפקוד? התקדמות? לקבל את הגוף שלי? לקבל את הנפש שלי?
עדיין אין לי תשובה.
לא חושבת שהחלמתי. לא בטוחה שזה אפשרי בכלל. לפחות בשבילי. אבל אני חיה, במלוא מובן המילה. חיה ולא מתקיימת או שורדת. וגם אם זה לא מושלם וגם אם זה אף פעם לא יהיה, זה עדיין הרבה יותר טוב מהחיים בצל הפרעת אכילה.
